הבדלים בין גרסאות בדף "מכה בפטיש"

נוספו 1,609 בתים ,  14:02, 9 בינואר 2018
אין תקציר עריכה
שורה 12: שורה 12:
<BR/>להלן יתבארו המקרים השונים.
<BR/>להלן יתבארו המקרים השונים.


=== דעת רבן שמעון בן גמליאל ===
עוד שם בהמשך המשנה דעת רבן שמעון בן גמליאל, שהמכה בפטיש על הסדן בשעת מלאכה, גם כן חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה. ויש גירסאות 'בשעת גמר מלאכה' וכן הוא ברי"ף.
עוד שם בהמשך המשנה דעת רבן שמעון בן גמליאל, שהמכה בפטיש על הסדן בשעת מלאכה, גם כן חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה. ויש גירסאות 'בשעת גמר מלאכה' וכן הוא ברי"ף.
וב'''גמרא''' (קג א) מוסבר שמרדדי הטסים במשכן היו עושים כן, ופירש '''רש"י''' (ד"ה עושין) שהיו מכים על הסדן כדי להחליק הקורנס, לפי שהטסים היו דקים, ואם לא היה הקורנס חלק מספיק היה עלול לבקוע אותם.
וב'''גמרא''' (קג א) מוסבר שמרדדי הטסים במשכן היו עושים כן, ופירש '''רש"י''' (ד"ה עושין) שהיו מכים על הסדן כדי להחליק הקורנס, לפי שהטסים היו דקים, ואם לא היה הקורנס חלק מספיק היה עלול לבקוע אותם. וכן פירש המאירי. וה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (יב א) פירש שהנפחים היו מכים על הברזל כמה הכאות, ואחר כך הכאה או שתים על הסדן וכאילו אותן הכאות שעל הסדן מתקנות את ההכאות על הברזל. 


== הגדרת המלאכה ==
== הגדרת המלאכה ==
ה'''רמב"ם''' בפירוש המשניות (שבת ז ב) כתב שהמרקעים בבפטישים היו עושים הכאות קלות מאוד בסוף מלאכתם, כדי ליישר פני הכלי ולהחליקו, ולכן כל תיקון מלאכה וגמרה כגון הציצוח והיפויי, כולן תולדות מכה בפטיש.
<BR/>כעין זה כתב גם '''רש"י''' (עג א ד"ה מכה בפטיש) שהאומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה.
<BR/>ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף לא ב ד"ה והמכה) למד בדעת רש"י שדווקא גמר מלאכה האסורה מן התורה הוי גמר מלאכה, והקשה על זה שבפרק הבונה משמע שזהו דעת רבן גמליאל שמחייב בגמר המלאכה גם משום מכה בפטיש, אבל לתנא קמא אפילו גמר מלאכה שאינה מלאכה האסורה בשבת, כגון המכה בפטיש על הכלי להשוות עקמומית, או מכה על האבן להשוותה עם חברותיה, אף שמצד עצמה אין כאן מלאכה, חייב משום מכה בפטיש.
=== מחלוקת רש"י ותוספות ===
=== מחלוקת רש"י ותוספות ===
'''רש"י''' על המשנה (קב ב ד"ה המכה בפטיש) כתב שכאשר אדם חוצב אבן מן ההר ומבדילה קצת, לבסוף מכה בפטיש מכה גדולה להפרידה מן ההר והיא מתפרקת ונופלת, זהו גמר מלאכה של חוצבי אבן, וחייב משום מכה בפטיש. שכל הגומר בשבת מלאכה '''תולדת''' מכה בפטיש הוא. כן פירש גם ה'''מאירי''' (קב ב ד"ה והמכה), והוסיף שאף שהוא כעין בונה, הוא '''אב''' מלאכה בפני עצמו, וכן כל  
'''רש"י''' על המשנה (קב ב ד"ה המכה בפטיש) כתב שכאשר אדם חוצב אבן מן ההר ומבדילה קצת, לבסוף מכה בפטיש מכה גדולה להפרידה מן ההר והיא מתפרקת ונופלת, זהו גמר מלאכה של חוצבי אבן, וחייב משום מכה בפטיש, וכל הגומר בשבת מלאכה '''תולדת''' מכה בפטיש הוא. כן פירש גם ה'''מאירי''' (קב ב ד"ה והמכה), והוסיף שאף שהוא כעין בונה, הוא '''אב''' מלאכה בפני עצמו, וכן כל שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש ותולדה שלו.
<BR/>'''תוספות''' במקום (קב ב ד"ה מכה בפטיש) הקשו על רש"י, שהרי במשכן לא היה בנין אבנים, ואם כן היה לו לתנא להשמיענו גמר מלאכה בכלים, דהוה במשכן. לכן ביאר ר"י שהמכה בפטיש המדובר במשנה, הוא המכוש האחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה כשגומר לעשותו.
<BR/>'''תוספות''' במקום (קב ב ד"ה מכה בפטיש) הקשו על רש"י, שהרי במשכן לא היה בנין אבנים, ואם כן היה לו לתנא להשמיענו גמר מלאכה בכלים, דהוה במשכן. לכן ביאר ר"י שהמכה בפטיש המדובר במשנה, הוא המכוש האחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה כשגומר לעשותו.