טיוטה:כחל

מקורות
משנה:	חולין (קט.)
בבלי:	חולין (קט:)
שולחן ערוך:	יורה דעה (צ)

"כחל" הוא עטין הבהמה. בהמה שנשחטה כדין, אף שבשרה מותר באכילה, הכחל שלה מכיל בתוכו חלב שנשאר מחייה, מה שלכאורה גורם לאיסור בשר בחלב כשמבשלים את הכחל לאכילה.

בפרקים הבאים נדון מהגמ' והפוסקים לגבי בישול הכחל לבדו, בישולו עם בשר אחר נוסף, וצליית הכחל, ולהלן יבוארו פרטים נוספים בדיני מליחת וצליית הכחל, חיתוכו בסכין וביטולו ברוב.

סוגיית הגמרא

הסוגיה העיקרית בדין הכחל נמצאת במסכת חולין (דף קט:). להלן עיקרה של סוגייה זו:

במשנה: הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו.

1. גמ': אמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר.
2. ואיכא דאמרי א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור. ובהמשך הגמ': תניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר קבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אין כנוס במעיו.

כיצד קורעו:

1. אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל.
2. א"ל ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל.
3. אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה... בעינן למיכל בשרא בחלבא אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי והאנן תנן קורעו, ההוא לקדרה. והא קתני שבשלו, דיעבד אין לכתחלה לא - ה"ה דאפי' לכתחלה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קבה שבשלה בחלבה אסורה דאפילו דיעבד נמי לא תנא נמי רישא שבשלה.

שיטות הראשונים בביאור הסוגיה

בדומה לאיסור אכילת דם מבע"ח שנשחט כדין, שכל איסור אכילת הדם מתחיל רק כשהדם יוצא מהבשר, גם חלב הכחל, אין בו איסור בשר בחלב אם הוא לא יצא מהכחל. אולם אם הוא יצא מהכחל וחזר ונבלע בו, יש בזה איסור - בדומה לאיסור דם שיצא ונבלע. ובפרטי הדינים וביאור הסוגיה נחלקו הראשונים:

שיטת רש"י

שטת רש"י שכחל שהתבשל תמיד אסור, אף בדיעבד, אם לא שקרע וטח אותו כדינו קודם הבישול. לשיטת רש"י, כל הדעות בסוגיה הנ"ל שהתירו בלי קריעה שתי וערב וטיחה, לכתחילה או בדיעבד, מדברים רק בצלייה אך לא בבישול:

חלב של הכחל שלא יצא ממנו, אינו אוסר את הבשר של הכחל. אך בישול של הכחל עם חלבו אסור, אף בדיעבד, כי החלב יוצא מהכחל בשעת הבישול, ונכנס שוב לבשר הכחל - ואוסר אותו מדין בשר בחלב. ולכן צריך לקרוע את הכחל לפני הבישול, כדי להוציא ממנו את החלב שכנוס בתוכו.

ורק בצליה יתכן שמותר אם צלה כחל גם בלי שקרע אותו לפני כן.

ולישנא קמא של רב שהתיר בלי קריעה - מדבר רק בצליה (ולא בבישול), וגם בזה - לכתחילה אסור ורק דיעבד שרי.

ורב נחמן, שהתיר לכתחילה, דיבר דווקא בצליה, והוא הסביר את המשנה כלישנא בתרא של רב, שהסביר שהמשנה אסרה, ושהמשנה מדברת בבישול, ולכן הוא שרי אף לכתחילה בצליה.

ור' אלעזר דיבר בצליה, והצריך בזה קריעה קצת

שיטת ר"ת

רבינו תם חולק על רש"י, ולדעתו, בישול של הכחל לבדו בלי בשר אחר נוסף, זה כמו צליה של כחל שגם רש"י התיר.

לר"ת המשנה מדברת בבישול של כחל עם בשר נוסף.

ור' יהודה שרי אם קרע שתי וערב וטח בכותל.

ומחלוקת לישנא קמא ולישנא בתרא בביאור המשנה זה במקרה שקרע קצת, שבזה לכתחילה אסור, ובדיעבד שרי ללישנא קמא.

ור' אלעזר התיר לכתחילה בקריעה קצת כי הוא דיבר על בישול כחל לבדו - בלי בשר אחר. וכן ר' נחמן שהתיר לבשל כחל אף לכתחילה בלי שום קריעה, מיירי בבישול של כחל בפני עצמו בלי בשר אחר נוסף.

שיטות הראשונים להלכה

שיטת רש"י

לרש"י בישול כחל מותר רק אם לפני הבישול קורע את הכחל שתי וערב וטח אותו בכותל כדי להוציא את החלב שכנוס בתוכו.

ואם בישל בלי לקרוע - אסור אף בדיעבד, לכו"ע.

ובצליה, אם צלה בלי לקרוע שתו"ע ולטוח, זו מחלוקת הלישנות בדברי רב, ובזה רש"י פוסק להלכה כלישנא קמא, שבדיעבד כשצלה בלי לקרוע זה מותר, אך לכתחילה כן הצריך לקרוע שתו"ע גם בצליית כחל, כמ"ש במשנה לפי ל"ק של רב, וכדעת ר' אלעזר שהצריך לקרוע קצת, ולא כר' נחמן שהקל בצליה שגם לכתחילה לא צריך לקרוע כלל.

אמנם, יש הבדל בין המשנה לפי ל"ק של רב, לבין דברי ר' אלעזר. למשנה, צריך לקרוע שתי וערב ולטוח בכותל (כמו שר' יהודה ביאר את המשנה), אך לר' אלעזר גם לכתחילה מספיק לקרוע "קצת".

ואכן, יש מחלוקת ראשונים בדעת רש"י, האם הצריך לכתחילה לפני צליית הכחל לקרוע אותו שתי וערב, או דסגי בקריעה קצת כדברי ר' אלעזר. רשב"א כתב שלרש"י צריך לקרוע לפני צליה שתי וערב ולטוח בכותל - וכמו שביאר ר' יהודה בגמ' את המשנה. אך טור כתב שלרש"י צריך לקרוע שתי וערב ולא צריך לטוח בכותל, והר"ן כתב בדעת רש"י שמספיק לקרוע או שתי או ערב, כי כך רש"י בגמ' פירש את דברי ר' אלעזר.

כלומר: לשיטת רשב"א יש מחלוקת נוספת בגמ' בין ר' יהודה לבין ר' אלעזר, ורש"י פסק ככר' יהודה - שגם בצליה צריך לקרוע שתו"ע ולטוח בכותל. אך לטור והר"ן רש"י פסק כר' אלעזר, כשהטור מפרש שלר"א צריך שתו"ע בלי טיחה, והר"ן כתב דסגי בשתי או ערב, וכנ"ל מרש"י בגמ' בביאור דברי ר' אלעזר.

כזכור, ר"ת חולק על רש"י וסובר שכל הבעיה בבישול כחל הוא רק כשמבשל את הכחל עם בשר אחר. ישנה מחלוקת נוספת בדעת רש"י, האם לשיטת רש"י יש חומרא נוספת כשמבשל כחל עם בשר אחר. כלומר: לשיטת רש"י בישול כחל אוסר את הכחל אף בשיעבד, גם אם אין איתו עוד בשר אחר. אבל אם קרע את הכחל שתו"ע וטח בכותל לפני הבישול - זה מותר כשבישלו לבדו. ונחלקו הדעות האם כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל עם בשר הנוסף, האם לרש"י זה יהיה חמור יותר מבישול כחל לבדו - והאם רש"י יאסור במקרה כזה גם אם טח וקרע את הכחל כדין לפני הבישול.

הבית יוסף מביא מתוס' ועוד שרש"י לא מחמיר בזה, ולשיטתו אם קרע וטח כדין זה מותר גם כשבישל עם בשר נוסף. אך טור וכן ספר התרומה סוברים בדעת רש"י שהוא מחמיר במקרה כזה, שגם טיחה וקריעה כדין לא יתירו לבשל את הכחל עם בשר אחר. כשיטה שניה כך כתב רבינו ירוחם שנהגו שלא לבשל את הכחל עם בשר נוסף - גם אם קרע וטח כדינו קודם הבישול. ובאור זרוע כתב שכשבישל עם בשר אחר זה נאסר אף בדיעבד - גם אם קרע וטח קודם כדין.

שיטת ר"ת

ר"ת פוסק להלכה כל"ק ברב, כר' אלעזר וכר' נחמן. ולכן אם רוצה לבשל כחל עם בשר אחר חייב לקרוע שתו"ע ולטוח, ולבישול כחל לבדו מספיק לקרוע 'קצת'.

ובדיעבד מותר גם אם קרע קצת ובישל עם בשר אחר (-כל"ק דרב), ואם בישל את הכחל לבדו מותר בדיעבד גם אם לא קרעו כלל.

ובביאור "קריעה קצת" של ר"ת, סמ"ק כתב שלכחילה יקרע שתי או ערב, אך בדיעבד שרי גם בקריעה פחות מכך, ואפילו אם בשיל עם בשר אחר.

שיטת רי"ף ורמב"ם

בדומה לשיטת ר"ת, גם רי"ף ורמב"ם סוברים שבישול ללא בשר דינו כצליה. אולם הם מחמירים לגבי דין לכתחילה:

רמב"ם (ב"י כתב שכך גם דעת הרי"ף) כתב שבצליה צריך לכתחילה לקרוע "כלשהו" לפני הצליה, ובבישול צריך לכתחילה לקרוע כדינו גם אם מבשל את הכחל לבדו.

המנהג בראשונים

טור מביא בשם ספר המצוות נהג שלא לבשל כלל כחל יחד עם בשר אחר, אלא לבשל אותו לבדו, ורק בכלי המיוחד לבישולי כחל.

ובדרכי משה מביא מנהג שלא לבשל כלל בשר כחל, גם לא לבדו, אלא רק לצלותו.

ההלכה בשולחן ערוך

שיטת המחבר

בשולחן ערוך (יורה דעה צ) פוסק מדינא כשיטת הרמב"ם, ומביא מנהג להחמיר כרש"י:

• מדינא:
  • לכתחילה: קורע שתי וערב וטח בכותל עד שאין לחלוחית חלב בכחל, ואז שרי לבשל את הכחל גם עם בשר אחר. ואם קורע ומירק הלב,, מותר לצלותו.
  • ובדיעבד: אם לא קרע כלל, אסור רק אם בישל את הכחל עם בשר אחר. אך בצליה או בישול כחל לבדו, מותר דיעבד.
• וממנהגא:
  • לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל מועילה רק לבישול בלי בשר אחר. וגם לצליה צריך לקרוע שתי וערב.
  • ובדיעבד אם קרע כדין שרי גם אם בישל עם בשר אחר.

שיטת הרמ"א

הרמ"א מדינא מחמיר יותר מהמחבר, וממנהגא מביא שלא לבשל כלל כחל אלא רק לצלותו:

• לכתחילה כתב הרמ"א שנהגו שלא לבשל כלל כחל, אפילו קרעו טחו כדין ומבשל לבדו. וגם בצליה, מחמיר דבעי קריעה שתי וערב וגם טיחה בכותל,
• ובדיעבד מקל הרמ"א בצליה כמחבר, דשרי גם אם לא קרע כלל, אך בבישול מקל בדיעבד רק כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל לבדו, ורק בהפסד מרובה אז מיקל כשקרע וטח כדין גם כשבישל עם בשר אחר.

סיכום ההלכה בשו"ע

יש ג' אפשרויות להכין כחל לאכילה: (1) בישול עם בשר אחר (הכי חמור), (2) בישול כחל לבדו, (3) צליית כחל (הכי קל).

למחבר: לכתחילה קורע שתי וערב וטח ומבשל לבדו (2), או קורע שתי וערב וצולה (3). ובדיעבד שרי קרע שתו"ע וטח גם כשבישל עם בשר אחר (1), ובבישול לבדו (2) או צליה (3) שרי גם כשלא קרע כלל.

לרמ"א: לכתחילה שרי רק בצליה (3) ורק עם קריעה שתי וערב וטיחה. ובדיעבד כשבישל עם בשר אחר (1) שרי כשקרע וטח כדין רק בהפסד מרובה, וכשבישל לבדו (2) שרי כשקרע וטח כדין, ובצליה (3) שרי גם בלי קריעה.

הרחבה בגדרי המנהג ברמ"א

הרמ"א כתב שנהגו שלא לבשל כחל כלל, ומפרט הרמ"א את גדרי מנהג זה:

• טיגון: אסור כבישול.
• כחל יבש: כחל שהתייבש ל' יום, בכל זאת נהגו לכתחילה שלא לבשלו, אולם בדיעבד שרי בבמקרה כזה אפילו אם בושל עם בשר.
• פשטידה: פשטידה זה בצק ממולא בבשר. וכתב הרמ"א שגם למנהג שלא לבשל כחל כלל, התירו לשים כחל במילוי של פשטידה(הערה|כי בבישול סתם אסרו אטו שיבשל עם בשר אחר. אך במילוי של פשטידה לא חששו שישים שם עוד בשר.}}.

אמנם פשטידה במחבת כן אסור למנהג, וה"פרושים" מחמירים גם בפשטידה סתם, ורק כשזה כחל יבש בתוך פשטידה גם הפרושים הקלו.

עוד כתב רמ"א שנהגו להחמיר בפשטידה שלא לאפותה באותו תנור עם פשטידת בשר, וכתב על זה רמ"א שזו חומרא בעלמא ואסור רק בתנור קטן ורק כששניהם בתוך התנור, אך בתנור גדול או כשאחד בפי התנור, שרי גם למנהג זה.

נידונים הלכתיים נוספים

ביטול כחל שנאסר בבישול

בגמ' "כחל בטל בשישים - והכחל מן המנין, והכחל עצמו אסור". ואם כן, בשונה מאיסור סתם שבטל בשישים של היתר מלבד האיסור, כחל בטל ב-59 היתר מלבדו.

הסיבה שכחל בטל ב-59: לשיטת הרמב"ם כי כל איסור דרבנן בטל ב-59. ולשיטת רש"י כל איסור דרבנן בעי ס' מלבד האיסור, ורק כחל שונה "כי הוא מין היתר", ותוס' מסביר שכשבישל כחל עם 59 בשר אחר, הרי בשר הכחל לא אסר אלא רק החלב שבכחל אסר, וכנגד החלב ודאי יש ס' גם אם יש רק 59 כנגד הכחל כולו.

הסיבה שכחל עצמו אסור: רש"י כתב כי אף שהכחל מועט ולא הצליח לתת טעם באחרים, אך הוא עצמו כן קיבל טעם מאחרים. רשב"א מסביר כוונתו שחוששים שנשאר בכחל הרבה חלב ולא יצא ממנו בבישול, ואם כן טעםה בשר האחר שנכנס לכחל אוסר אותו. תוס' כתב דאליבא דאמת כל החלב כן יוצא מהכחל בגמר בישולו, אך הכחל אסור גזירה אטו שיבשל קצת ולא ימתין עד גמר הבישול. והר"ן כתב שבבישולודאי שכל החלב יוצא, אלא שאסרו כאן משום מראית עין, שמא יתירו חתיכת נבילה.