הבדלים בין גרסאות בדף "יראו עינינו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(דף חדש: זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כת...) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{הבהרת מרחב ביאור}} | |||
{{ביאור:תוכן לגמרא כתובות|כתובות|ב|2}} | |||
{{ביאור:עמוד א}} | |||
{{ביאור:באדיבות גמרא נוחה}} | |||
'''כתובות פרק ראשון 'בתולה נישאת'''' | |||
כתובות | |||
ב | |||
עמוד א | |||
באדיבות | |||
כתובות פרק ראשון 'בתולה נישאת' | |||
משנה: | משנה: | ||
בתולה נשאת ליום הרביעי | בתולה נשאת ליום הרביעי <ref>תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת, כדמפרש טעמא</ref> ואלמנה ליום החמישי; <ref>אבתולה קאי:</ref> שפַּעֲמַיִּם בשבת בתי דינין יושבין בעיירות: ביום השני<ref>Kesuvos 002: Beis Din sits on "Monday" and Thurday<br>If the takanah is to get married on wednesday why doesnt the mishnah only tell me that beis din comes to session on thursday, why bother telling me about Monday?<br>----------------------------------------------<br>The Kollel replies:<br>The Mishnah may be hinting to the fact that the Takanah applies only where Ezra's Takanah of Monday and Thursday was practiced, and not where Beis Din sits every day Gemara 4a. <br><br>If it had said "because Beis Din sits on Thursday" we would have thought that even in places where they sit other days as well, the Rabanan already instituted a Takanah and said "Lo Plug," you must get married on Wed. The <br>Mishnah therefore hints that the Takanah, from the start, was only instituted for places where Beis Din meets *only* on Monday and Thursday.<br>See Shitah Mekubetzes at the end of the Mishnah, who finds a different inference in the Mishnah to this Halachah -- from the word "*Hayah* Mashkim." -Mordecai Kornfeld </ref> וביום החמישי <ref>אחת מעשר תקנות שתקן עזרא; בבבא קמא בפרק 'מרובה' <small>(פב,א)</small> מפרש לכולהו; ולכך תקנו שתנשא ברביעי:</ref> - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין <ref>בעוד כעסו עליו [ואם יש שהות בינתים יש לחוש] שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה, ושמא היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו, כדילפינן ([[סוטה כח א]]) מ'ונסתרה והיא נטמאה' ([[במדבר ה יג]]); ומתוך שיבא לבית דין - יתברר הדבר, כשיצא הקול שמא יבואו עדים</ref>. <ref>ובגמרא פריך: ותינשא באחד בשבת?</ref> | ||
גמרא: | גמרא: | ||
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? לפי ששנינו: [ | אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו '''בתולה נשאת ליום הרביעי'''? לפי ששנינו: <ref>לקמן בפרק 'אף על פי' [פרק ה משנה ב] תנן: '''נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל'', והזהיר על הנישואין, ''לפרנס עצמה'' בתכשיטין. 'לפרנס' - קנדיר"ר בלע"ז; ''ולאלמנה שלשים יום'';</ref>'' הגיע זמן ולא נישאו ''<ref>לחופה; לקמן מפרש שעכב הבעל</ref>'' - אוכלות משלו ''<ref>שהבעל חייב במזונות אשתו, מתקנת בית דין, כדלקמן בפרק 'נערה' <small>(מו,ב)</small></ref>'' ואוכלות בתרומה ''<ref>אם כהן הוא והיא בת ישראל, שהכהן מאכיל את אשתו תרומה, כדיליף ([[ביאור:בבלי כתובות דף נז#עמוד ב|לקמן נז,ב]]) מ'וכהן כי יקנה נפש' ([[ויקרא כב יא]]); לקמן מקשי עלה</ref>'; יכול הגיע זמן באחד בשבת יהא מעלה לה מזונות? לכך שנינו '''בתולה נשאת ליום הרביעי''' <ref>להודיע שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס, ואין עכבה זו שלו</ref>. | ||
אמר רב יוסף: | אמר רב יוסף: <ref>תמה על דברי רבו ואמר:</ref> מריה דאברהם <ref>מה זה היה לשמואל לומר כן? ועוד שחלה רב יוסף, ושכח תלמודו, ותוהה על דבריו הראשונים</ref>! תלי תניא <ref>תולה טעם משנה שנויה</ref> בדלא תניא <ref>במשנה שאינה שנויה</ref>!? | ||
<ref>ומקשינן לרב יוסף:</ref> הי 'תניא' והי 'לא תניא'? הא תניא והא תניא <ref>זו שנויה וזו שנויה</ref>! | |||
אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא | אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא <ref>משנתינו - טעמא מפורש בתוכה: כדי שישכים לבית דין; 'והגיע זמן' - אין שום טעם מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות</ref>. | ||
אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר שמואל: | אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר שמואל: | ||
{{הע-שמאל|[דומה לתוספתא כתובות פ"א ה"א [ליברמן]] '''מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין; ותינשא באחד בשבת, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין ''[ביום שני]''? – שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה'''}} | |||
ועכשיו ששנינו '''שקדו''' <ref>ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס באחד בשבת - מעתה</ref> אותה ששנינו '''הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה''' - הגיע זמן <u>באחד בשבת</u>, מתוך שאינו יכול לכנוס - אינו מעלה לה מזונות <ref>כולה רב יוסף קאמר לה [שמשמיה דדרב יהודה אמר שמואל]</ref>; <ref>רב יוסף מסיים לה משמיה דנפשיה ומסבריה, ואמר:</ref> לפיכך <ref>הואיל ולמדנו שהמעוכב מחמת אונס אינו חייב לזונה</ref> - חלה הוא או שחלתה היא, או שפירסה נדה - אינו מעלה לה מזונות. | |||
ואיכא דבעי לה מיבעיא: חלה הוא – מהו?: התם, טעמא מאי? משום דאניס - והכא נמי הא אניס!? או דלמא התם - אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא לא!? ואם תמצי לומר 'חלה הוא' - מעלה לה מזונות, חלתה היא מהו? מצי אמר לה: אנא הא קאימנא <ref>הנני מזומן</ref>? או דלמא מציא אמרה ליה: נסתחפה שדהו <ref>לשון מטר סוחף ([[משלי כח ג]]): נשטפה שדך, כלומר: מזלך גרם, כי מהיום אני מוטלת עליך לזון</ref>?! ואם תמצי לומר אמרה ליה 'נסתחפה שדהו' - פירסה נדה מהו? בשעת ווסתה לא תיבעי לך | |||
{{ביאור:עמוד ב}} | |||
עמוד ב | |||
דלא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'; כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה – מאי? כיון דלא בשעת ווסתה - הויא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'? או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו - כשעת ווסתה דמי? | דלא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'; כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה – מאי? כיון דלא בשעת ווסתה - הויא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'? או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו - כשעת ווסתה דמי? | ||
פשיט רב אחאי | פשיט רב אחאי <ref>הך בעיא ממתניתין, דקתני</ref>: '''הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה''': 'לא נָשְאוּ' לא קתני <ref>דלישתמע שהבעלים מעכבים</ref>, אלא 'לא נִישאו' <ref>לא נישאו הן לבעלים: תלה העכבה בנשים</ref>; היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי - אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה? אלא לאו - דאיתניס כי האי גוונא, וקתני '''אוכלות משלו ואוכלות בתרומה'''! | ||
אמר רב אשי: לעולם אימא לך: כל אונסא לא אכלה, ודקא מעכבי אינהו; ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני 'לא נָשְאוּ' ואיידי דתנא רישא בדידהי | אמר רב אשי: לעולם אימא לך: כל אונסא לא אכלה, ודקא מעכבי אינהו; ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני 'לא נָשְאוּ' ואיידי דתנא רישא בדידהי <ref>'נותנין לבתולה שנים עשר חדש ולאלמנה שלשים יום'</ref> - תנא נמי סיפא בדידהי. | ||
אמר רבא | אמר רבא <ref>א'''לפיכך''' קאי, דאשמעינן שעכבת האונס פוטרתו מן המזונות</ref>: ולענין גיטין אינו כן <ref>לענין גיטין אין טענת אונס מועלת: אם נתן גט לאשתו על מנת 'אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט', [ונאנס] ולא בא - הרי זה גט ואינו יכול לומר 'אנוס הייתי'</ref>. | ||
אלמא קסבר רבא: אין | אלמא קסבר רבא: אין <ref>טענת</ref> אונס בגיטין <ref>ולקמיה מפרש טעמא</ref>!? מנא ליה לרבא הא? | ||
אילימא מהא: דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: '"הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט [ | אילימא מהא: דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: '"''הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט ''<ref>ואם אין לה [צריך להיות: 'לו’] בנים זקוקה ליבם</ref>; <u>מת</u> - הוא דאינו גט <ref>דהא לא שויא גיטא עד שנית עשר חדש והוא מת בתוך הזמן, ומאן קא מגרש לה מהשתא? אין המתים מגרשים!</ref>, הא חלה הרי זה גט! | ||
{{הערה|1=[לשון שניה ברש"י:] 'מת' - הוא דאינו גט: משום דאין גט לאחר מיתה אבל משום אונס אחרינא - לא מפקע גיטא, אלמא אין אונס בגטין! דאי סלקא דעתך חלה נמי אינו גט - ניתני חלה, וכל שכן מת, שאין אונס גדול מזה!}} | |||
<!-- | |||
ref> "EIN GET L'ACHAR MISAH"<br>QUESTION: The Gemara quotes a Mishnah in Gitin and tells us that the Reisha of the Mishnah is teaching that a man may not divorce his wife after his death -- "Ein Get l'Achar Misah." RASHI <small>(DH Meis Hu)</small> explains that the<br>reason is because "dead people cannot divorce" -- "Ein ha'Mesim Megarshim."<br>Why does the Mishnah need to teach that a man cannot divorce his wife after his death? After the man dies, there is no longer any Kidushin; he is not married anymore -- of course the Get cannot take effect! Furthermore, why<br>does Rashi say that the Mishnah teaches that "dead people cannot give divorces." The reason the Get does not take effect is because the woman is no longer married when her husband dies!<br><br>In fact, in Gitin <small>(9b)</small>, where the Gemara teaches that a Shtar Shichrur <small>(a document of release for an Eved)</small> and a Shtar Mecher <small>(a document of sale)</small> cannot take effect after the death of the owner, RASHI <small>(DH Lo Yitnu and DH<br>v'Ein Shtar)</small> explains that the reason is because when the owner dies, the property or the Eved no longer belongs to him, and thus he has no right to set the Eved free or to sell the property! Why, then, does Rashi in our Sugya not give the same explanation -- that after a man has died, the woman is no longer his wife to divorce? <small>(See KETZOS HA'CHOSHEN 188:2.)</small><br><br>ANSWER: The Gemara is discussing a case where the husband dies with no children, and the woman falls to Yibum after her husband dies. If the Get is valid, it exempts her from Yibum <small>(like Rashi explains in DH Eino Get)</small>. The Zikah of Yibum is considered, in a sense, to be like a continuation of the bond of marriage, since the Zikah to the Yavam only comes as a result of the marriage of the woman to his brother who died. <small>(See TOSFOS Kidushin 4b, DH Mah l'Yevamah, in the name of Rebbi Elazar mi'Shazna.)</small> <small>(cont’d next page)</small><br><br>Therefore, we might have thought that since an element of the original Kidushin remains, the Get can still be effective in divorcing one's wife even after one has died! That is why the Mishnah must teach that "Ein Get<br>l'Achar Misah" -- even though a part of the Kidushin does remain after the husband's death in a situation of Yibum, nevertheless "Ein ha'Mesim Megarshim" as Rashi explains.<br><br><small>(This also explains why Rashi, DH Eino Get, writes that the practical consequence of the Get not being valid is that the wife falls to Yibum. At the end of this Daf, Rashi mentions a different consequence -- that the woman does not become Pesulah l'Kehunah if the Get is not a valid Get. Why does Rashi not mention that consequence here? The answer is that Rashi wants to point out that the case | |||
of the Mishnah *must* be a case where the woman<br>falls to Yibum, because otherwise there is no Chidush in teaching us that Ein Get l'Achar Misah.) | |||
</small><br><br></ref>, | |||
--> | |||
ודלמא לעולם אימא לך: חלה נמי אינו גט, והיא גופא קא משמע לן <ref>כלומר: האי דתנא 'מת' - לאו לדיוקא דילה תניה, למידק 'הא חלה הרי זה גט', אלא לאשמעינן היא גופא:</ref>: דאין גט לאחר מיתה <ref>ואפילו בלא תנאי, כגון 'האומר לאשתו "הרי זה גיטיך לאחר מותי"' אינו גט לפוטרה מן היבם</ref>. | |||
'אין גט לאחר מיתה'? הא תנא ליה רישא [גיטין פ"ז מ"ג]: <ref>שכיב מרע שכתב גט לאשתו באחד מן הלשונות הללו:</ref> '''"הרי זה גיטיך אם מתי"; ''<ref>או</ref>'' "הרי זה גיטיך מחולי זה" ''<ref>משיפסוק חולי זה <small>(מעלי)</small> משמע והוא מת מאותו חולי</ref>''; "הרי זה גיטיך לאחר מיתה" - לא אמר כלום''' <ref>שהרי משפסק - אינו בחיים, ואינו יכול לגרש</ref>!? | |||
'אין גט לאחר מיתה'? | דלמא <ref>הא דאיצטריך סיפא '''אם לא באתי ''וכו'</ref> לאפוקי מדרבותינו <ref>איצטריך, דפליגי עלה, ואמרי: ד'אין גט לאחר מיתה' - הוא דכיון דכתוב בגט זמן כתיבתו - הוא מוכיח ש<u>כך</u> אמר לה: "אם לא באתי לאותו זמן יהא גט למפרע מהיום", דאי לא משוה גיטא עד שנים עשר חדש [אם הכוונה שאין לגט ערך עד ליום בואו] - למה כתב יום כתיבת הגט בתוכו? לכתוב 'אם לא באתי לראש חודש פלוני יהא גט'</ref>, דתניא: '''ורבותינו התירוה להנשא''' <ref>בלא חליצה לההיא ד"אם לא באתי"</ref>, ואמרינן: מאן '''רבותינו'''? - אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו משחא; סברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו <ref>לא לחנם נכתב זמנו לתוכו: אם לא להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה אם לא יבא לאותו זמן; הלכך, אף על גב דלא כתב "זה גיטך מהיום אם לא באתי כו'" - כמאן דכתב 'מהיום' דמי; ובבבא בתרא <small>(דף קלו,א)</small> אמרה רבי יוסי, דתנן [בבא בתרא פ"ח מ"ז]: '''הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב '''<u>''מהיום</u> ''''ולאחר מיתה', ואם לא כתב 'מהיום' - אינה מתנה; רבי יוסי אומר: אינו צריך''</ref> [ומכאן אין ראיה לרבא שאין אונס בגט והגט חל]; ואלא מסיפא [גיטין פ"ז מ"ח] <ref>גמר רבא דאין אונס בגיטין</ref>: '''"''<u>''מעכשיו</u> ''''אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט''' <ref>ואף על גב דאין אונס גדול ממיתה - אלמא אין אונס בגיטין</ref>; "מת" - והוא הדין לחלה [וכך נאנס]! | ||
דלמא | דלמא "מת" דוקא <ref>דכל עצמו שכתב לה גט - מחמת כן כתב לה</ref>: דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם <ref> שאם ימות יהיה גט למפרע, שלא תיזקק ליבם; ובהאי אונסא לא ניחא ליה למיבטל גיטא, אבל באונסא אחרינא, דניחא ליה - לבטולי גיטא ביה; אימא לך יש אונס בגיטין</ref>? | ||
אלא מהא: דההוא דאמר להו "אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא"; אתא בסוף תלתין יומין, ופסקיה מברא <ref>הנהר הפסיקו שהיתה המעבורת מצד העיר ולא יכול לעבור</ref>. אמר להו: "חזו דאתאי <ref>שבאתי</ref>! חזו דאתאי!" - אמר שמואל: לאו שמיה מתיא [זה לא נקרא שבא] <ref>והוי גיטא, ואם רצתה תינשא לאחר; וגם לכהונה נפסלת מהיום</ref>. | |||
אלא מהא: דההוא דאמר להו "אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא"; אתא בסוף תלתין יומין, ופסקיה מברא | |||
ודלמא אונסא דשכיח שאני: דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?! | ודלמא אונסא דשכיח שאני: דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?! | ||
| שורה 236: | שורה 60: | ||
אלא רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות: משום צנועות: דאי אמרת לא להוי גט | אלא רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות: משום צנועות: דאי אמרת לא להוי גט | ||
{{כותרת תחתונה גמרא מבוארת|כתובות|ב|2}} | |||
גרסה מ־18:50, 7 ביוני 2016
תבנית:הבהרת מרחב ביאור תבנית:ביאור:תוכן לגמרא כתובות תבנית:ביאור:עמוד א תבנית:ביאור:באדיבות גמרא נוחה כתובות פרק ראשון 'בתולה נישאת'
משנה:
בתולה נשאת ליום הרביעי [1] ואלמנה ליום החמישי; [2] שפַּעֲמַיִּם בשבת בתי דינין יושבין בעיירות: ביום השני[3] וביום החמישי [4] - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין [5]. [6]
גמרא:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? לפי ששנינו: [7] הגיע זמן ולא נישאו [8] - אוכלות משלו [9] ואוכלות בתרומה [10]'; יכול הגיע זמן באחד בשבת יהא מעלה לה מזונות? לכך שנינו בתולה נשאת ליום הרביעי [11].
אמר רב יוסף: [12] מריה דאברהם [13]! תלי תניא [14] בדלא תניא [15]!?
[16] הי 'תניא' והי 'לא תניא'? הא תניא והא תניא [17]!
אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא [18].
אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר שמואל: תבנית:הע-שמאל ועכשיו ששנינו שקדו [19] אותה ששנינו הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה - הגיע זמן באחד בשבת, מתוך שאינו יכול לכנוס - אינו מעלה לה מזונות [20]; [21] לפיכך [22] - חלה הוא או שחלתה היא, או שפירסה נדה - אינו מעלה לה מזונות.
ואיכא דבעי לה מיבעיא: חלה הוא – מהו?: התם, טעמא מאי? משום דאניס - והכא נמי הא אניס!? או דלמא התם - אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא לא!? ואם תמצי לומר 'חלה הוא' - מעלה לה מזונות, חלתה היא מהו? מצי אמר לה: אנא הא קאימנא [23]? או דלמא מציא אמרה ליה: נסתחפה שדהו [24]?! ואם תמצי לומר אמרה ליה 'נסתחפה שדהו' - פירסה נדה מהו? בשעת ווסתה לא תיבעי לך
דלא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'; כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה – מאי? כיון דלא בשעת ווסתה - הויא מציא אמרה ליה 'נסתחפה שדהו'? או דלמא כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו - כשעת ווסתה דמי?
פשיט רב אחאי [25]: הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה: 'לא נָשְאוּ' לא קתני [26], אלא 'לא נִישאו' [27]; היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי - אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה? אלא לאו - דאיתניס כי האי גוונא, וקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה!
אמר רב אשי: לעולם אימא לך: כל אונסא לא אכלה, ודקא מעכבי אינהו; ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני 'לא נָשְאוּ' ואיידי דתנא רישא בדידהי [28] - תנא נמי סיפא בדידהי.
אמר רבא [29]: ולענין גיטין אינו כן [30].
אלמא קסבר רבא: אין [31] אונס בגיטין [32]!? מנא ליה לרבא הא?
אילימא מהא: דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: '"הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש", ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט [33]; מת - הוא דאינו גט [34], הא חלה הרי זה גט!
ודלמא לעולם אימא לך: חלה נמי אינו גט, והיא גופא קא משמע לן [36]: דאין גט לאחר מיתה [37].
'אין גט לאחר מיתה'? הא תנא ליה רישא [גיטין פ"ז מ"ג]: [38] "הרי זה גיטיך אם מתי"; [39] "הרי זה גיטיך מחולי זה" [40]; "הרי זה גיטיך לאחר מיתה" - לא אמר כלום [41]!?
דלמא [42] לאפוקי מדרבותינו [43], דתניא: ורבותינו התירוה להנשא [44], ואמרינן: מאן רבותינו? - אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו משחא; סברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו [45] [ומכאן אין ראיה לרבא שאין אונס בגט והגט חל]; ואלא מסיפא [גיטין פ"ז מ"ח] [46]: "מעכשיו 'אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט [47]; "מת" - והוא הדין לחלה [וכך נאנס]!
דלמא "מת" דוקא [48]: דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם [49]?
אלא מהא: דההוא דאמר להו "אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא"; אתא בסוף תלתין יומין, ופסקיה מברא [50]. אמר להו: "חזו דאתאי [51]! חזו דאתאי!" - אמר שמואל: לאו שמיה מתיא [זה לא נקרא שבא] [52].
ודלמא אונסא דשכיח שאני: דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?!
אלא רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות: משום צנועות: דאי אמרת לא להוי גט
תבנית:כותרת תחתונה גמרא מבוארת
- ^ תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת, כדמפרש טעמא
- ^ אבתולה קאי:
- ^ Kesuvos 002: Beis Din sits on "Monday" and Thurday
If the takanah is to get married on wednesday why doesnt the mishnah only tell me that beis din comes to session on thursday, why bother telling me about Monday?
----------------------------------------------
The Kollel replies:
The Mishnah may be hinting to the fact that the Takanah applies only where Ezra's Takanah of Monday and Thursday was practiced, and not where Beis Din sits every day Gemara 4a.
If it had said "because Beis Din sits on Thursday" we would have thought that even in places where they sit other days as well, the Rabanan already instituted a Takanah and said "Lo Plug," you must get married on Wed. The
Mishnah therefore hints that the Takanah, from the start, was only instituted for places where Beis Din meets *only* on Monday and Thursday.
See Shitah Mekubetzes at the end of the Mishnah, who finds a different inference in the Mishnah to this Halachah -- from the word "*Hayah* Mashkim." -Mordecai Kornfeld - ^ אחת מעשר תקנות שתקן עזרא; בבבא קמא בפרק 'מרובה' (פב,א) מפרש לכולהו; ולכך תקנו שתנשא ברביעי:
- ^ בעוד כעסו עליו [ואם יש שהות בינתים יש לחוש] שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה, ושמא היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו, כדילפינן (סוטה כח א) מ'ונסתרה והיא נטמאה' (במדבר ה יג); ומתוך שיבא לבית דין - יתברר הדבר, כשיצא הקול שמא יבואו עדים
- ^ ובגמרא פריך: ותינשא באחד בשבת?
- ^ לקמן בפרק 'אף על פי' [פרק ה משנה ב] תנן: 'נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל, והזהיר על הנישואין, לפרנס עצמה בתכשיטין. 'לפרנס' - קנדיר"ר בלע"ז; ולאלמנה שלשים יום;
- ^ לחופה; לקמן מפרש שעכב הבעל
- ^ שהבעל חייב במזונות אשתו, מתקנת בית דין, כדלקמן בפרק 'נערה' (מו,ב)
- ^ אם כהן הוא והיא בת ישראל, שהכהן מאכיל את אשתו תרומה, כדיליף (לקמן נז,ב) מ'וכהן כי יקנה נפש' (ויקרא כב יא); לקמן מקשי עלה
- ^ להודיע שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס, ואין עכבה זו שלו
- ^ תמה על דברי רבו ואמר:
- ^ מה זה היה לשמואל לומר כן? ועוד שחלה רב יוסף, ושכח תלמודו, ותוהה על דבריו הראשונים
- ^ תולה טעם משנה שנויה
- ^ במשנה שאינה שנויה
- ^ ומקשינן לרב יוסף:
- ^ זו שנויה וזו שנויה
- ^ משנתינו - טעמא מפורש בתוכה: כדי שישכים לבית דין; 'והגיע זמן' - אין שום טעם מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות
- ^ ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס באחד בשבת - מעתה
- ^ כולה רב יוסף קאמר לה [שמשמיה דדרב יהודה אמר שמואל]
- ^ רב יוסף מסיים לה משמיה דנפשיה ומסבריה, ואמר:
- ^ הואיל ולמדנו שהמעוכב מחמת אונס אינו חייב לזונה
- ^ הנני מזומן
- ^ לשון מטר סוחף (משלי כח ג): נשטפה שדך, כלומר: מזלך גרם, כי מהיום אני מוטלת עליך לזון
- ^ הך בעיא ממתניתין, דקתני
- ^ דלישתמע שהבעלים מעכבים
- ^ לא נישאו הן לבעלים: תלה העכבה בנשים
- ^ 'נותנין לבתולה שנים עשר חדש ולאלמנה שלשים יום'
- ^ אלפיכך קאי, דאשמעינן שעכבת האונס פוטרתו מן המזונות
- ^ לענין גיטין אין טענת אונס מועלת: אם נתן גט לאשתו על מנת 'אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט', [ונאנס] ולא בא - הרי זה גט ואינו יכול לומר 'אנוס הייתי'
- ^ טענת
- ^ ולקמיה מפרש טעמא
- ^ ואם אין לה [צריך להיות: 'לו’] בנים זקוקה ליבם
- ^ דהא לא שויא גיטא עד שנית עשר חדש והוא מת בתוך הזמן, ומאן קא מגרש לה מהשתא? אין המתים מגרשים!
- ^ [לשון שניה ברש"י:] 'מת' - הוא דאינו גט: משום דאין גט לאחר מיתה אבל משום אונס אחרינא - לא מפקע גיטא, אלמא אין אונס בגטין! דאי סלקא דעתך חלה נמי אינו גט - ניתני חלה, וכל שכן מת, שאין אונס גדול מזה!
- ^ כלומר: האי דתנא 'מת' - לאו לדיוקא דילה תניה, למידק 'הא חלה הרי זה גט', אלא לאשמעינן היא גופא:
- ^ ואפילו בלא תנאי, כגון 'האומר לאשתו "הרי זה גיטיך לאחר מותי"' אינו גט לפוטרה מן היבם
- ^ שכיב מרע שכתב גט לאשתו באחד מן הלשונות הללו:
- ^ או
- ^ משיפסוק חולי זה (מעלי) משמע והוא מת מאותו חולי
- ^ שהרי משפסק - אינו בחיים, ואינו יכול לגרש
- ^ הא דאיצטריך סיפא 'אם לא באתי וכו'
- ^ איצטריך, דפליגי עלה, ואמרי: ד'אין גט לאחר מיתה' - הוא דכיון דכתוב בגט זמן כתיבתו - הוא מוכיח שכך אמר לה: "אם לא באתי לאותו זמן יהא גט למפרע מהיום", דאי לא משוה גיטא עד שנים עשר חדש [אם הכוונה שאין לגט ערך עד ליום בואו] - למה כתב יום כתיבת הגט בתוכו? לכתוב 'אם לא באתי לראש חודש פלוני יהא גט'
- ^ בלא חליצה לההיא ד"אם לא באתי"
- ^ לא לחנם נכתב זמנו לתוכו: אם לא להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה אם לא יבא לאותו זמן; הלכך, אף על גב דלא כתב "זה גיטך מהיום אם לא באתי כו'" - כמאן דכתב 'מהיום' דמי; ובבבא בתרא (דף קלו,א) אמרה רבי יוסי, דתנן [בבא בתרא פ"ח מ"ז]: הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום 'ולאחר מיתה', ואם לא כתב 'מהיום' - אינה מתנה; רבי יוסי אומר: אינו צריך
- ^ גמר רבא דאין אונס בגיטין
- ^ ואף על גב דאין אונס גדול ממיתה - אלמא אין אונס בגיטין
- ^ דכל עצמו שכתב לה גט - מחמת כן כתב לה
- ^ שאם ימות יהיה גט למפרע, שלא תיזקק ליבם; ובהאי אונסא לא ניחא ליה למיבטל גיטא, אבל באונסא אחרינא, דניחא ליה - לבטולי גיטא ביה; אימא לך יש אונס בגיטין
- ^ הנהר הפסיקו שהיתה המעבורת מצד העיר ולא יכול לעבור
- ^ שבאתי
- ^ והוי גיטא, ואם רצתה תינשא לאחר; וגם לכהונה נפסלת מהיום