טיוטה:לפני עיוור לא תתן מכשול

ותמה שם המנח"ח דהלא אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת סג.), ומביא מהמשנה למלך (מלו"ל ד' ו') שכתב בשם כנה"ג שקי"ל שאין בלפנ"ע איסור במכשול ממש, משום דאתקש לחרש (שלאו דוקא), וגם דכתיב ויראת מאלוקיך, וא"כ ע"כ שאי"ז כפשוטו. ובאמת ברא"מ עה"ת (פר' קדושים) כתב ג"כ שהמקור שאין לפנ"ע בכפשוטו הוא משום דאתקש לחרש, אך בספר 'קרבן אהרן' שם דחה דבריו, וכן לגבי הדרשה מ'ויראת' (שכ"כ גם בכלי יקר ובגור אריה שם), בהג' הגרי"פ פערלא לרס"ג (לאוין נ"ה, ח"ב דף נ"ד ע"ב) כתב ע"ז ששייך ציווי 'ויראת' כגון אם מפיל כביכול שלא בכוונה. (ואגב, עי' לשון החזו"א ביו"ד סי' ס"ב אות ו' "דקים להו לחז"ל").

ובהגהות הגרי"פ פערלא לרס"ג (לאוין נ"ה) מביא מהב"ח (יו"ד של"ד) שלראב"ד (ת"ת פ"ו הי"ד) אין איסור בשׂם מכשול ממש, ועי' לשון הרמב"ם בסה"מ (לאוין רצ"ט) "ופשטיה דקרא כמו שזכרנו תחילה". וע"ע במנח"ח שם ובהגהות מכו"י שם. ועי' בספר חסידים (אות ת"צ), וצ"ע שם. ועי' בחזו"א (שביעית י"ב ט', ד"ה ונראה), שמשמע שאיסור לפנ"ע הוא גם בכפשוטו, והובאו דבריו לקמן באות י"ד, וע"ע במשך חכמה ובתורה תמימה עה"ת (ויקרא שם) שכתבו דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והגאון ר' אשר וייס שליט"א הביא גם מספר חסידים (אות תרע"ג) שאסור למוכה שחין לרחוץ במרחץ דרבים משום לפנ"ע. ולכאו' גם מחי' הרמ"ה ב"ב (פ"ב אות ק"ז) שאומר שמקור האיסור להזיק הינו מלאו דלפנ"ע, רואים שיש בזה איסור זה. (שו"ר דכך דייק בקובץ שיעורים ב"ב אות ע"ז. ועיין בזה עוד מקורות ב'קהלות יעקב' ריש מס' ב"ק, ולשון הרמ"ה "אי משום לפנ"ע אי משום ואהבת לרעך כמוך"). אמנם ב'קונטרסי שיעורים' להגרי"ז גוסטמאן (ב"ב, נושא ט' שיעור א' אות ד'), הסביר את הרמ"ה דר"ל שיש לפנ"ע משום שהכשיל עצמו. ועל"ק אות ל'. ובמשנה למלך (הל' רוצח ושמיה"נ ב' ב') כתב: "ואיסור זה דמקלקל ברה"ר פשיטא דהוי מדרבנן". ובקוב"ש (שם ע"ו) הקשה ע"ד מהרמ"ה הנ"ל, וחולק שם על המשל"מ ופשיטא ליה לגרא"ו שיש איסור דאורייתא בכריית בור. וכן כתב גם הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' ג'). ובנוב"י (קמא, אה"ע ע"ח) ג"כ הקשה על דברי המשל"מ שלכאו' כריית בור ה"ז כמזיק בידיים , (והגריפ"פ על הרס"ג ח"ב דף נ"ה תמה ע"ז), וכן במגיה בתשו' בשמים ראש (סי' י"ח) תמה ע"ד מגמ' בזבחים ס"ו, (והגריפ"פ שם כתב ע"ז שהגמ' שם למ"ד 'כל המותרים לקלקל והזיקו פטורין מלשלם'), והגריפ"פ (שם) כתב על דברי המשל"מ שיש איסור דאו' משום הפס' של מעקה ו'לא תשים דמים' עי' בפתיחה. וכך גם הביא בקה"י (ב"ק ריש סי' א') מהמשך חכמה, שבור ברה"ר נלמד מלפנ"ע וברה"י נלמד מלא תשים דמים. (ועוי"ל שיהא איסור דאורייתא בכריית בור ברה"ר משום שהסברא נותנת שמעשה זה הינו בלתי ראוי, עי' בזה בשו"ת אבנ"ז יו"ד סי' ש"ו אות י"ז, אם כי עיי"ש שאיסור מסברא לא מאפשר לבי"ד להוציא ממון. ועי' בהקדמת ר' נסים גאון לש"ס ובספר חובות הלבבות שכבר כתבו את יסוד זה של האבנ"ז). אמנם במנחת אשר (ויקרא ל"ט ב') הסביר את דעת המשנה למלך, דס"ל שאין איסור בעצם החפירה, משום שיכול לכסות. והנה, בגמ' (ע"ז ט"ו) איתא שאסור למכור לגויים כלי זיין משום לפנ"ע, וכ"פ הרמב"ם בפי"ב מהל' רוצח, ולכאו' ה"ז כמו שימת מכשול פיזי לפני עור, ועי' גם בתוס' (דף כא.) ד"ה אלפני, בתי' השני, "א"נ, כיון דאיסור שכונה (הוא כדי) שלא יבוא היזק לישראל, קרי ליה מכשול לפני עור", ומשמע לכאו' שיש לפנ"ע בכפשוטו, ודוק היטב, אמנם י"ל שזה דין דרבנן ו'משום' לפנ"ע, ולכן קוראים לזה בגמ' כך. (ולרמ"ה שמקור איסור ההיזק הוא מפס' זה, מובן יותר מדוע קוראים לזה כך). שו"ר, לעצם הדין, בסהמ"צ לרמב"ם (ל"ת רצ"ח) שכתב "הזהירנו מהניח המוקשים והמכשולות בארצנו ובבתינו... ולא תשים דמים בביתך...", וכן כתב בחלק העשין (קפ"ד) במצוות מעקה: "הוא שציוונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבותינו... ועשית מעקה לגגך...", ואם צריך להסיר, כ"ש שלא לשים, אך עי' מש"כ בפתיחה שאי"ז מדין לפנ"ע ושיש נפק"מ בזה. וישנו דין שלישי הכלול בלאו זה (שעליו נסוב עיקר חיבורנו), והוא שלא להכשיל אחר באיסור. ובטעם הדבר כתב החינוך (מצוה רל"ב) "שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד", וע"ע לקמן בסוף אות ד', משכ"ש שם מפיה"מ בשביעית. ובשע"ת לרבינו יונה (שער ג' אות נ"ב) מוסיף, שנכלל בלאו זה שלא יורה שלא כדת וכו', ע"ש, וע"ע ברמב"ם (ת"ת ה' ד') ולקמן אות כ"ב.