112
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טעם כעיקר - טעימת המאכל"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת רש"י: קישור
(←שיטת רש"י: קישור) |
|||
| (7 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||חולין צז א-ב||מאכלות אסורות טו ל|יורה דעה צח א}} | {{מקורות||חולין צז א-ב||מאכלות אסורות טו ל|יורה דעה צח א}} | ||
מאכל שנתערב בו איסור, מתי ניתן לסמוך על טעימת גוי, ומה היחס בין הטעימה לבין ביטול בשישים. | מאכל שנתערב בו איסור, מתי ניתן לסמוך על טעימת גוי, ומה היחס בין הטעימה לבין ביטול בשישים. | ||
== סוגיית הגמרא == | == סוגיית הגמרא == | ||
'''הגמרא''' (חולין | '''הגמרא''' ([https://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=97&format=pdf חולין צ"ז א'] - [https://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=97b&format=pdf ב']) מביאה את דברי '''רבא''', שאם נתערב איסור במאכל ניתן לבדוק האם נתן טעם במאכל על ידי טעימה של גוי. אם האיסור הוא ממין ההיתר, כך שאי אפשר לעמוד על טעמו, וכן במקרה שאין גוי, ניתן לסמוך על ביטול בשישים. אם התערובת היא של היתר, כגון תרומה שהתערבה, ניתן לסמוך על טעימת ישראל (כהן במקרה של תרומה). | ||
מצינו '''בראשונים''' ארבע שיטות שונות להבנת היחס בין טעימת הגוי לבין ביטול בשישים. | מצינו '''בראשונים''' ארבע שיטות שונות להבנת היחס בין טעימת הגוי לבין ביטול בשישים. | ||
== שיטת רש"י == | == שיטת רש"י == | ||
'''רש"י''' ( | '''רש"י''' ([https://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=31&daf=98&format=pdf שם צ"ח א'] ד"ה בס') מסביר שהולכים לחומרא – אם אין שישים במאכל כנגד האיסור, המאכל אסור אף אם האיסור לא נתן בו טעם, ולכן לא תועיל טעימת גוי. אם יש שישים במאכל כנגד האיסור ויש גוי צריך שהגוי יטעם ואם יש טעם איסור במאכל המאכל אסור. רק אם אין כאן גוי ויש שישים סומכים על הרוב, שאין נתינת טעם בשישים ומותר. | ||
== שיטת התוספות והרא"ש == | == שיטת התוספות והרא"ש == | ||
לעומת '''רש"י''' מדייקים ה'''תוספות''' (צח א ד"ה כל איסורין, צט א ד"ה אלא במאי) ו'''הרא"ש''' (ז כט) מלשון הגמרא "סמכינן אקפילא" שהולכים לקולא – אם יש פחות משישים כנגד האיסור אך הגוי טעם ואמר שאין טעם, המאכל מותר. אם יש שישים כנגד האיסור, המאכל מותר גם ללא טעימת גוי. רק אם במקרה טעם הגוי והתברר שיש טעם – אסור גם ביותר משישים. | לעומת '''רש"י''' מדייקים ה'''תוספות''' (צח א ד"ה כל איסורין, צט א ד"ה אלא במאי) ו'''הרא"ש''' (ז כט) מלשון הגמרא "סמכינן אקפילא" שהולכים לקולא – אם יש פחות משישים כנגד האיסור אך הגוי טעם ואמר שאין טעם, המאכל מותר. אם יש שישים כנגד האיסור, המאכל מותר גם ללא טעימת גוי. רק אם במקרה טעם הגוי והתברר שיש טעם – אסור גם ביותר משישים (וכן אם סמך ישראל על ביטול בשישים וכשאכל גילה שיש טעם). | ||
ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי. | ייתכן מאוד ששיטת '''רש"י ותוספות''' כאן תואמת לשיטתם בכתובות ב,א לגבי השאלה האם יש עניין לברר ספק שאינו ידוע: ל'''רש"י''' (כתובות ב א ד"ה בשני ובחמישי) יש עניין, ולכן תקנו שבתולה תינשא ביום רביעי כדי שאם תהיה לו טענת בתולים יבוא לבי"ד ומתוך כך יתברר הדבר. לכן רק כאשר אין אפשרות להשיג גוי ניתן לסמוך על החזקה. לעומת זאת דעת '''תוספות''' (כתובות ב א ד"ה שאם היה לו) שכאשר יש מציאות מותרת, כגון ספק ספיקא או חזקה, אין לנו עניין לבוא ולחפש בירור, ולכן גם כאן אין עניין לחזר אחר הגוי. | ||
== שיטת הרמב"ן הרשב"א והר"ן == | == שיטת הרמב"ן הרשב"א והר"ן == | ||
'''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו) סובר מצד אחד כ'''רש"י''', שאין להתיר בפחות משישים אפילו בלי טעם, משום שלא חלקו חכמים בדבר, ומצד שני כ'''רא"ש''' שאין צורך לבדוק על ידי גוי כשיש שישים. '''הר"ן''' מסביר שכל ההזדקקות לגוי היא במקרה שאין לנו אפשרות לבחון אם יש שישים כנגד האיסור, כגון שבישל בקדרה היתר לאחר שבישל בה איסור, או שלא יודע כמה איסור נפל לקדירה. הרמב"ן והרשב"א ( | '''הר"ן''' (לד א ד"ה ומין במינו) סובר מצד אחד כ'''רש"י''', שאין להתיר בפחות משישים אפילו בלי טעם, משום שלא חלקו חכמים בדבר, ומצד שני כ'''רא"ש''' שאין צורך לבדוק על ידי גוי כשיש שישים. '''הר"ן''' מסביר שכל ההזדקקות לגוי היא במקרה שאין לנו אפשרות לבחון אם יש שישים כנגד האיסור, כגון שבישל בקדרה היתר לאחר שבישל בה איסור, או שלא יודע כמה איסור נפל לקדירה. הרמב"ן (צח א) והרשב"א (תורת הבית ד, א) מוסיפים שכאשר האיסור עצמו אינו מעורב במאכל אלא רק פליטתו, ניתן לסמוך על קפילא ולהתיר גם בפחות משישים, משום שגם אז יש ספק כיוון שאין אפשרות לדעת כמה טעם נפלט מן האיסור. | ||
== שיטת הרמב"ם == | == שיטת הרמב"ם == | ||
| שורה 23: | שורה 22: | ||
== פסק השו"ע == | == פסק השו"ע == | ||
'''השו"ע''' (יורה דעה צח א) כתב כדברי '''הגמרא''', שיש לבדוק על ידי גוי, ואם אין גוי או שהוא מין במינו משערים בשישים. נראה שפסק כדעת '''הרמב"ם''', וכן הבין '''הש"ך''' (צח ד). | '''השו"ע''' (יורה דעה צח א) כתב כדברי '''הגמרא''', שיש לבדוק על ידי גוי, ואם אין גוי או שהוא מין במינו משערים בשישים. נראה שפסק כדעת '''הרמב"ם''', וכן הבין '''הש"ך''' (צח ד), אם כי '''הגר"א''' (צח, ז) כתב שאין הכרע מלשון השו"ע כמי פסק. | ||
=== האם צריך שהגוי יהיה אומן - 'קפילא' או מסיח לפי תומו === | === האם צריך שהגוי יהיה אומן - 'קפילא' או מסיח לפי תומו === | ||