טיוטה:נאמנות אישה
חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ע עמוד א[עריכת קוד מקור]
אי דלא ידע נסמוך עילוה דכתיב וספרה לה, מדקאמר בהני אחריני אי דלא ידע מנא ידע וגבי נדה קאמר נסמוך עליה מדקדקין מינה דבשאר איסורין היא אינה נאמנת.
וכדמשמע נמי מדאמרינן בפסחים גבי הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים וקטנים ועבדים מ"ט כיון דבדיקת חמץ דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן, אלמא בשל תורה אין נשים נאמנות.
וליתא. אלא אשה כאיש לכל איסורין שבתורה, ומעשים בכל יום שסומכים עליהן בנקור ומליחה ועל החלב ועל מצה בפסח וכיוצא בהן הרבה.
ועוד נראה לי להביא ראיה מדאמרינן בסמוך היה ר' מאיר אומר כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה יחזור ויפריש אחריה, דאלמא הא סתמא סומך עליה ואף על פי שהניח בידה טבל ודאי.
והתם איכא למימר דמאי דקאמר הימנינהו בדרבנן אקטנים קאי ולא אנשים, וכדאמרינן בירושלמי לית כאן נשים אשגרות לישן הוא. א"נ לפי שהן עצלניות וטרחת בדיקת חורין וסדקין מרובה איכא למיחש דילמא סומכות לומר אין כאן חמץ ובודקות קל וכדאיתא נמי בירושלמי. והלכך אי לאו דהימנוה רבנן בדרבנן בכי הא לא היו נאמנות.
והא דאמרינן גבי נדה בלחוד אי דלא ידע נסמוך עילוה ולא אמר כן באידך, משום דהתם מפרש קרא בהדיא, וממנה אתה למד לכל שאר האיסורין.
ומאי דקאמר באידך מנא ידע חד טעמא הוא כלומר אחר שאכל וסמך עליה כדינו מנא ידע שאחר שאכל.