36
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מקום בציעת הפת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
משה אליהו יעקב (שיחה | תרומות) |
משה אליהו יעקב (שיחה | תרומות) |
||
| (7 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בס"ד | בס"ד | ||
{{תחרות כתיבה}} | |||
'''הקדמה''' | =='''מקום בציעת הפת'''== | ||
בפרק זה אנו למדים על ברכת "המוציא לחם מן הארץ", הנאמרת לפני אכילת לחם. ברכה זו היא מברכות הנהנין הנאמרות לפני אכילה או הנאה מריח טוב. הגמרא אומרת (ברכות לה ע"א) שהעולם כולו שייך לקב"ה יתברך ואין לנו ליהנות מהעולם לפני שנכיר באדנותו, שממנו כל הנאות שבעולם. בנוסף לכך על האכילה מברכים גם אחרי ההנאה, כהודאה על ההנאה שהותרה לנו. וע"י הברכה גם האוכל שהוא צורך גופני נכלל בעבודת ה'. | {{מקורות||סנהדרין קב:, ברכות לט., מו.|(ברכות פ"ו ה"א|ברכות ז,ג|אורח חיים קסז,א}} | ||
'''הקדמה'''בפרק זה אנו למדים על ברכת "המוציא לחם מן הארץ", הנאמרת לפני אכילת לחם. ברכה זו היא מברכות הנהנין הנאמרות לפני אכילה או הנאה מריח טוב. הגמרא אומרת (ברכות לה ע"א) שהעולם כולו שייך לקב"ה יתברך ואין לנו ליהנות מהעולם לפני שנכיר באדנותו, שממנו כל הנאות שבעולם. בנוסף לכך על האכילה מברכים גם אחרי ההנאה, כהודאה על ההנאה שהותרה לנו. וע"י הברכה גם האוכל שהוא צורך גופני נכלל בעבודת ה'. | |||
יש לחלק את סעיף זה לשלוש: '''א'''. מקום הבציע '''ב'''. זמן הבציע '''ג'''. שיעור הבציע | יש לחלק את סעיף זה לשלוש: '''א'''. מקום הבציע '''ב'''. זמן הבציע '''ג'''. שיעור הבציע | ||
'''א'''. | ==='''א'''. '''<u>מקום הבציע.</u>'''=== | ||
נאמר בגמרא '''סנהדרין''' קב: "אתא מנשה איתחזי ליה(ר' אשי) בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן! מהיכא בעית למישרא המוציא? אמר ליה לא ידענא, א''ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן, א''ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א''ל מהיכא דקרים בישולא".'' | |||
'''רש"י''' (ד"ה מהיכא דקרים בישולא) מביא שלושה גרסאות להסבר הגמרא '''א'''. "ממקום '''שנקרמין''' פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו <u>ל"''א''</u> ''מהיכא '''דקדים''' כלומר מהיכא שמקדים לאפות ואין חילוק בין הגירסאות הללו, דבין לגירסא "קרים" ובין לגירסא "קדים" בשניהם צריך לבצוע מהחלק הקשה שבפת ששם נקרמה וגם נאפתה קודם, <u>ל"</u>''<u>א</u> מהיכא '''דגמר''' בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו''ל "'' | '''רש"י''' (ד"ה מהיכא דקרים בישולא) מביא שלושה גרסאות להסבר הגמרא '''א'''. "ממקום '''שנקרמין''' פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו <u>ל"''א''</u> ''מהיכא '''דקדים''' כלומר מהיכא שמקדים לאפות ואין חילוק בין הגירסאות הללו, דבין לגירסא "קרים" ובין לגירסא "קדים" בשניהם צריך לבצוע מהחלק הקשה שבפת ששם נקרמה וגם נאפתה קודם, <u>ל"</u>''<u>א</u> מהיכא '''דגמר''' בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו''ל "'' | ||
| שורה 21: | שורה 23: | ||
'''בהגהות מיימוני''' (פ"ז מהל' ברכות ה"ג) כתב בשם ספר המצוות שיש לבצוע מצד התחתון של הפת ששם נתבשל תחילה בהדבקו בתנור חם וכן נוהגים בצרפת, אבל באשכנז נוהגין לבצוע מצד העליון כי אומרים ששם מתבשל תחילה, והנה מורי רבינו (המהר"ם) שיחיה, חותך חתך אחד מב' הצדדין ובוצע לצאת ידי כולם. | '''בהגהות מיימוני''' (פ"ז מהל' ברכות ה"ג) כתב בשם ספר המצוות שיש לבצוע מצד התחתון של הפת ששם נתבשל תחילה בהדבקו בתנור חם וכן נוהגים בצרפת, אבל באשכנז נוהגין לבצוע מצד העליון כי אומרים ששם מתבשל תחילה, והנה מורי רבינו (המהר"ם) שיחיה, חותך חתך אחד מב' הצדדין ובוצע לצאת ידי כולם. | ||
<u>נמצא</u> דרש"י והאו"ז פליגי בפירוש הגירסא "קדים בישולא". '''רש"י''' ס"ל דקדים הכונה ממקום שנאפה תחילה, שזה החלק הקשה ולאפוקי ממקום הרך שבפת. ו'''האו"ז''' ס"ל דקדים הכונה ממקום שנאפה תחילה בחלק הקשה, ולאפוקי מהחלק הקשה שנאפה מאוחר יותר. | <u>'''נמצא'''</u> דרש"י והאו"ז פליגי בפירוש הגירסא "קדים בישולא". '''רש"י''' ס"ל דקדים הכונה ממקום שנאפה תחילה, שזה החלק הקשה ולאפוקי ממקום הרך שבפת. ו'''האו"ז''' ס"ל דקדים הכונה ממקום שנאפה תחילה בחלק הקשה, ולאפוקי מהחלק הקשה שנאפה מאוחר יותר. | ||
וכתב '''הב"י''' שמשמע מלשון '''הטור''' "ויבצע ממקום שנאפה יפה" ו'''הרמב"ם''' "ואינו בוצע אלה ממקום שבשל יפה יפה" ו'''במסכת דרך ארץ רבה''' (פרק ו) "לא יפרוס אדם ממקום הרך אלא ממקום הקשה" משמע שסוברים כפירוש השלישי ברש"י. | וכתב '''הב"י''' שמשמע מלשון '''הטור''' "ויבצע ממקום שנאפה יפה" ו'''הרמב"ם''' "ואינו בוצע אלה ממקום שבשל יפה יפה" ו'''במסכת דרך ארץ רבה''' (פרק ו) "לא יפרוס אדם ממקום הרך אלא ממקום הקשה" משמע שסוברים כפירוש השלישי ברש"י. | ||
| שורה 29: | שורה 31: | ||
'''טעם''' הדבר לבצוע ממקום שנאפה תחילה כתב בספר '''תורת חיים''' שכשמברכים על פרוסת המוציא הרי זה כהקרבת ביכורים לה' ועל כן מברכים על המקום שהקדים להיאפות שהוא הראשון. | '''טעם''' הדבר לבצוע ממקום שנאפה תחילה כתב בספר '''תורת חיים''' שכשמברכים על פרוסת המוציא הרי זה כהקרבת ביכורים לה' ועל כן מברכים על המקום שהקדים להיאפות שהוא הראשון. | ||
<u>פסיקת הלכה:</u> | ===<u>'''פסיקת הלכה:'''</u>=== | ||
'''שו"ע'''(סימן קסז,א) פסק כרמב"ם וטור "בוצע הפת במקום שנאפה היטב" | |||
'''שו"ע''' פסק כרמב"ם וטור "בוצע הפת במקום שנאפה היטב" | |||
'''ובמג"א''' פי' ובמקום הקשה ולא במקום הרך, והסביר ב'''מחצה"ש''' שכונת המג"א היא שצריך לברר אפי' בלחם שלם המקום הקשה שבכל הצדדים ששם ודאי נאפה יפה, והיינו לפי הגי' בגמ' דצריך לבצוע במקום דגמיר בישולא, וא"כ השו"ע פסק כהטור והרמב"ם כגירסא שלישית ברש"י, שצריך לבצוע מהיכא "דגמיר בישולא" דהיינו בחלק הקשה שנאפה יותר יפה. וכ"כ '''הפמ"ג''' (א"א סק"א) '''הלבוש''' (ס"א), '''הלבושי שרד'''(סק"א, וסק"ב) | '''ובמג"א''' פי' ובמקום הקשה ולא במקום הרך, והסביר ב'''מחצה"ש''' שכונת המג"א היא שצריך לברר אפי' בלחם שלם המקום הקשה שבכל הצדדים ששם ודאי נאפה יפה, והיינו לפי הגי' בגמ' דצריך לבצוע במקום דגמיר בישולא, וא"כ השו"ע פסק כהטור והרמב"ם כגירסא שלישית ברש"י, שצריך לבצוע מהיכא "דגמיר בישולא" דהיינו בחלק הקשה שנאפה יותר יפה. וכ"כ '''הפמ"ג''' (א"א סק"א) '''הלבוש''' (ס"א), '''הלבושי שרד'''(סק"א, וסק"ב) | ||
<u>נמצא</u>, שלדעת השו"ע צריך לבצוע מהמקום הקשה שבפת, וגם כשבוצע מהקשה צריך לבצוע מהמקום שנאפה יותר טוב. | <u>'''נמצא'''</u>, שלדעת השו"ע צריך לבצוע מהמקום הקשה שבפת, וגם כשבוצע מהקשה צריך לבצוע מהמקום שנאפה יותר טוב. | ||
'''הרמ"א''' פסק כהגהות מימוניות בשם הר"מ "ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעת מצד העליון והתחתון. | '''הרמ"א''' פסק כהגהות מימוניות בשם הר"מ "ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעת מצד העליון והתחתון. | ||
| שורה 49: | שורה 50: | ||
פסקו '''כה"ח'''(א), '''הלכה ברורה'''(שלז), '''בא"ח'''(אמור א), '''ילקו"י''' שצריך לבצוע ממקום שנאפה יפה דהיינו במקום הקשה ואפילו מי שחביב עליו המקום הרך לא יבצע אלא ממקום הקשה ואפילו שבדרך כלל אומרים חביב עדיף כאן הדין שונה כיון שצריך שיהיה חביבות הפת. אלא אם כן הוא זקן שאין לו אפשרות לאכול מן הקשה יבצע ממקום הרך ואם הזקן הוא בעל הבית או גדול שבסעודה והוא בוצע לאחרים יבצע לעצמו ממקום הרך ולאחרים ממקום הקשה כיון שכונו לברכתו ובוצע להם ממקום הקשה נחשב שבצע ממקום הקשה. | פסקו '''כה"ח'''(א), '''הלכה ברורה'''(שלז), '''בא"ח'''(אמור א), '''ילקו"י''' שצריך לבצוע ממקום שנאפה יפה דהיינו במקום הקשה ואפילו מי שחביב עליו המקום הרך לא יבצע אלא ממקום הקשה ואפילו שבדרך כלל אומרים חביב עדיף כאן הדין שונה כיון שצריך שיהיה חביבות הפת. אלא אם כן הוא זקן שאין לו אפשרות לאכול מן הקשה יבצע ממקום הרך ואם הזקן הוא בעל הבית או גדול שבסעודה והוא בוצע לאחרים יבצע לעצמו ממקום הרך ולאחרים ממקום הקשה כיון שכונו לברכתו ובוצע להם ממקום הקשה נחשב שבצע ממקום הקשה. | ||
<u>מקום בציעת הפת כשהפת פרוסה</u> כ' '''מ"ב''' שיכול לבצוע במקום שנפרס ואין צריך לבצוע במקום השלם רק שיחתוך מצד העליון והתחתון <u>אולם</u> '''כה"ח'''(ה) כתב שיש לחתוך מצד השלם חתיכה אחת מצד העליון והתחתון. '''ובהלכה ברורה'''(שלח) כתב שכל זה הוא לדעת הרמ"א אבל לדעת השו"ע בכל ענין צריך לבצוע במקום שנאפה יפה. | <u>'''מקום בציעת הפת כשהפת פרוסה'''</u> כ' '''מ"ב''' שיכול לבצוע במקום שנפרס ואין צריך לבצוע במקום השלם רק שיחתוך מצד העליון והתחתון <u>אולם</u> '''כה"ח'''(ה) כתב שיש לחתוך מצד השלם חתיכה אחת מצד העליון והתחתון. '''ובהלכה ברורה'''(שלח) כתב שכל זה הוא לדעת הרמ"א אבל לדעת השו"ע בכל ענין צריך לבצוע במקום שנאפה יפה. | ||
<u>אם הפת נשרפה</u> כ' '''כה"ח'''(א)''', מ"ב, הלכה ברורה'''(שלח) מה שנאמר מקום שנאפה יפה היינו למעט פת שנשרפה לכן אין לבצוע משם. | <u>'''אם הפת נשרפה'''</u> כ' '''כה"ח'''(א)''', מ"ב, הלכה ברורה'''(שלח) מה שנאמר מקום שנאפה יפה היינו למעט פת שנשרפה לכן אין לבצוע משם. | ||
ופת שנשרפה נחלקו האחרונים האם האם המקום השרוף הופך את הלחם לחסר או שזה לא גורע ועדיין הוא חשוב שלם לגבי לחם משנה, ברכת המוציא וכו'. '''שו"ת שער אפריים, א"ר, שו"ת חכם צבי''' כתבו שכל עוד הלחם לא נחתך אפילו שהוא שרוף הוא חשוב עדיין שלם. ואילו '''ערוך השולחן''' כ' כיון שהוא לא ראוי לאכילה הוא יוציא את החתיכה השרופה מהלחם וכל העומד ליקצץ כקצוץ דמי לכן הוא נחשב חסר. סיימו: '''בכה"ח'''(ח), '''חזו"ע'''(שבת ב' קפח) שלכתחילה יקח פת אחר אם יש לו ואם אין לו יוכל לסמוך על המתירים ויותר נכון שלא יחתוך ממקום השרוף. | ופת שנשרפה נחלקו האחרונים האם האם המקום השרוף הופך את הלחם לחסר או שזה לא גורע ועדיין הוא חשוב שלם לגבי לחם משנה, ברכת המוציא וכו'. '''שו"ת שער אפריים, א"ר, שו"ת חכם צבי''' כתבו שכל עוד הלחם לא נחתך אפילו שהוא שרוף הוא חשוב עדיין שלם. ואילו '''ערוך השולחן''' כ' כיון שהוא לא ראוי לאכילה הוא יוציא את החתיכה השרופה מהלחם וכל העומד ליקצץ כקצוץ דמי לכן הוא נחשב חסר. סיימו: '''בכה"ח'''(ח), '''חזו"ע'''(שבת ב' קפח) שלכתחילה יקח פת אחר אם יש לו ואם אין לו יוכל לסמוך על המתירים ויותר נכון שלא יחתוך ממקום השרוף. | ||
'''ב'''. <u> | =='''ב'''. '''<u>זמן הבציע.</u>'''== | ||
איתה '''בברכות''' (לט.) "אמר רב חייא בר אשי פת צנומה(פרוסה) בקערה מברכין עליה המוציא ,ופליגא דר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם{יחד עם גמר פריסת הפת} הפת. מתקיף לה רבא מאי שנא צנומה דלא משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא על הפת נמי כי קא גמרה אפרוסה גמרה. אלא אמר רבא מברך ואח''כ בוצע, נהרדעי עבדי כר' חייא, ורבנן עבדי כרבא. אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת, ורבנן עבדי כרבא, והלכתא כרבא דאמר מברך ואח''כ בוצע". | איתה '''בברכות''' (לט.) "אמר רב חייא בר אשי פת צנומה(פרוסה) בקערה מברכין עליה המוציא ,ופליגא דר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם{יחד עם גמר פריסת הפת} הפת. מתקיף לה רבא מאי שנא צנומה דלא משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא על הפת נמי כי קא גמרה אפרוסה גמרה. אלא אמר רבא מברך ואח''כ בוצע, נהרדעי עבדי כר' חייא, ורבנן עבדי כרבא. אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת, ורבנן עבדי כרבא, והלכתא כרבא דאמר מברך ואח''כ בוצע". | ||
'''ב"י''': וכן פסק '''הרמב"ם''' שמשלים הברכה ואח"כ בוצע. '''ורבנו יונה''' כתב שאף שצריך לגמור הברכה בפת שלמה מ"מ צריך לחתוך פרוסת הבציע מעט קודם הברכה ויהיה דבוק לפת כיון שאם יחתוך אחר הברכה יהיה הפסק (מחמת החיתוך או שמא ידבר) בין הברכה לאכילה. וכ"ד '''רא"ש, תוס', מרדכי, טור, הגהות מימוניות, הר"מ מרוטנבורג.''' | '''ב"י''': וכן פסק '''הרמב"ם''' שמשלים הברכה ואח"כ בוצע. '''ורבנו יונה''' כתב שאף שצריך לגמור הברכה בפת שלמה מ"מ צריך לחתוך פרוסת הבציע מעט קודם הברכה ויהיה דבוק לפת כיון שאם יחתוך אחר הברכה יהיה הפסק (מחמת החיתוך או שמא ידבר) בין הברכה לאכילה. וכ"ד '''רא"ש, תוס', מרדכי, טור, הגהות מימוניות, הר"מ מרוטנבורג.''' | ||
<u>הלכה למעשה.</u> | ===<u>'''הלכה למעשה.'''</u>=== | ||
כתב '''שו"ע'''(קסז,א) בשם '''הרא"ש''' "ויחתוך פרוסת הבציע וצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה יעלה שאר הכיכר עמו, שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלי הברכה בעוד שהפת שלם" והביא <u>ראיה</u> מטבול יום(פרק ג-א) רבי מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו: והלכה כר' יהודה וכ"ד '''הר"מ''', אולם בשם '''ר' ברוך''' כתבו שאף באוחז בגדול והקטן עולה עמו נחשב שלם. '''סיים ב"י''' שפוסקים כר"מ, ורא"ש כיון שר' ברוך הוא יחיד לגבם וגם אין טעם לדבריו.דברי השו"ע צריכין ביאור שהרי מצד אחד יש לפרוס את הלחם לפני הברכה, משום שבציעת הלחם יוצרת מעין הפסק בין הברכה לאכילה (במיוחד בעבר שהלחם שלהם היה קשה ופריסתו היתה אורכת הרבה זמן יחסית) וכן משום שהחיתוך מראש מראה שהבוצע על הלחם בחר בקפידה היכן הוא פורס מן הלחם ויש בכך כבוד לברכה. אולם מצד שני מכובד יותר לברך על פת שלמה ולא על פת פרוסה וכדי לקיים את שתי הדרישות פוסק מרן שו"ע לבצוע מעט, כך שהדבר יקל על החיתוך ויראה את מקומו אולם לא יפריד לחלוטין את הפרוסה מהלחם. | |||
כתב '''שו"ע''' בשם '''הרא"ש''' "ויחתוך פרוסת הבציע וצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה יעלה שאר הכיכר עמו, שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלי הברכה בעוד שהפת שלם" והביא <u>ראיה</u> מטבול יום(פרק ג-א) רבי מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו: והלכה כר' יהודה וכ"ד '''הר"מ''', אולם בשם '''ר' ברוך''' כתבו שאף באוחז בגדול והקטן עולה עמו נחשב שלם. '''סיים ב"י''' שפוסקים כר"מ, ורא"ש כיון שר' ברוך הוא יחיד לגבם וגם אין טעם לדבריו.דברי השו"ע צריכין ביאור שהרי מצד אחד יש לפרוס את הלחם לפני הברכה, משום שבציעת הלחם יוצרת מעין הפסק בין הברכה לאכילה (במיוחד בעבר שהלחם שלהם היה קשה ופריסתו היתה אורכת הרבה זמן יחסית) וכן משום שהחיתוך מראש מראה שהבוצע על הלחם בחר בקפידה היכן הוא פורס מן הלחם ויש בכך כבוד לברכה. אולם מצד שני מכובד יותר לברך על פת שלמה ולא על פת פרוסה וכדי לקיים את שתי הדרישות פוסק מרן שו"ע לבצוע מעט, כך שהדבר יקל על החיתוך ויראה את מקומו אולם לא יפריד לחלוטין את הפרוסה מהלחם. | |||
ודאי שאין לפרוס את הפת באמצע הברכה ואם לא פרס לפני הברכה יחכה עד שיסיים הברכה ואז יפרוס ו'''ר' בחיי בספר שולחן ארבע''' כ' אם פורס לפני שסיים הברכה עליו נאמר "ובוצע ברך ניאץ ה'". | ודאי שאין לפרוס את הפת באמצע הברכה ואם לא פרס לפני הברכה יחכה עד שיסיים הברכה ואז יפרוס ו'''ר' בחיי בספר שולחן ארבע''' כ' אם פורס לפני שסיים הברכה עליו נאמר "ובוצע ברך ניאץ ה'". | ||
באופן שהפת <u>רכה</u> ביותר (כמו פיתה וכו') שאין צריך שיהוי בחתיכתו ונחתך מהר בידיים כ' '''ביאור הלכה'''(ד"ה וצריך לחתוך מעט), '''כה"ח''' (ז) שאין צריך לחתוך כלל קודם אכילה | באופן שהפת <u>רכה</u> ביותר (כמו פיתה וכו') שאין צריך שיהוי בחתיכתו ונחתך מהר בידיים כ' '''ביאור הלכה'''(ד"ה וצריך לחתוך מעט), '''כה"ח''' (ז) שאין צריך לחתוך כלל קודם אכילה | ||
'''ג'''. <u> | =='''ג'''. <u>'''שיעור הבציע.'''</u>== | ||
כתב '''הרמב"ם'''(ברכות ז,ג) "אינו בוצע לא פרוסה קטנה מפני שהוא נראה כצר עין ולא פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן " | כתב '''הרמב"ם'''(ברכות ז,ג) "אינו בוצע לא פרוסה קטנה מפני שהוא נראה כצר עין ולא פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן " | ||
| שורה 77: | שורה 75: | ||
וצריך ביאור מה השיעור של פרוסה קטנה שאין לבצוע משום צרות עין?. '''הב"י''' כתב בשם '''הרוקח''' (סי' שכט), דנחלקו בזה '''בירושלמי''' (בר' פ"ו ה"א) שיעור בציעה אית דאמרי כזית, ואית דאמרי פחות מכזית. וכן '''בדרכי משה''' (סק"ג) כתב, אבל לדידן שנוהגים שהבוצע נותן מן הפרוסה לכל המסובים יש לבצוע יותר, כדי שיגיע כזית או מעט פחות לכל המסובים וכן נוהגים. '''הגר"ח קנייבסקי''' שליט"א בפירושו על הירושלמי {ד"ה "עד כזית"} כתב, "שיאמר הברכה על כזית ומשום "כבוד הברכה" . | וצריך ביאור מה השיעור של פרוסה קטנה שאין לבצוע משום צרות עין?. '''הב"י''' כתב בשם '''הרוקח''' (סי' שכט), דנחלקו בזה '''בירושלמי''' (בר' פ"ו ה"א) שיעור בציעה אית דאמרי כזית, ואית דאמרי פחות מכזית. וכן '''בדרכי משה''' (סק"ג) כתב, אבל לדידן שנוהגים שהבוצע נותן מן הפרוסה לכל המסובים יש לבצוע יותר, כדי שיגיע כזית או מעט פחות לכל המסובים וכן נוהגים. '''הגר"ח קנייבסקי''' שליט"א בפירושו על הירושלמי {ד"ה "עד כזית"} כתב, "שיאמר הברכה על כזית ומשום "כבוד הברכה" . | ||
<u>פסיקת הלכה.</u> | ===<u>'''פסיקת הלכה.'''</u>=== | ||
'''שו"ע''' פסק '''כרמב"ם''' "ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן". | '''שו"ע''' פסק '''כרמב"ם''' "ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן". | ||
| שורה 91: | שורה 88: | ||
אלא שהפוסקים כתבו שבימינו הדין השתנה, ואף שמחזיקים פרוסת לחם יותר מכביצה אין זה נחשב לגרגרן שכן הוא דרך העולם, ואין בכך חסרון במדת דרך ארץ, ולכן האוכל סנדויץ משני פרוסות, או פיתה, או לחמניה וכו', אף שאוחז בידו פרוסה יותר מכביצה אין זה נחשב לגרגרן, וכ"כ '''באור לציון''' (ח"ב פ"מו ה"ז) ובהערה שם כתב, כל שהדרך בכך לא נראה הדבר כרעבתן ומותר. וכ"כ '''בילקו"י''' (ח"ג עמ' קמט), ולא יאחוז בידו פרוסת לחם גדולה יותר מהרגיל אצל הבריות. וכ"כ בספר '''וזאת הברכה''' (עמ' 17 סעי' יד), שהרבה מפוסקי זמנינו הורו שאם כך דרך העולם אין בכך משום חוסר במדת דרך ארץ '''<u>ולפי"ז</u>''' יוצא שאף בלחם גדול שאין אפשרות לבצוע פרוסה בין כזית לכביצה אלא יותר מכביצה, אם פרוסה זו היא בגודל שכך נהוג אצל הבריות, יש לעשות רק חיתוך אחד כדעת השו"ע, ואין נראה בזה גרגרן שכן דרך העולם ומנהגו. ואף שהביא שם את דעת '''הגר"י פישר''' שליט"א שגם בימינו צריך לנהוג כדעת השו"ע וכן כ' '''הרב יעקב יוסף''' (אמר בשיעור) שיש לאכול את הלחם פחות מכביצה לכן אדם שקונה פלאפל יש לו לומר למוכר שיחתוך לו את הפיתה לחצי. | אלא שהפוסקים כתבו שבימינו הדין השתנה, ואף שמחזיקים פרוסת לחם יותר מכביצה אין זה נחשב לגרגרן שכן הוא דרך העולם, ואין בכך חסרון במדת דרך ארץ, ולכן האוכל סנדויץ משני פרוסות, או פיתה, או לחמניה וכו', אף שאוחז בידו פרוסה יותר מכביצה אין זה נחשב לגרגרן, וכ"כ '''באור לציון''' (ח"ב פ"מו ה"ז) ובהערה שם כתב, כל שהדרך בכך לא נראה הדבר כרעבתן ומותר. וכ"כ '''בילקו"י''' (ח"ג עמ' קמט), ולא יאחוז בידו פרוסת לחם גדולה יותר מהרגיל אצל הבריות. וכ"כ בספר '''וזאת הברכה''' (עמ' 17 סעי' יד), שהרבה מפוסקי זמנינו הורו שאם כך דרך העולם אין בכך משום חוסר במדת דרך ארץ '''<u>ולפי"ז</u>''' יוצא שאף בלחם גדול שאין אפשרות לבצוע פרוסה בין כזית לכביצה אלא יותר מכביצה, אם פרוסה זו היא בגודל שכך נהוג אצל הבריות, יש לעשות רק חיתוך אחד כדעת השו"ע, ואין נראה בזה גרגרן שכן דרך העולם ומנהגו. ואף שהביא שם את דעת '''הגר"י פישר''' שליט"א שגם בימינו צריך לנהוג כדעת השו"ע וכן כ' '''הרב יעקב יוסף''' (אמר בשיעור) שיש לאכול את הלחם פחות מכביצה לכן אדם שקונה פלאפל יש לו לומר למוכר שיחתוך לו את הפיתה לחצי. | ||
<u>דין חיתוך הלחם בשבת</u>: כתב '''הרמ"א'''(בשם '''תוס' ומרדכי''') "ובשבת לא יחתוך בכיכר עד אחר הברכה כדי שיהיו הכיכרות שלמות, ומ"מ אם חתך כמו בחול אינו מזיק" | <u>'''דין חיתוך הלחם בשבת'''</u>: כתב '''הרמ"א'''(בשם '''תוס' ומרדכי''') "ובשבת לא יחתוך בכיכר עד אחר הברכה כדי שיהיו הכיכרות שלמות, ומ"מ אם חתך כמו בחול אינו מזיק" | ||
כתב '''מ"ב'''(ס"ק י) שהוא הדין ליו"ט שלא יחתוך קודם הברכה מפני שצריך לברך על לחם משנה . וביאר את דברי הרמ"א שאין לחתוך שמא ישבר כל הלחם קודם הברכה או שמא יחתוך כל כך עמוק עד שכשיאחז בפרוסה לא יעלה הכיכר עמו ודינו כפרוס, '''וכה"ח'''(טז) הביא טעם נוסף בשם '''התשב"ץ''' שבשעה שחותך נופלים פירורים ושוב אין דינו כשלם, וצריך לברך על לחם משנה , לכן טוב יותר שלא יחתוך כלל ואף אם ע"י זה יצטרך לשהות כשחותך בין הברכה לאכילה אין זה נחשב הפסק כיון שזה צורך אכילה. לכן כתב '''כה"ח'''(יח) נכון לעשות לחם דק או רך לברכת המוציא של שבת כדי שלא לשהות בין הברכה לאכילה ומה שביום חול כן חותכים זה כיון שלא צריך לחם משנה ויותר טוב שכמה שפחות יהיה שהייה בין הברכה לאכילה ומ"מ גם אם לא חתך אין זה מעכב דהוי "כטל ברוך" שזה מעין הסעודה. | כתב '''מ"ב'''(ס"ק י) שהוא הדין ליו"ט שלא יחתוך קודם הברכה מפני שצריך לברך על לחם משנה . וביאר את דברי הרמ"א שאין לחתוך שמא ישבר כל הלחם קודם הברכה או שמא יחתוך כל כך עמוק עד שכשיאחז בפרוסה לא יעלה הכיכר עמו ודינו כפרוס, '''וכה"ח'''(טז) הביא טעם נוסף בשם '''התשב"ץ''' שבשעה שחותך נופלים פירורים ושוב אין דינו כשלם, וצריך לברך על לחם משנה , לכן טוב יותר שלא יחתוך כלל ואף אם ע"י זה יצטרך לשהות כשחותך בין הברכה לאכילה אין זה נחשב הפסק כיון שזה צורך אכילה. לכן כתב '''כה"ח'''(יח) נכון לעשות לחם דק או רך לברכת המוציא של שבת כדי שלא לשהות בין הברכה לאכילה ומה שביום חול כן חותכים זה כיון שלא צריך לחם משנה ויותר טוב שכמה שפחות יהיה שהייה בין הברכה לאכילה ומ"מ גם אם לא חתך אין זה מעכב דהוי "כטל ברוך" שזה מעין הסעודה. | ||