הבדלים בין גרסאות בדף "יסודות חזקת תשמישים"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(7 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה}}


{{מקורות|משנה|ב"ב ו נז-ס||שכנים ח|חושן משפט קנג-קנד}}
{{מקורות|משנה|ב"ב ו נז-ס||שכנים ח|חושן משפט קנג-קנד}}
שורה 14: שורה 13:


==תקציר שיטות הראשונים==
==תקציר שיטות הראשונים==
יש ארבעה שיטות בראשונים בעניין חזקת תשמישים:<BR/>
יש ארבע שיטות בראשונים בעניין חזקת תשמישים:<BR/>
א. '''רבנו תם''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf (תוס' ו ב ד"ה האי)], '''רא"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&st=%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F+%D7%90&pgnum=372&hilite=34baff40-469a-4640-a287-e0bc24e0fd39 (א יא-יב)], '''בעל המאור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&hilite=ff8d3111-daad-42e3-b6aa-33f44f92a6b4&st=%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8&pgnum=547 (?? מדפי הרי"ף)], '''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40908&st=&pgnum=55 (כג א ד"ה והא)],''' ריטב"א''' (כג א), '''ר"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52444&st=&pgnum=101 (כג א ד"ה והא)]: צריך טענה ושלוש שנים כבחזקת קרקעות.<BR/>
א. '''רבנו תם''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf (תוס' ו ב ד"ה האי)], '''רא"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&st=%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F+%D7%90&pgnum=372&hilite=34baff40-469a-4640-a287-e0bc24e0fd39 (א יא-יב)], '''בעל המאור''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&hilite=ff8d3111-daad-42e3-b6aa-33f44f92a6b4&st=%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8&pgnum=547 (?? מדפי הרי"ף)], '''רשב"א''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40908&st=&pgnum=55 (כג א ד"ה והא)],''' ריטב"א''' (כג א), '''ר"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52444&st=&pgnum=101 (כג א ד"ה והא)]: צריך טענה ושלוש שנים כבחזקת קרקעות.<BR/>
ב. '''רש"י''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf (ו ב ד"ה לא הויא חזקה)], '''רשב"ם''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6&format=pdf רש"י ו א ד"ה תוספות], [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf תוס' ו ב ד"ה ואי], [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=41&format=pdf רשב"ם מא א ד"ה כל חזקה]): צריך טענה, אך לא צריך בכל מצב שלוש שנים.<BR/>
ב. '''רש"י''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf (ו ב ד"ה לא הויא חזקה)], '''רשב"ם''' ([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6&format=pdf רש"י ו א ד"ה תוספות], [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=6b&format=pdf תוס' ו ב ד"ה ואי], [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=41&format=pdf רשב"ם מא א ד"ה כל חזקה]): צריך טענה, אך לא צריך בכל מצב שלוש שנים.<BR/>
ג. '''גאונים''', '''ר"י מגאש''' (נז א), '''רמב"ם''' (שכנים ח ז), '''רמ"ה''' (כג א), '''רמב"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&hilite=ff8d3111-daad-42e3-b6aa-33f44f92a6b4&st=%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8&pgnum=547 (מלחמות ?? מדפי הרי"ף)], '''ריב"ש''' (שכב): חזקה היא לאלתר ולא צריך טענה.<BR/>
ג. '''גאונים''', '''ר"י מגאש''' (נז א), '''רמב"ם''' [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=12&rtype=%u05D8%u05E2%u05E7%u05E1%u05D8%20-%20%u05E4%u05E8%u05D9%u05D9%u05D3%u05D1%u05E8%u05D2&hilchos=71&perek=8&halocha=7 (שכנים ח ז)], '''רמ"ה''' (כג א), '''רמב"ן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37965&hilite=ff8d3111-daad-42e3-b6aa-33f44f92a6b4&st=%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8&pgnum=547 (מלחמות ?? מדפי הרי"ף)], '''ריב"ש''' (שכב): חזקה היא לאלתר ולא צריך טענה.<BR/>
ד.''' ריב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=23&format=pdf (תוס' כג א ד"ה והא)]: לא צריך טענה, אך צריך שלוש שנים.<BR/>
ד.''' ריב"ם''' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=23&format=pdf (תוס' כג א ד"ה והא)]: לא צריך טענה, אך צריך שלוש שנים.<BR/>


להלכה פסק השולחן ערוך (חושן משפט קנג) כשיטת הרמב"ם והגאונים שהחזקה מועילה לאלתר ובלא טענה, והרמ"א הביא את דעת הרא"ש וסיעתו שצריך שלוש שנים וטענה בשביל חזקת תשמישים. האחרונים נחלקו האם הרמ"א הכריע לאחר מכן (קנה לה) כשיטת השולחן ערוך, או שלשיטתן עדיין יש לחשוש לשיטת הרא"ש. הט"ז והגר"א אומרים שהרמ"א הכריע כשיטת השולחן ערוך, ואילו הסמ"ע והנתיבות אומרים שהרמ"א חושש לדעת הרא"ש.
להלכה פסק השולחן ערוך (חושן משפט קנג) כשיטת הרמב"ם והגאונים שהחזקה מועילה לאלתר ובלא טענה, והרמ"א הביא את דעת הרא"ש וסיעתו שצריך שלוש שנים וטענה בשביל חזקת תשמישים. האחרונים נחלקו האם הרמ"א הכריע לאחר מכן (קנה לה) כשיטת השולחן ערוך, או שלשיטתן עדיין יש לחשוש לשיטת הרא"ש. הט"ז והגר"א אומרים שהרמ"א הכריע כשיטת השולחן ערוך, ואילו הסמ"ע והנתיבות אומרים שהרמ"א חושש לדעת הרא"ש.


==ביאור מחלוקת הראשונים==
==מאמרים וכתבי עת==
===שתי השיטות  המרכזיות===
* [http://asif.co.il/?wpfb_filepage=av-m-1-9-pdf חזקת תשמישים - שיטות הראשונים וביאורן], הרב מאיר כהן, אבני משפט א, תשס"ב.
ראינו שיש שתי דרכים מרכזיות: שיטת הגאונים שלא צריך טענה והחזקה לאלתר, ובדרך זו הלך ריב"ם אלא שהצריך שלוש שנים, ושיטת רבותינו הצרפתים ורבים מהראשונים הספרדים שצריך טענה ושלוש שנים, ובדרך זו הלכו רש"י ורשב"ם אלא שבחלק מהמצבים לדעתם לא צריך שלוש שנים.
יש לברר, מה נקודת המחלוקת בין שתי הדרכים בחזקת תשמישים? ונראה שיש בכך שתי אפשרויות:
א. שיטת הגאונים שמחילה מועילה בתשמישים ונזיקין, לא ברורה מבחינה קניינית, כפי שנראה בהמשך. יתכן שחלק מהראשונים לא קבלו את שיטת הגאונים משום שלדעתם לא ניתן לקנות זכות בתשמישים במחילה.
לפי הסבר זה, יש מקום לחלק בין חזקת תשמישים לחזקת נזיקין, כי יותר פשוט לומר שמחילה מועילה בחזקת נזיקין מאשר לומר שמחילה מועילה בחזקת תשמישים. הנתיבות (קנג,יד - ?) מבין שכך סבר הרמ"א. אולם מכל הראשונים והפוסקים לא משמע שסברו שיש חילוק בין חזקת תשמישים לחזקת נזיקין, ומשמע שלא הפריע להם השאלה הקניינית שבדעת הגאונים.
ב. מראשונים רבים נראה שהם הסכימו עם הגאונים שמחילה מפורשת מועילה (מבחינה קניינית), אלא שסברו ששתיקת הבעלים לא מעידה על כך שכוונתו למחול לבעל התשמיש עד עולם. ועיין מה שכתבתי בדעת ריב"ם .
===ביאור שיטת רש"י ורשב"ם===
כפי שראינו רוב הראשונים שהצריכו טענה הצריכו גם שלוש שנים משום טענת "אחוי שטרך". צריך לברר כיצד יענו על כך רש"י ורשב"ם שמצריכים טענה אך לא שלוש שנים. עוד צריך בירור, שבהמשך המסכת, רש"י (ז. כב. כג.) ורשב"ם (נז.-ס.) מצריכים בחזקת תשמישים שלוש שנים.
הטור (קנד) מתרץ שרק בתשמישים קטנים שאין רגילים לכתוב עליהם שטר לא צריך שלוש שנים (כי לא שייכת טענת "אחוי שטרך"), אך בתשמישים שרגילים לכתוב עליהם שטר, גם רש"י ורשב"ם מודים שצריך שיחזיק שלוש שנים.
תירוץ זה אפשרי בדעת רש"י, אך ברשב"ם (ס.) כתוב במפורש שגם בחזקה שמחזקת את הטענה שכנס לתוך שלו צריך שלוש שנים, למרות שבחזקה זו אין שטר. וצריך לומר (וכן משמע מהרשב"ם שברש"י ו.) שיש דרגות בהקפדה על תשמישים ועל חלק מקפידים רק לאחר שלוש שנים.
ראיה נוספת היא מתוס' מא. שכתב שהמשנה "כל חזקה...", עוסקת בחזקת תשמישים, ומפורש בגמרא שם שיש שטר על הקניין, וא"כ מוכח שגם בתשמישים שכותבים עליהם שטר שיטת תוספות (בדעת הרשב"ם) שמועילה חזקה לאלתר. (ורשב"ם בחזקת הבתים ג"כ לא הזכיר את סברת אחווי שטרך).
לפי זה, אין הבדל עקרוני בין רש"י ורשב"ם לשאר הראשונים שהצריכו טענה, אלא שרש"י ורשב"ם למדו את הסוגיה בדף ו: "כשורא דמטללתא" כפשוטה, ולכן נדחקו לחלק בין החזקות השונות.
יש לשאול למה ר"ת וסייעתו, לא קבלו את החילוקים של רש"י והרשב"ם? ואפשר לומר:
א. יתכן שלשיטתם על כל התשמישים כותבים שטר ולכן צריך תמיד שלוש שנים, וכן משמע מאותם ראשונים שהוזכרה בהם טענת "אחוי שטרך".
ב. יתכן שלשיטתם תמיד צריך שלוש שנים, כי רק לאחר שלוש שנים אדם מקפיד.
ג. יתכן שלא פלוג בחזקות, ותמיד צריך שלוש שנים, סברה זו מסתברת יותר לשיטת הקצות (קמ,ב) שחזקת ג' שנים היא תקנת חכמים, ומהרא"ש בתחילת חזקת הבתים משמע שלמד כקצות.
 
===ביאור שיטת ריב"ם===
כפי שראינו רוב הראשונים שלא הצריכו טענה לא הצריכו שלוש שנים משום שלא שייכת טענת "אחוי שטרך", וצריך לברר מדוע לשיטת הריב"ם שלא צריך טענה למה צריך שלוש שנים?
א. יתכן שריב"ם סובר שרק לאחר שלוש שנים אדם רגיל להקפיד על חברו ויש הוכחה מכך שלא מיחה, שמחל.
ב. יתכן שרק לאחר שלוש שנים שיכולה להיות חזקת קרקעות (בטענה) היה צריך הבעלים למחות בחברו כדי שלא יחזיק עליו ויטען (בשקר) שקנה ממנו את התשמיש, ומכך שלא מיחה ראיה יש ראיה שמחל (ר' נחום). יש להוסיף, שכפי שנראה בהמשך, הרבה ראשונים לא חלקו עקרונית על שיטת הגאונים, וכל הסיבה שלא קבלו אותה היא משום שלדעתם אין ראיה משתיקת הבעלים שמחל עד לעולם. לפי זה, יתכן שעל שאלה זו בא לענות ריב"ם - כיוון שמדובר שהחזיק שלוש שנים ומחזיק יכול להיות נאמן לעולם ע"י חזקה בטענה, יש מקום רב להניח שהבעלים מחל לעולם על זכות תביעתו.
מכל מקום, שיטת ריב"ם דומה בעיקרון לדעת הגאונים שלא צריך טענה, אלא שיש הבדל לגבי זמן החזקה. כנראה ריב"ם דקדק כדבריו מהסוגיה בדף נט: שאומרת שלא מועילה חזקה לאלתר בתשמישים, ולכן נדחק לומר שצריך שלוש שנים אע"פ שאין צריך טענה.
 
==כיצד מועילה מחילה בחזקת תשמישים==
===קושיית האחרונים על שיטת הגאונים - במה קנאו?===
האחרונים התקשו מאד בשיטת הגאונים שאומרים שהחזקה מועילה מדין מחילה: הרי מחילה אינה קונה דבר בעין אלא רק מבטלת חיובים ושעבודים, וא"כ "במה קנאו" בעל התשמיש לשימושו, ואף אם נקבל את דעת הגאונים שהבעלים התכוון למחול עד עולם, למה שלא יוכל לחזור בו ממחילתו, שהרי לא היה שום קניין בדבר? (כ"כ הקצות קנג,ג).
נדגיש: לא שייך כלל להסתפק במחילה עד עולם על זכות התביעה, משום שזכות התביעה חוזרת ומתחדשת בכל עת מחמת בעלותו על הכותל שעליו מונחים ה"הורדי", ובלא קניין לכאורה אין כל סיבה לומר שהבעלים לא יוכל לחזור בו ממחילתו על העמדת התשמיש.
===שיטת הקצות והנתיבות===
כדי לתרץ את הקושיה על שיטת הגאונים, אומרים הקצות (קנג,ג; קפט,א) והנתיבות (קצב,ו) שמחילת הבעלים, הרי היא כאמירת "לך חזק וקני", ובעל התשמיש יכול לקנות את הכותל (לשימוש זה) בקניין חזקה.
מכאן והלאה, דנים הקצות והנתיבות, כיצד קונה בעל התשמיש את הכותל? בעל התשמיש עשה רק מעשה שימוש בכותל, ויש לדון אם זה נחשב כקניין חזקה? לכאורה שאלה זו שנויה במחלוקת ראשונים. השימוש בכותל נחשב ל"אכילת פירות", ולגבי קניין קרקע בחזקה, נחלקו הרמב"ם והראשונים אם אכילת פירות קונה בקניין חזקה .
אלא שהקצות והנתיבות מחדשים, שמחלוקת הראשונים היא רק כאשר המטרה היא לקנות באכילת פירות את גוף הקרקע, שאז לפי רוב הראשונים, לא מועיל שימוש בקרקע שלא משפיע על גוף הקרקע. אך כאשר המטרה היא לקנות שימושים, מועיל קניין חזקה גם באכילת פירות ובהתחלת שימוש. חידושם של הקצות והנתיבות לא נוגע דווקא לסוגייתנו, והם אומרים אותו לגבי כל חפץ מושאל או מושכר שאין בו קניין הגוף.
בנקודה זו, מתפצלות דרכיהם של הקצות והנתיבות: לדעת הקצות שימוש בכותל קונה "גוף לפירות", אולם הנתיבות חולק וסובר שאכילת פירות לא יכולה לקנות שום דבר הנוגע לגוף הכותל, ולכן אומר הנתיבות שאכילת פירות (=תחילת שימוש) יוצרת  רק שיעבוד בכותל לצורך תשמיש זה, ולא קונה דבר בגופו של הכותל .
נפקא מינה, בין הקצות והנתיבות היא: האם ע"י שימוש אפשר לקנות שאלה או שכירות, והם יהיו כחצרו של אדם הקונה לו שלא מדעתו, או שמא אין קניין בגוף החפץ המושאל, ולכן הוא אינו נחשב כחצרו של בעל התשמיש, עד שיעשה קניין הגוף.
===דיון בשיטת הקצות והנתיבות===
האחרונים וראשי הישיבות הקשו קושיות רבות על הקצות והנתיבות:
א. מלשון הראשונים משמע שאין צורך בקניין ודי במחילת בעל הכותל (סבלנות), ולא כקצות והנתיבות שאומרים שצריך קניין גמור בכותל, והמחילה היא רק אמירת "לך חזק וקני", שמאפשרת לבעל התשמיש לבצע קניין חזקה בכותל לשימושיו.
ב. לא ברור כיצד משתיקת הבעלים ומחילתו ניתן להוכיח שהבעלים התכוון לאפשר למשתמש לבצע קניין, ואולי רק התכוון למחול על התביעה אך לא להקנות (אקטיבית) את הכותל?
אולי יש לומר שכיוון שהמשתמש מוחזק בשימושו, די באפשרות שהבעלים התכוון להקנות כדי שלא נוציא את התשמיש מתחת ידו (עיין ברכת שמואל כד), אולם דברים אלו לא יכולים ליישב את דעת הנתיבות, משום שהנתיבות (קנד יג-?-) אומר במפורש שבחזקת תשמישים בעל הכותל הוא המוחזק, וזה הכרחי לפי שיטתו שצריך לבצע מעשה קניין ולהוציא מחזקת מרא קמא, וא"כ כל עוד לא התברר שנעשה כאן מעשה קניין, א"א להוציא את הכותל מחזקת המרא קמא. (אולם מהקצות נראה שחולק על זה, וצ"ע).
ג. לפי דרך זו, יש לשאול מדוע צריך טענה בחזקת קרקעות, הרי גם בחזקת קרקעות ניתן לומר ששתיקת הבעלים הרי היא כאמירת "לך חזק וקני"? שאלה זו שאל הרשב"א בדף כח:, והוא תירץ שאין לנו ראיה מהשתיקה ללא פעילות אקטיבית מצד הבעלים (ע' מא א), שהוא מתכוון להקנות את השדה בחזקה. אך הקצות והנתיבות, לא מקבלים תשובה זו, וסוברים שבתשמישים השתיקה מהווה ראיה שהבעלים מתכוון להקנות את הכותל לבעל התשמיש, ולפי זה חוזרת שאלת הרשב"א למקומה.
צריך לומר, שלדעת הקצות והנתיבות, אדם יותר מוחל על תשמישים מאשר על קרקע , ועל כן כשמחל על שימושים ניתן לומר שהתכוון להקנות בפועל, והמחילה על קרקע לא אומרים שהתכוון להקנות אלא למחול בלבד.
ד. הרשב"א (כח ב), שאל מדוע לא מועילה מחילה בקרקע כמו שמועילה מחילה בתשמישים לשיטת הגאונים? ותירץ הרשב"א, שרק בתשמישים מועילה מחילה, כי זה כמחילת חוב ושעבוד, אך בקרקע שהיא דבר בעין לא מועילה מחילה.
דברי הרשב"א דורשים עיון מצד עצמם , משום שלא ברור למה מחילה על זכות שימוש היא כמחילת חוב ולא כמחילת קרקע?
מכל מקום, בדברי הרשב"א מפורש שלא כהבנת הקצות והנתיבות, כי הוא מדבר במפורש על המחילה כמחילת חוב ולא כאמירת "לך חזק וקני".
ה. אף אם נאמר שהבעלים התכוון להקנות את הכותל, מניין שהמחזיק התכוון לקנותו בחזקה? וא"כ לכאורה צריך שהמחזיק יטען שהוא התכוון לקנות בתחילת השימוש את הכותל, ואם לא יטען כן יוכל בעל הכותל לסלקו. אם כן, יוצא שגם לגאונים צריך חזקה בטענה, ולא כמו שכתבו הראשונים במפורש שלשיטת הגאונים החזקה היא לאלתר ובלא טענה. וכן הקשה הרב אשר וייס (שיעור במורשה, מנחת אשר ח"א סימן צז- ? )
שאלה זו מבוססת על ההנחה, שצריך כוונה בקניין בקניין הכותל לשימושיו, כמו כל מעשה קניין. אולם שיטת רבים מהראשונים (עיין: ר"ן, ריטב"א מא.) שכאשר יש דעת אחרת מקנה לא צריך כוונה בקניין חזקה, וכן פסקו הקצות (ערה ד) והנתיבות (ר יד), ולפי זה נשמט הבסיס מתחת השאלה, ודברי הקצות והנתיבות מיושבים היטב. 
ו. לכאורה בקניין חזקה יש צורך במעשה קניין, אם כן רק כאשר בשעת שימת הקורות על הכותל ניתן לבצע את הקניין. לפי זה יוצא שאם הבעלים לא ראה את שימת הקורות על הכותל, לא תועיל שתיקתו, משום שגם אם כעת יאמר במפורש "לך חזק וקני", אין כאן מעשה קניין. ולפי זה קשה, שבגמרא מפורש לגבי כשורא דמטללתא שרק לאחר שלושים יום חלה החזקה, משום שעד אז אין שתיקת הבעלים מהווה ראיה על מחילתו, ואם כן, לכאורה גם לאחר שלושים יום החזקה לא אמורה להועיל כיוון שאז אין כל מעשה קניין.
התשובה לשאלה זו היא, שאכן שיטת הקצות שאין צורך במעשה קניין בקניין חזקה באכילת פירות, ומפורש בקצות (קפט,א) שאפשר לקנות בחזקה בעצם המציאות שחפץ של המשתמש מונח על הכותל אפילו אם הבעלים עצמם הניח את החפץ שם, ואין צורך במעשה קניין מצד המחזיק.
===שיטת הגאונים המקורית===
בדורנו, זכינו למצוא חלק מתשובותיהם הגנוזות של הגאונים, ומדבריהם נראה שאכן למדו כמו הקצות והנתיבות!
המקור המפורש ביותר, הוא ספר המקח לרב האי גאון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21864&st=&pgnum=13 (שער ב)], רב האי גאון כותב שבשפיכת מים יש קניין בגוף החצר, ולא מחילה בלבד (רב האי דן, כיצד ניתן לקנות תשמישים הרי אין דבר ממשי שעליו חל הקניין).
נראה שאין צורך אלא להביא את החידוש העצום של הגאונים בחזקת קרקעות. מדברי רבים מהגאונים משמע שלמדו שחזקת קרקעות אינה ראיה על קניין בעבר, אלא היא עצמה הקניין, והחזקה מהווה תחליף לאמירת "לך חזק וקני" . בעניין זה, יש לעיין עוד, ובעניין זה נכתב מאמר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46426&st=&pgnum=14 קובץ ישורון חלק כ], שמאריך לבסס שיטה זו מכתבי הגאונים שנשתיירו בידנו.  
אם אכן זו שיטת הגאונים, אין כל ספק שכך הם למדו גם לגבי חזקת תשמישים, אלא שחידשו שבתשמישים לא צריך אפילו טענה, ודי בעצם השתיקה כדי ליצור אומדנא שהבעלים מסכים להקנות את הכותל לשימושיו . לגבי החידוש שלא צריך שלוש שנים, יש לומר בפשיטות שכיוון שמדובר על חזקה בפניו , הרי זה ככל חזקת קניין שבפניו לא צריך אמירת "לך חזק וקני". אלא שבתשמישים צריך שיתברר הנזק לבעלים ואז ישתוק, שאל"כ אין ראיה מהשתיקה שהתכוון למחול עד עולם. עוד יש לומר שבתשמישים מוחלים מיד ורק בקרקע צריך שלוש שנים כדי ליצור אומדנא שהבעלים מסכים להקנות את השדה.
יוצא איפה, שאף שבראשונים לא ניתן להסביר כהסבר הקצות והנתיבות, כמו שהתבאר לעיל, מדיוק לשון הראשונים, בכל זאת הקצות והנתיבות זכו לכוון לשיטת הגאונים המקורית, ו"סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", ותורת אמת הייתה בפיהם!
===הסברי האחרונים===
 
==ספק חזקת תשמישים==
===מחלוקת האחרונים===
===בירור שיטת נימוקי יוסף===

גרסה אחרונה מ־21:01, 18 במאי 2016

מקורות
משנה:משנה
בבלי:ב"ב ו נז-ס
רמב"ם:שכנים ח
שולחן ערוך:חושן משפט קנג-קנד


חזקת תשמישים נוצרת במצב שאדם השתמש בשימושים שונים ברשותו של חברו, הראשונים נחלקו מה נצרך כדי ליצור חזקת תשמישים, ומה היחס בינה לחזקת קרקעות.

הקדמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מספר סוגיות במסכת בבא בתרא עוסקות בחזקת תשמישים, דוגמה לחזקת תשמישים מופיעה בסוגיה בפרק ראשון (ו א) בה מדובר על אדם ששופך מים לרשותו של חברו, ונאמר בגמרא ששימוש זה מקנה למשתמש "חזקת תשמישים" ואסור לחברו לסלק אותו משימושו.
חזקת תשמישים נזכרת כבר במשניות בסוף פרק חזקת הבתים (נז.-ס:), אולם אין סוגיה מפורשת המבארת את טעם החזקה וגדרי הדין.
החזקה המוכרת יותר היא - חזקת קרקעות, חזקת קרקעות היא חזקת ראיה, שנוצרת לאחר שלוש שנים שהבעלים המקורי לא מחה במחזיק, ומתוך כך יש ראיה למחזיק שהוא קנה את הקרקע מהבעלים המקורי. בשביל להשתמש בחזקת קרקעות המחזיק צריך לטעון טענה, דהיינו: להסביר כיצד הגיעה הקרקע מהבעלים הראשון לידיו, אך כאשר אינו טוען אלא אומר "שלא אמר לי אדם דבר מעולם", אין כל משמעות לחזקתו, כיוון שברור שהוא לא קנה את הקרקע מבעליה, וממילא אין סיבה לתת את הקרקע למחזיק.
אולם לגבי חזקת תשמישים, הראשונים מתלבטים אם קיים צורך בטענה וכן אם החזקה נוצרת לאלתר או רק לאחר שלוש שנים. יש להבין מה הסיבה לחלק בין חזקת קרקעות לחזקת תשמישים, ועל איזו סברה בנויה חזקת תשמישים.

כאמור הסוגיה משיקה לסוגיית חזקת קרקעות, אולם ניתן ללמדה בפני עצמה. סוגיה נוספת המשיקה לסוגיית חזקת תשמישים היא חזקת נזיקין, והראשונים לא הבדילו בין שתי סוגיות החזקות ורוב דבריהם נוגעים לשתי החזקות, עם זאת יש לעיין בה בסוגיית חזקת נזיקין בפני עצמה לאחר העיון בחזקת תשמישים שחזקת נזיקין מבוססת עליה.

תקציר שיטות הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש ארבע שיטות בראשונים בעניין חזקת תשמישים:
א. רבנו תם (תוס' ו ב ד"ה האי), רא"ש (א יא-יב), בעל המאור (?? מדפי הרי"ף), רשב"א (כג א ד"ה והא), ריטב"א (כג א), ר"ן (כג א ד"ה והא): צריך טענה ושלוש שנים כבחזקת קרקעות.
ב. רש"י (ו ב ד"ה לא הויא חזקה), רשב"ם (רש"י ו א ד"ה תוספות, תוס' ו ב ד"ה ואי, רשב"ם מא א ד"ה כל חזקה): צריך טענה, אך לא צריך בכל מצב שלוש שנים.
ג. גאונים, ר"י מגאש (נז א), רמב"ם (שכנים ח ז), רמ"ה (כג א), רמב"ן (מלחמות ?? מדפי הרי"ף), ריב"ש (שכב): חזקה היא לאלתר ולא צריך טענה.
ד. ריב"ם (תוס' כג א ד"ה והא): לא צריך טענה, אך צריך שלוש שנים.

להלכה פסק השולחן ערוך (חושן משפט קנג) כשיטת הרמב"ם והגאונים שהחזקה מועילה לאלתר ובלא טענה, והרמ"א הביא את דעת הרא"ש וסיעתו שצריך שלוש שנים וטענה בשביל חזקת תשמישים. האחרונים נחלקו האם הרמ"א הכריע לאחר מכן (קנה לה) כשיטת השולחן ערוך, או שלשיטתן עדיין יש לחשוש לשיטת הרא"ש. הט"ז והגר"א אומרים שהרמ"א הכריע כשיטת השולחן ערוך, ואילו הסמ"ע והנתיבות אומרים שהרמ"א חושש לדעת הרא"ש.

מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]

אוחזר מתוך "https://www.betmidrash.org.il/index.php?title=יסודות_חזקת_תשמישים&oldid=4752"