הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:איתן ברוך/קריאת שמע מול ערווה/טור-בית יוסף"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== סימן עג == | ==סימן עג {{טור|או"ח|עג|עג}}== | ||
=== טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עג | ===טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עג === | ||
שנים שהיו ישנים במטה אחת לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא אלא א"כ היה טלית מפסיק ביניהן, ואם היה ישן עם אשתו - פסק רב אלפס קורא בחזרת פנים אפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו, ורש"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית, | שנים שהיו ישנים במטה אחת לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא אלא א"כ היה טלית מפסיק ביניהן, <u>ואם היה ישן עם אשתו</u> - '''פסק רב אלפס''' קורא בחזרת פנים אפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו, '''ורש"י פסק''' דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית, | ||
ואם היה ישן עם בניו ובני ביתו בעודם קטנים מותר בחזרת פנים בלא הפסקת טלית, <u>ואם הם גדולים</u> צריך להפסיק בטלית. <u>ועד כמה חשובים קטנים?</u> בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים ובתינוקת עד שתהיה לה י"א מותר אפי' הביאו ב' שערות ובשנת י"ג לתינוק ובשנת י"ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה ואם לא הביאו ב' שערות מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה: | |||
''' | ===בית יוסף אורח חיים סימן עג=== | ||
[א-ב] '''<u>שנים שהיו ישנים בטלית אחד לא יחזיר זה פניו וכו'</u>'''. '''בפרק מי שמתו''' (כד.) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא מֵרַב יְהוּדָה: שְׁנַיִם שֶׁיְּשֵׁנִים בְּמִטָּה אַחַת, מַהוּ שֶׁזֶּה יַחֲזִיר פָּנָיו וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְזֶה יַחֲזִיר פָּנָיו וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. | |||
מַתְקִיף לַהּ רַב יוֹסֵף: אִשְׁתּוֹ וְלָא מִיבַּעְיָא אַחֵר?! אַדְּרַבָּה, אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, אַחֵר לָאו כְּגוּפוֹ. | |||
מֵיתִיבִי: שְׁנַיִם שֶׁיְּשֵׁנִים בְּמִטָּה אַחַת — זֶה מַחֲזִיר פָּנָיו וְקוֹרֵא, וְזֶה מַחֲזִיר פָּנָיו וְקוֹרֵא. וְתַנְיָא אַחֲרִיתִי: הַיָּשֵׁן בַּמִּטָּה, וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בְּצִדּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן. וְאִם הָיוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ קְטַנִּים — מוּתָּר. | |||
בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא, הָא אִשְׁתּוֹ, וְהָא בְּאַחֵר. אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא? | |||
[*] ד ועד כמה חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים וכו' | אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: לְרַב יוֹסֵף מִי נִיחָא? וְהָתַנְיָא הָיָה יָשֵׁן בַּמִּטָּה, וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בַּמִּטָּה — לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טַלִּיתוֹ מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן. אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר — אִשְׁתּוֹ לְרַב יוֹסֵף תַּנָּאֵי הִיא, לְדִידִי נָמֵי תַּנָּאֵי הִיא. | ||
'''ופסק הרי"ף''' (טו.) '''<u>כרב יוסף</u>''' דאשתו כגופו ומותר להחזיר פניו ולקרות, אבל אחר לאו כגופו הוא ואסור '''וכן פסק הרמב"ם''' (פ"ג הי"ח). | |||
'''והרא"ש''' (סי' לה) הביא '''פסק הרי"ף''' ואחר כך כתב ש'''רבינו יצחק''' סובר דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף <u>ולא יקרא אפילו באשתו עמו אם אין טלית מפסקת בינו לבינה</u> כיון דאשכחן ברייתא דלא כוותיה סמכינן אברייתא <u>דאילו היה האמורא יודע אותה ברייתא לא הוה פליג עלה</u>: | |||
ומ"ש רבינו '''ו<u>רש"י</u>''' '''פסק דאף באשתו אסור וכו''''. טעות סופר הוא וצריך להגיה במקומו '''ר"י''' (תוס' כד. ד"ה והתניא) וכן מצאתי בספר מוגה. | |||
ומתוך דברי הברייתות שכתבתי יתבאר לך שמה שכתב רבינו לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא אלא אם כן היה טלית מפסיק ביניהם לאו למימרא דתרתי בעינן חזרת פנים והפסקת טלית אלא בהפסקת טלית סגי ואפילו אם לא יחזיר פניו, וכתב ה'''רמב"ם''' (שם) שאין צריך הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה וכן בדין דממתניו ולמעלה אע"פ שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתו לידי הרהור | |||
<u>'''ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף הכי נקטינן'''</u>: | |||
[*] ד '''ועד כמה חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים וכו'?''' שם אמר מר אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה א"ר חסדא תינוקת בת ג' שנים ויום אחד ותינוק בן תשע שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד תינוק בן י"ב שנה ויום אחד אידי ואידי דאיכא שדים נכונו ושערך צמח והרי"ף והרא"ש (שם) כתבו סתם כלישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש (הי"ט) וכתב עוד הרמב"ם דדוקא לי"ב ולי"א בעינן שדים נכונו ושערך צמח אבל כשהגיע תינוק לי"ג ותינוקת לי"ב אע"פ שלא הביאו אלו הסימנים כבר יצאו מתורת קטנים ואין קורא עמהם בלא הפסקה, והסכימו לדבריו '''ה"ר יונה''' (טו. ד"ה ואידי) ו'''הרא"ש''' וכתבו עוד מיהו אם הביאו סימנים אלו קודם י"א לתינוקת וי"ב לתינוק לא חיישינן להו ומותר ו'''כתוב בהגהת אשיר"י''' (סי' לה) בשם אור זרוע (ח"א סי' קלג) דהא דשרינן בבניו הקטנים אפילו כשנוגעין ערותן זה בזה שרי - ודבר תימה הוא להתיר כולי האי וקצת יש לדקדק לאסור ממה שכתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו גבי גוי ערום אסור לקרות ק"ש כנגדוא: | |||
==סימן עד== | ==סימן עד== | ||
===טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עד=== | ===טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עד=== | ||
היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצינה חוצץ בטליתו <u>על צוארו</u> וקורא, אע"ג דלבו רואה את הערוה - קאמר ת"ק דשרי, '''וי"א''' <u>על לבו</u> - דקסברי לבו רואה את הערוה אסור '''ופסק רש"י כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר, ר"י פסק כיש אומרים שאוסרים''' וכן פסק '''רב אלפס''' '''ורבינו חננאל | היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצינה חוצץ בטליתו <u>על צוארו</u> וקורא, אע"ג דלבו רואה את הערוה - קאמר ת"ק דשרי, '''וי"א''' <u>על לבו</u> - דקסברי לבו רואה את הערוה אסור '''ופסק רש"י כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר, ר"י פסק כיש אומרים שאוסרים''' וכן פסק '''רב אלפס''' '''ורבינו חננאל''' | ||
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" | {| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" | ||
|+סיכום דעות | |+סיכום דעות | ||
| שורה 50: | שורה 63: | ||
'''א - ב''' <u>'''היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וכו''''</u>. פלוגתא דתנא קמא ויש אומרים בסוף פרק מי שמתו (כד:) וכתבו '''התוספות''' (כה: ד"ה והרי) '''והרא"ש''' (סי' לו) '''שה"ר שמעיה כתב בשם רש"י''' <u>דהלכה כתנא קמא</u> {{ש}}<u>ומיהו בסמוך משמע דאסור</u> וכן פסקו ה'''רי"ף''' (טו.) וה'''רמב"ם''' (ק"ש פ"ג הי"ז) <u>דאסור</u> וכן כתב ה'''רשב"א''' (כה: ד"ה היה ישן) בשם ה'''ראב"ד''' {{ציטוטון|ואע"פ שתמה עליו בסוף דבריו כתב כבר הורה זקן וראוי לחוש לדבריו}} עכ"ל '''וכיון שהרי"ף והרמב"ם ור"ח והתוספות והראב"ד והרא"ש <u>מסכימים לאסור כיש אומרים</u> פשיטא דהכי נקטינן''' וכתב ה'''רא"ש''' (שם סוף הסי') {{ציטוטון|וכן היה נוהג ר"ת כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה}} וכתב ב'''תרומת הדשן''' סימן י' בשם אור זרוע (ח"א סי' קכח) {{ציטוטון|דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסויא}}*: | '''א - ב''' <u>'''היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וכו''''</u>. פלוגתא דתנא קמא ויש אומרים בסוף פרק מי שמתו (כד:) וכתבו '''התוספות''' (כה: ד"ה והרי) '''והרא"ש''' (סי' לו) '''שה"ר שמעיה כתב בשם רש"י''' <u>דהלכה כתנא קמא</u> {{ש}}<u>ומיהו בסמוך משמע דאסור</u> וכן פסקו ה'''רי"ף''' (טו.) וה'''רמב"ם''' (ק"ש פ"ג הי"ז) <u>דאסור</u> וכן כתב ה'''רשב"א''' (כה: ד"ה היה ישן) בשם ה'''ראב"ד''' {{ציטוטון|ואע"פ שתמה עליו בסוף דבריו כתב כבר הורה זקן וראוי לחוש לדבריו}} עכ"ל '''וכיון שהרי"ף והרמב"ם ור"ח והתוספות והראב"ד והרא"ש <u>מסכימים לאסור כיש אומרים</u> פשיטא דהכי נקטינן''' וכתב ה'''רא"ש''' (שם סוף הסי') {{ציטוטון|וכן היה נוהג ר"ת כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה}} וכתב ב'''תרומת הדשן''' סימן י' בשם '''אור זרוע''' (ח"א סי' קכח) {{ציטוטון|דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסויא}}*: | ||
'''ומ"ש הילכך היה רוחץ במים צלולים אל יתכסה בהם וכו'.''' שם אהא דתנן (כב:) "ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא" פריך בגמרא (כה:) "והרי לבו רואה את הערוה?" ומשני "במים עכורים שנו דדמו כארעא סמיכתא": | '''ומ"ש הילכך היה רוחץ במים צלולים אל יתכסה בהם וכו'.''' שם אהא דתנן (כב:) "ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא" פריך בגמרא (כה:) "והרי לבו רואה את הערוה?" ומשני "במים עכורים שנו דדמו כארעא סמיכתא": | ||
| שורה 80: | שורה 93: | ||
[א - ג] פירוש קול ושוק ושיער באשה ערוה: טעם למה אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול נשים: [ד] אם מותר לקרות כנגד ערות קטן: [ו] החזיר פניו מכנגד הערוה או שהיה סומא או בלילה אם יכול לקרות ק"ש: | [א - ג] פירוש קול ושוק ושיער באשה ערוה: טעם למה אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול נשים: [ד] אם מותר לקרות כנגד ערות קטן: [ו] החזיר פניו מכנגד הערוה או שהיה סומא או בלילה אם יכול לקרות ק"ש: | ||
א - ג '''טפח מגולה באשה וכו'.''' בסוף פרק '''מי שמתו''' (כד.) אָמַר ר׳ יִצְחָק: טֶפַח בָּאִשָּׁה עֶרְוָה. לְמַאי? אִילֵּימָא לְאִסְתַּכּוֹלֵי בַּהּ, וְהָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָמָּה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים — לוֹמַר לָךְ כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה, כְּאִילּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוֹרֶף. | |||
אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ וְלִקְרִיאַת שְׁמַע. | |||
אָמַר רַב חִסְדָּא: שׁוֹק בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת״, וּכְתִיב: ״תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ וְגַם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹל בָּאִשָּׁה — עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֵׂעָר בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, | |||
'''והוה תמיהא לי''' מאי קמ"ל רב חסדא כל מקום שדרך לכסותו הוה ערוה ומאי איריא שוק עד שמצאתי להרשב"א (שם ד"ה והא) שכתב הא דרבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו ולק"ש פירש הראב"ד דאפשר דוקא ממקום צנוע שבה ועלה קא אתי רב חסדא למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה ואע"פ שאינו מקום צנוע באיש אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להן מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד עכ"ל ורבינו נראה שהלך בשיטה זו וזהו שכתב טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו דמשמע דבמקום שאין דרכה לכסותו כגון פניה או ידיה לית לן בה ואחר כך כתב וכן אם שוקה מגולה אסור כלומר שאע"פ שאינו מקום צנוע באיש הוי ערוה באשה והרא"ש (סי' לז) כתב ג"כ דהא דטפח באשה ערוה דוקא בדבר שרגיל להיות מכוסה באשה וכתב עוד ודוקא באחריתי אבל בעצמה הא אמרינן לעיל (כד.) האשה יושבת ערומה וקוצה חלתה וכן כתב הרשב"א (שם ד"ה אמר) שוק באשה ערוה ודוקא לאחרים ולאנשים משום הרהור אבל לעצמה לא דהא קתני האשה יושבת וקוצה לה חלתהא: וכתב הרא"ש עוד אמאי דאמרינן קול באשה ערוה פירוש לשמוע ולא לענין ק"ש ולכן השמיט רבינו קול באשה אבל המרדכי (סי' פ) כתב בשם רבינו האי דכל הני לענין ק"ש וכן כתוב באהל מועד (הל' ק"ש דרך ה נתיב ה) דקול זמר אפילו באשתו ערוה וכן כתבו הגהות מיימון (ק"ש פ"ג אות ס) בשם ר"ת אלא שכתב המרדכי בשם רא"ם (יראים סי' שצב) הילכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעוונותינו בין הגויים אנו יושבים ועת לעשות ליי' הפרו תורתך הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות עכ"ל וה"ר יונה (יז. ד"ה ערוה) כתב ג"כ דקול באשה ערוה לק"ש הוא והני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ואפילו בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוין לבו לתפילתו בענין שאינו שומע אותו ואינו משים לב אליו מותר ואין לו להפסיק קריאתו וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראייה בעלמא מותר עכ"לב: | |||
ומ"ש רבינו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. כן כתבו הרא"ש והמרדכי והגהות מיימון (שם) וכתבו עוד הגהות דהוא הדין לכל קול הרגיל בה לא חיישינן: כתב הרשב"א (כד. ד"ה והא דאמר) והרי"ף שלא הזכיר מכל זה כלום כתב הראב"ד דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה סבר הרב דכל שכן טפח ושוק ושער וקול וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמטריד וברואה ועגבות הא פרישנא דוקא דנפשיה ובאשתו בשאינו רואה ואע"פ שנוגע דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה עכ"ל וזה לשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש (הט"ז) כל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה עכ"ל והשמיט קול ושער משום דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש וכמו שכתב הרא"ש בקול ודקדק לומר אם היה מגולה טפח מגופה לרמוז למה שנתבאר בסמוך דידיה ופניה וכל מקום שאין דרך לכסותו שרי דהא לא שייך לומר מגולה אלא במקום שדרכו להתכסות. ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"שג: | ומ"ש רבינו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. כן כתבו הרא"ש והמרדכי והגהות מיימון (שם) וכתבו עוד הגהות דהוא הדין לכל קול הרגיל בה לא חיישינן: כתב הרשב"א (כד. ד"ה והא דאמר) והרי"ף שלא הזכיר מכל זה כלום כתב הראב"ד דאפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהם משום ערוה סבר הרב דכל שכן טפח ושוק ושער וקול וכתב הוא ז"ל דלא מן השם הוא זה אלא הכא משום דמטריד וברואה ועגבות הא פרישנא דוקא דנפשיה ובאשתו בשאינו רואה ואע"פ שנוגע דכל שאינו רואה משום נגיעה לבד לא מטריד הואיל וגס בה עכ"ל וזה לשון הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש (הט"ז) כל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה עכ"ל והשמיט קול ושער משום דמשמע ליה דלשמוע ולהסתכל קאמר ולא לענין ק"ש וכמו שכתב הרא"ש בקול ודקדק לומר אם היה מגולה טפח מגופה לרמוז למה שנתבאר בסמוך דידיה ופניה וכל מקום שאין דרך לכסותו שרי דהא לא שייך לומר מגולה אלא במקום שדרכו להתכסות. ולענין הלכה נראה דנקטינן כדברי הרמב"ם ומיהו טוב ליזהר לכתחלה ממראית שער ומשמיעת קול זמר אשה בשעת ק"שג: | ||