הבדלים בין גרסאות בדף "נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''גמ'''' (חולין קי"א.ב) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי). | '''גמ'''' (חולין קי"א.ב) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי). | ||
רב אמר אסור- נותן טעם. | '''רב''' אמר אסור- נותן טעם. | ||
שמואל אמר- מותר נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט). | '''שמואל''' אמר- מותר נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט). | ||
והגמ' הכריעה כדעת שמואל. | |||
== רש"י == | == רש"י == | ||
המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים). | המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים). | ||
גרסה מ־10:58, 4 באפריל 2016
מה הדין במקרה של נ"ט בר נ"ט = כלומר דבר אחד נתן טעם במאכל ואותו מאכל נתן טעם במאכל אחר
| בבלי: | חולין קיא.ב |
| רמב"ם: | הלכות מאכלות אסורות פרק ט. כג |
| שולחן ערוך: | יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה א |
מקור הדין בגמ'
גמ' (חולין קי"א.ב) נחלקו רב ושמואל במקרה של דגים שעלו בקערה בשרית האם מותר לאׂכלם בכותח (במאכל חלבי).
רב אמר אסור- נותן טעם.
שמואל אמר- מותר נותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט).
והגמ' הכריעה כדעת שמואל.
רש"י
המקרה הוא שבישלו בשר בסיר ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).
צמצום מחלוקת רב ושמואל
רש"י (חולין קי"א.ב) ד"ה נ"ט בר נ"ט- "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר." כלומר רב ושמואל חולקים רק כשהדגים נגעו בקערה שקיבלה טעם מהבשר
שיטת ריב"ן בשם חותנו (רש"י)
כל מה שהגמ' התירה הוא רק לעלות לקערה אבל לבשל בסיר בשרי (בלי בשר) אסור.
הבנת תוס' ברש"י
פשט דברי רש"י, מותר לבשל דג בסיר בשרי. מכיוון שצמצם את מחלוקתם של רב ושמואל שלכו"ע אסור לבשל דג עם בשר.
שיטת הרא"ש ודעימא
דעת הרא"ש היא ש:
א. הגמ' מדברת במקרה שבו אחד מהם (הדגים או הקערה) היה חם והשני קר, אין זה משנה מי מהם, שכן למרות שיש מחלוקת האם תתאה גבר או עילאה גבר (פסחים עו.) כולם מודים שעד שאחד מהם מקרר את השני, השני מספיק לתת בו טעם כדי קליפה. ומשום שזה נ"ט בר נ"ט לא משנה מי מהם למטה וכ"כ התוס'.
ב. בשם בעל התרומה חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר צלייה אסור, כיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והוא המים, כלומר יש את הבשר שנותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ הטור.
נלע"ד שהעיקרון הוא מתי שהאוכל נמצא בכלי על האש צריך 3 נ"טים.
אך מתי שהוא לא נמצא ע"ג האש צריך 2 נ"טים.
סמ"ג וסמ"ק
מובא בבי"ו (צ"ה, א) בשמם הסכמה לדעת הרא"ש לגבי בישול וצליה (היינו בישול מותר וצלייה אסור) אך דעתם שבדין המקורי של הגמ' מותר אף אם שני הצדדים חמים, כלומר גם אם הדגים והקערה חמים עדין מותר לאכול את הדגים עם חלב.
שיטת הרשב"א ודעימא
אין מעבר טעמים בנ"ט בר נ"ט ולכן אין חילוק בין עלו בקערה, התבשלו או נצלו- הכל מותר. כ"כ הרשב"א, הר"ן, ראבי"ה, מרדכי, הגהות אושרי, ר"י, ר"ת, ורש"י (לפי הסבר הבית יוסף).
דעת הרמב"ם
הרמב"ם כתב (מאכלות אסורות ט,כג') שדגים שהתבשלו בקערה של בשר מותרים לאוכלם עם חלב' דגים שניצלו עם בשר אסור לאוכלם עם חלב.
התקשה הטור בדבריו, מתחילת דבריו נראה שדווקא דגים שצלאם עם בשר אסור, אבל דגים שנצלו בקערה בשרית יהיה מותר. מסוף דבריו משמע שדווקא דגים שבושלו בקערה בשרית מותרים, דגים שנצלו בקערה בשרית אסורים.
והסבירו הבי"ו שדעת הרמב"ם היא שאין חילוק בין בישול לצלייה בסיר בשרי ושניהם מותרים, ומ"ש לגבי דגים שצלאם עם בשר, זה לעניין אחר, לדין ריחא- שני מאכלים שנאפו ביחד מעבירים טעם אחד לשני ע"י ריחא. וכן כתב בהגהות מימוניות