נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

הסוגיה מדברת במקרה של נ"ט בר נ"ט ב'היתרא'- כלומר במקרה שבו מאכל כשר (כגון בשר) נתן טעם בכלי ואותו כלי נתן טעם במאכל אחר- האם את המאכל השני אפשר לאוכלו עם מאכל שאסור עם המאכל הראשון (לדוג' חלב).לעוד דוגמא

בניגוד במקרה של נ"ט בר נ"ט של 'איסורה' כלומר חתיכה אסורה (כגון גיד הנשה) שנתן טעם בסיר ואח"כ בישלו בסיר מאכל אחר (והוא כשר)- אם יש עברת טעמים עד למאכל השני שהוא אסור. (ולא נדון כאן בזה עיין נ"ט בר נ"ט דאיסורא)

מקורות
בבלי:	חולין קיא, ב
רמב"ם:	הלכות מאכלות אסורות פרק ט, כג
שולחן ערוך:	יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה, א

מהו נותן טעם

כל מאכל חם פולט מטעמו החוצה, ישנם מאכלים שאסורים באכילה כגון גיד הנשה או טריפה ואם כשהם היו חמים הונחו לידם מאכלים אחרים, המאכלים השניים קיבלו טעם מהאיסור (ויהיו אסורים בעצמם, אלא אם יש מספיק במאכל הכשר כדי לבטל את האיסור עיין ביטול בשישים).

יש גם מאכלים שמותרים באכילה (בשר, חלב) אך אם יועברו טעמים מאחד לשני יאסרו באכילה ואף אם יהיה גורם אחד מתווך בניהם (כגון סיר או מאכל פרווה) יאסרו באכילה.

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו היו שני גורמים מתווכים בין המאכלים שאחד כלי והשני מאכל.

מקור הדין בגמ'

גמ' (חולין קיא:) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאוכלם בכותח (במאכל חלבי).

רב אמר אסור- נותן טעם.

שמואל אמר מותר- נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

והגמ' הכריעה כדעת שמואל.

רש"י

המקרה שעליו מדברת הגמ': שבישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

צמצום מחלוקת רב ושמואל

רש"י (חולין קי"א:) ד"ה נ"ט בר נ"ט- "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."

על פי הפשט רב ושמואל חולקים רק כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).

שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י)

דווקא אם עלו הדגים מהצלי לקערה התיר שמואל (יש שני נטי"ם). אבל אם התבשלו הדגים בסיר בשרי אסור (מחשבו שיש רק נ"ט אחד), וכך הובא מקרה לפניו לגבי ביצים שהתבשלו בקערה חלבית ואסר להכניסם לתבשיל בשרי.

והוסיף לבאר הרא"ש בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם מועטת (כדי קליפה) ואע"פ כן התירו חכמים כיוון שזה נ"ט בר נ"ט.

הוכחה לשיטת ריב"ן: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב, ומסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף הוא מקבל טעם בשר ואוסר.

מדייק מכך הריב"ן שאם הצנון אסור למרות שרק חתכו, כ"ש שבבישול יהיה אסור שאז יש יותר נתינת טעם.

ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור בשומן בשר ולאפות בו לחם (כדי למנוע מהלחם להיות בשרי) ואם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה עד שיוסק התנור פעם אחת ריק ויישרף כל שומן הבשר ואפילו ניקוי של התנור לא מספיק וצריך להסיק.

ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע צריך לשרוף את הלחם? השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.

הבנת תוס' ברש"י

תוס' דוחה את דברי ריב"ן: לגבי הראיה מצנון שחתכו בסכין רש"י כתב שיש שתי סיבות לאסור, אחת- בגלל החריפות. שתיים- שעל הסכין נשאר לעתים שמנונית והסכין נותנת טעם ראשון בצנון עצמו.

מפשט דברי רש"י משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן רש"י (הובא לעיל) צמצם את מחלקתם של רב ושמואל ואמר שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר. ולגבי הראיה מפסחים מסביר ר"ת שעד שלא יוסק התנור יש עדין ממשות שומן בשר בתנור ואף אם ינקו את התנור היטב תישאר מעט שמנונית, וכשיכניסו את הפת היא תקבל טעם מהאיסור עצמו ולכן היא תיאסר.

שיטת הרא"ש ודעימיה

דעת הרא"ש (חוליון ח, כט') היא:

א. הגמ' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר (פסחים עו.) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ). ומשום שזה נ"ט בר נ"ט אז אין העברת טעמים ולא משנה מי מהם העליון ומי התחתון. וכ"כ התוס'.

ב. בשם בעל התרומה הביא שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, וטעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ הטור.

ונלע"ד שההבדל בין בישול וצלייה לבין עליה (שאותה הגמ' התירה) הוא שבבישול וצלייה יש כלי על האש ממש ולכן מחמירים בו יותר, ומכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי התירו הרא"ש ודיעמיה, אך בצלייה שאין את הנ"ט השלישי נאסרו הדגים בחלב.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.

סמ"ג וסמ"ק

מובא בבי"ו (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת הרא"ש לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.

שיטת הרשב"א ודעימיה

אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י (לפי הסבר הבית יוסף).

דעת הרמב"ם

הרמב"ם כתב (מאכלות אסורות ט', כ"ג) שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.

התקשה הטור בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שהתבשלו בקערה בשרית מותר, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית יהיה אסור. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שנצלו עם בשר אסור, אבל דגים שניצלו בקערה בשרית מותר.

והסבירו הבי"ו שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומה שכתב לגבי דגים שצלאם עם בשר הוא לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני (ע"י ריחא).וכ"כ בהגהות מימוניות

שיטת רבינו ירוחם

תבשיל שנתבשל בסיר בשרי. אם הוא בן יומו מותר לאכול אחריו גבינה בלא בקינוח (לא עם התבשיל). ואם הוא אינו בן יומו, מותר לאוכלו עם גבינה.

אם בישלו ירקות בסיר חלבי בן יומו, יהיה מותר בדיעבד לאוכלם עם תבשיל בשרי. ובדגים שעלו בקערה צריך לקלוף את מקום הקליפה שנגע בקערה.

כלומר רבינו ירוחם הפקיע את דין נ"ט בר נ"ט מעיקרו שכן כל דין נ"ט בר נ"ט הוא שהנ"ט השני כבר לא מעביר טעם ומותר לאוכלו עם בשר/חלב אך אם הוא מצריך לקלוף כדי קליפה מוכח שעבר טעם לנ"ט השני, וכך תמה עליו הבית יוסף (צה, א).

הפסיקה להלכה

השו"ע פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).

הרמ"א פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).

ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.