נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)

מה הדין במקרה של נ"ט בר נ"ט = כלומר דבר אחד נתן טעם במאכל ואותו מאכל נתן טעם במאכל אחר

מקורות
בבלי:	חולין קיא.ב
רמב"ם:	הלכות מאכלות אסורות פרק ט. כג
שולחן ערוך:	יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה א

מקור הדין בגמ'

גמ' (חולין קי"א.ב) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).

רב אמר אסור- משום שנותן טעם.

שמואל אמר- מותר משום נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).

הכרעת הגמ' כדעת שמואל.

רש"י

המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).

צמצום מחלוקת רב ושמואל

רש"י (חולין קי"א.ב) ד"ה נ"ט בר נ"ט- "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר

שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י)

כל מה שהגמ' התירה הוא רק לעלות לקערה אבל לבשל בסיר בשרי (בלי בשר) אסור.

הבנת תוס' ברש"י

פשט דברי רש"י, מותר לבשל דג בסיר בשרי. מכיוון שצמצם את מחלוקתם של רב ושמואל שלכו"ע אסור לבשל דג עם בשר.

שיטת הרא"ש

הגמ' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר ([פסחים עו.]http://www.responsa.co.il/default.aspx) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני

השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה. ומשום שזה נ"ט בר נ"ט לא משנה מי מהם למטה.

הרא"ש מביא בשם בעל התרומה חילוק בין בישול לצלייה, בישול מותר צלייה אסור, כיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, כלומר יש את הבשר שנותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור.

ונלע"ד שהעיקרון הוא מתי שהאוכל נמצא בכלי על האש צריך 3 נ"טים.

אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.