הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:חישוב שנת השמיטה"
(יצירה) |
(עריכה) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
==מחלוקת התנאים בזמן בית המקדש השני== | ==מחלוקת התנאים בזמן בית המקדש השני== | ||
ב'''תורה''' נכתב:"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה... וקדשתם את שנת החמישים שנה" {{ויקיטקסט|קטגוריה:ויקרא כג טו|ויקרא, כ"ג, ט"ו}}, בגמרא ב'''מסכת נדרים''' {{ויקיטקסט|נדרים סא א|מסכת נדרים, דף ס"א, עמ' א}} נחלקו חכמים ורבי יהודה בקשר לחישוב שנת השמיטה: | |||
*לדעת '''חכמים''':כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל, ולאחר מתחיל שוב מחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין בספר "סדר עולם"{{הערה|חיבור מתוקפת התנאים, שעוסק בהסיטורייה, ובמדרשי אגדה והלכה.[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%A8%D7%91%D7%90 הספר] במהדורת טקסט בויקיטקסט.}} שמונה את השמיטין והיבולות כפי שיטת חכמים. | *לדעת '''חכמים''':כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל, ולאחר מתחיל שוב מחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין בספר "סדר עולם"{{הערה|חיבור מתוקפת התנאים, שעוסק בהסיטורייה, ובמדרשי אגדה והלכה.[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%A8%D7%91%D7%90 הספר] במהדורת טקסט בויקיטקסט.}} שמונה את השמיטין והיבולות כפי שיטת חכמים. | ||
*לדעת '''רבי יהודה''':כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל שהוא גם השנה הראשונה במחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין מהספר "ספר היובלים"{{הערה|חיבור עתיק המתאר את קורות האבות, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D הספר] במהדורת טקסט בויקיטקסט.}} שמונה את השמיטין והיובלות כפי שיטת רבי יהודה. | *לדעת '''רבי יהודה''':כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל שהוא גם השנה הראשונה במחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין מהספר "ספר היובלים"{{הערה|חיבור עתיק המתאר את קורות האבות, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D הספר] במהדורת טקסט בויקיטקסט.}} שמונה את השמיטין והיובלות כפי שיטת רבי יהודה. | ||
'''הרמב"ם'''{{ויקיטקסט|רמבם שמיטה ויובל י ז|משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ז'}} פסק כשיטת חכמים, בעוד '''הגאונים''' כרבי יהודה. | '''הרמב"ם''' {{ויקיטקסט|רמבם שמיטה ויובל י ז|משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ז'}} פסק כשיטת חכמים, בעוד '''הגאונים''' כרבי יהודה. | ||
==המחלוקת בימינו== | ==המחלוקת בימינו== | ||
בימינו נחלקו הפוסקים בעניין קביעת שנת השמיטה, מכיוון שבימינו לא מונים יבולים אזי מחלוקת התנאים לא רלוונטית. המחלוקת נעוצה בשני הנחות:א. באיזה שנה חרב הבית. ב. האם מונים את השנים מבריאת האדם או מיצירת העולם. | בימינו נחלקו הפוסקים בעניין קביעת שנת השמיטה, מכיוון שבימינו לא מונים יבולים אזי מחלוקת התנאים לא רלוונטית. המחלוקת נעוצה בשני הנחות:א. באיזה שנה חרב הבית. ב. האם מונים את השנים מבריאת האדם או מיצירת העולם. | ||
===המקור בגמרא=== | ===המקור בגמרא=== | ||
בגמרא '''במסכת ערכין''' {{ויקיטקסט|ערכין יא ב|מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב}} מובא בשם רבי יוסי שגם בית המקדש הראשון וגם השני נחרבו במוצאי שביעית. בדף לאחר מכן {{ויקיטקסט|ערכין יב ב|מסכת ערכין, דף י"ב, עמ' ב}} מקשה הגמרא כל כך, כל פי המובא שבית המקדש השני עמד 420 שנה, ועל פי חישוב שנות השמיטה (החל מהכניסה לארץ) יוצא שהבית חרב בשנת השמיטה. | בגמרא '''במסכת ערכין''' {{ויקיטקסט|ערכין יא ב|מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב}} מובא בשם '''רבי יוסי''' שגם בית המקדש הראשון וגם השני נחרבו במוצאי שביעית. בדף לאחר מכן {{ויקיטקסט|ערכין יב ב|מסכת ערכין, דף י"ב, עמ' ב}} מקשה הגמרא כל כך, כל פי המובא שבית המקדש השני עמד 420 שנה, ועל פי חישוב שנות השמיטה (החל מהכניסה לארץ) יוצא שהבית חרב בשנת השמיטה. | ||
הגמרא מביאה שני תירוצים: | הגמרא מביאה שני תירוצים: | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
*שנת ה420 כלתה בשביעית עצמה, והשנה שלאחריה התכ"א (421) היא הייתה שנת השמיטה. | *שנת ה420 כלתה בשביעית עצמה, והשנה שלאחריה התכ"א (421) היא הייתה שנת השמיטה. | ||
הגמרא מקשה על רבי יוסי, וזאת מכיוון | הגמרא מקשה על רבי יוסי, וזאת מכיוון שב'''ספר יחזקאל''' כתוב שבית המקדש הראשון חרב 14 שנה לפני היובל, ולפי דבריו של רבי יוסי הוסבר כרבי יהודה יוצא שבית המקדש הראשון חרב ביובל עצמו (אם מחשבים החל מכניסה לארץ). הגמרא מתרצת שלא מחשבים את 14 שנים הראשונים מהכניסה לארץ, מכיוון שבשנים אלו עם ישראל לחם והטיל גורלות בחלוקת הארץ, ועדיין לא מנו אז שמיטות. | ||
הגמרא מוסיפה להקשות, על התירוץ הראשון שעל פיו רבי יוסי סובר כרבי יהודה, שמונים יובלות כחלק ממחזור השמיטה, שאם כן לא יוצא לפי זה שבית המקדש הראשון חרב 14 שנה קודם היובל. | הגמרא מוסיפה להקשות, על התירוץ הראשון שעל פיו רבי יוסי סובר כרבי יהודה, שמונים יובלות כחלק ממחזור השמיטה, שאם כן לא יוצא לפי זה שבית המקדש הראשון חרב 14 שנה קודם היובל. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
===שיטת הרמב"ם=== | ===שיטת הרמב"ם=== | ||
הרמב"ם מחשיב את החמישה הימים שמבריאת העולם (כ"ה אלול) ליצירתו של האדם הראשון (בא' תשרי) כשנה, ואם כן מונים את מניין השנים החל מהשנה בו נוצר העולם{{הערה|על פי המובא בהלכות קידוש החודש, פ"ו, הלכה ח'.}}. ולשיטתו אם כן השנה ג'תתכ"ח המוזכרת | '''הרמב"ם''' מחשיב את החמישה הימים שמבריאת העולם (כ"ה אלול) ליצירתו של האדם הראשון (בא' תשרי) כשנה, ואם כן מונים את מניין השנים החל מהשנה בו נוצר העולם{{הערה|על פי המובא בהלכות קידוש החודש, פ"ו, הלכה ח'.}}. ולשיטתו אם כן השנה ג'תתכ"ח המוזכרת ב'''גמרא במסכת עבודה זרה''' {{ויקיטקסט|עבודה זרה ט א|מסכת עבודה זרה, א', עמ' א'}} כשנה שנחרב בה בית המקדש השני, היא למולד האדם, והשנה מבריאת העולם היא שנת ג'תתכ"ט. | ||
הרמב"ם הסביר את המובא בגמרא {{ויקיטקסט|ערכין יא ב|מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב}}שבית המקדש השני חרב במוצאי שביעית, אין הכוונה לאותה שנה, אלא לשנה שלאחריה שהיא מוצאי שביעית. | '''הרמב"ם''' הסביר את המובא בגמרא ב'''ערכין''' {{ויקיטקסט|ערכין יא ב|מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב}} שבית המקדש השני חרב במוצאי שביעית, אין הכוונה לאותה שנה, אלא לשנה שלאחריה שהיא מוצאי שביעית. | ||
המשנה כסף | '''המשנה כסף''' ו'''מהר"י קורקוס''' כתבו שהמקור לדברי '''הרמב"ם''' הוא המובא בגמרא {{ויקיטקסט|עבודה זרה ט א|מסכת עבודה זרה, דף ט', עמ' א'}} שבית המקדש השני עמד ת"כ (420) שנה, היינו שחרב בשנת הת"כ, ואם מחשבים על פי המובא בגמרא {{ויקיטקסט|ערכין יג א|מסכת ערכין, דף י"ג, עמ' א'}} שהחלו למנות שמיטה רק שש שנים לאחר בנית המקדש השני ועליית עזרא הסופר, נמצא שהשנה בה חרב בית המקדש השני היא שנת השמיטה, ואם כן הכרח לומר שהשנה שלאחר חורבן הבית היא מוצאי שביעית. | ||
המפרשים נמקו מספר נימוקים לסיבה שהרמב"ם כינה את השנה שלאחר החורבן כ"שנה שחרב בה הבית", ה'''הכסף משנה''' נימק זאת בכך ששנת החורבן כולל את כל הנעשה בי"ב חודשים שלאחר החורבן, ה'''מהר"י קורקוס''' ו'''הגר"א''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90 ביאור הגר"א, חושן משפט, סימן ס"ז, סעיף ק"ח]) כתבו שהסיבה לכך היא מפני שהחורבן היה בסוף שנה (בחודש אב) ולכן הדבר נחשב כאילו השנהש לאחריה כבר התחילה. | המפרשים נמקו מספר נימוקים לסיבה שהרמב"ם כינה את השנה שלאחר החורבן כ"שנה שחרב בה הבית", ה'''הכסף משנה''' נימק זאת בכך ששנת החורבן כולל את כל הנעשה בי"ב חודשים שלאחר החורבן, ה'''מהר"י קורקוס''' ו'''הגר"א''' | ||
([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90 ביאור הגר"א, חושן משפט, סימן ס"ז, סעיף ק"ח]) כתבו שהסיבה לכך היא מפני שהחורבן היה בסוף שנה (בחודש אב) ולכן הדבר נחשב כאילו השנהש לאחריה כבר התחילה. | |||
נימוק נוסף הוא של ה'''אורים ותומים''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D אורים ותומים, חושן המשפט, סימן ק"ג, ד"ה "ויש להבין"]) שכתב ששנות מניין בית המקדש השני, נמנות מניסן לניסן, ואם כן נמצא שחלקה השני של השנה שבה נחרב הבית הייתה "מוצאי שביעית". | נימוק נוסף הוא של ה'''אורים ותומים''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D אורים ותומים, חושן המשפט, סימן ק"ג, ד"ה "ויש להבין"]) שכתב ששנות מניין בית המקדש השני, נמנות מניסן לניסן, ואם כן נמצא שחלקה השני של השנה שבה נחרב הבית הייתה "מוצאי שביעית". | ||
| שורה 37: | שורה 38: | ||
===שיטת הגאונים=== | ===שיטת הגאונים=== | ||
לדעת רבי חננאל ב{{ויקיטקסט|ערכין ט ב|מסכת ערכין, דף ט, עמ' ב}}, מנו במשך 850 שנה החל מהכניסה לארץ שמיטים ויובלות, לפי שיטה זו יוצא שבית המקדש הראשון חרב בשנת ג'שנ"ב, בשונה מהחשבון שמובא במסכת ערכין שהוא חרב בשנת ג'של"ב, ובנוסף גם לפי שיטתו של רבי חננאל בית המקדש הראשון חרב ביובל בשונה מהמובא בספר יחזקאל שהוא חרב 14 שנה לפני היובל. | לדעת '''רבי חננאל''' ב {{ויקיטקסט|ערכין ט ב|מסכת ערכין, דף ט, עמ' ב}}, מנו במשך 850 שנה החל מהכניסה לארץ שמיטים ויובלות, לפי שיטה זו יוצא שבית המקדש הראשון חרב בשנת ג'שנ"ב, בשונה מהחשבון שמובא במסכת ערכין שהוא חרב בשנת ג'של"ב, ובנוסף גם לפי שיטתו של רבי חננאל בית המקדש הראשון חרב ביובל בשונה מהמובא בספר יחזקאל שהוא חרב 14 שנה לפני היובל. | ||
עם זאת יש לתרץ, את התירוץ המובא בגמרא, שב14 שנים הראשונות לא ספרו שמיטות ויובלות, וכך שיטתו של רבי חננאל מסתדרת. | עם זאת יש לתרץ, את התירוץ המובא בגמרא, שב14 שנים הראשונות לא ספרו שמיטות ויובלות, וכך שיטתו של רבי חננאל מסתדרת. | ||
גרסה מ־14:58, 22 באוקטובר 2021
|
הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מחלוקת התנאים בזמן בית המקדש השני
בתורה נכתב:"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה... וקדשתם את שנת החמישים שנה" (ויקרא, כ"ג, ט"ו), בגמרא במסכת נדרים (מסכת נדרים, דף ס"א, עמ' א) נחלקו חכמים ורבי יהודה בקשר לחישוב שנת השמיטה:
- לדעת חכמים:כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל, ולאחר מתחיל שוב מחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין בספר "סדר עולם"[1] שמונה את השמיטין והיבולות כפי שיטת חכמים.
- לדעת רבי יהודה:כל שבע שנים שמיטה, ולאחר השמיטה השביעית חל שנת היובל שהוא גם השנה הראשונה במחזור השמיטה. לשיטה זו יש סימוכין מהספר "ספר היובלים"[2] שמונה את השמיטין והיובלות כפי שיטת רבי יהודה.
הרמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ז') פסק כשיטת חכמים, בעוד הגאונים כרבי יהודה.
המחלוקת בימינו
בימינו נחלקו הפוסקים בעניין קביעת שנת השמיטה, מכיוון שבימינו לא מונים יבולים אזי מחלוקת התנאים לא רלוונטית. המחלוקת נעוצה בשני הנחות:א. באיזה שנה חרב הבית. ב. האם מונים את השנים מבריאת האדם או מיצירת העולם.
המקור בגמרא
בגמרא במסכת ערכין (מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב) מובא בשם רבי יוסי שגם בית המקדש הראשון וגם השני נחרבו במוצאי שביעית. בדף לאחר מכן (מסכת ערכין, דף י"ב, עמ' ב) מקשה הגמרא כל כך, כל פי המובא שבית המקדש השני עמד 420 שנה, ועל פי חישוב שנות השמיטה (החל מהכניסה לארץ) יוצא שהבית חרב בשנת השמיטה.
הגמרא מביאה שני תירוצים:
- רבי יוסי הסובר זאת, סובר כמו רבי יהודה שמונה את שנת היובל לשנה הראשונה במחזור השמיטה שלאחר מכן.
- שנת ה420 כלתה בשביעית עצמה, והשנה שלאחריה התכ"א (421) היא הייתה שנת השמיטה.
הגמרא מקשה על רבי יוסי, וזאת מכיוון שבספר יחזקאל כתוב שבית המקדש הראשון חרב 14 שנה לפני היובל, ולפי דבריו של רבי יוסי הוסבר כרבי יהודה יוצא שבית המקדש הראשון חרב ביובל עצמו (אם מחשבים החל מכניסה לארץ). הגמרא מתרצת שלא מחשבים את 14 שנים הראשונים מהכניסה לארץ, מכיוון שבשנים אלו עם ישראל לחם והטיל גורלות בחלוקת הארץ, ועדיין לא מנו אז שמיטות.
הגמרא מוסיפה להקשות, על התירוץ הראשון שעל פיו רבי יוסי סובר כרבי יהודה, שמונים יובלות כחלק ממחזור השמיטה, שאם כן לא יוצא לפי זה שבית המקדש הראשון חרב 14 שנה קודם היובל.
הגמרא מתרצת שני תירוצים:
- לא ספרו שמיטות בעת ששבט ראובן, גד וחצי משנה גלו.
- הגמרא חוזרת בה בתירוץ זה, בכך שרבי יוסי סובר כרבי יהודה, והתירוץ לקושיה על רבי יוסי היא, שרבי יוסי לא התכוון שבית המקדש הראשון דומה לבית המקדש השני בכך ששניהם במוצאי שביעית, אלא בדברים אחרים אותם הזכיר רבי יוסי.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם מחשיב את החמישה הימים שמבריאת העולם (כ"ה אלול) ליצירתו של האדם הראשון (בא' תשרי) כשנה, ואם כן מונים את מניין השנים החל מהשנה בו נוצר העולם[3]. ולשיטתו אם כן השנה ג'תתכ"ח המוזכרת בגמרא במסכת עבודה זרה (מסכת עבודה זרה, א', עמ' א') כשנה שנחרב בה בית המקדש השני, היא למולד האדם, והשנה מבריאת העולם היא שנת ג'תתכ"ט.
הרמב"ם הסביר את המובא בגמרא בערכין (מסכת ערכין, דף י"א, עמ' ב) שבית המקדש השני חרב במוצאי שביעית, אין הכוונה לאותה שנה, אלא לשנה שלאחריה שהיא מוצאי שביעית.
המשנה כסף ומהר"י קורקוס כתבו שהמקור לדברי הרמב"ם הוא המובא בגמרא (מסכת עבודה זרה, דף ט', עמ' א') שבית המקדש השני עמד ת"כ (420) שנה, היינו שחרב בשנת הת"כ, ואם מחשבים על פי המובא בגמרא (מסכת ערכין, דף י"ג, עמ' א') שהחלו למנות שמיטה רק שש שנים לאחר בנית המקדש השני ועליית עזרא הסופר, נמצא שהשנה בה חרב בית המקדש השני היא שנת השמיטה, ואם כן הכרח לומר שהשנה שלאחר חורבן הבית היא מוצאי שביעית.
המפרשים נמקו מספר נימוקים לסיבה שהרמב"ם כינה את השנה שלאחר החורבן כ"שנה שחרב בה הבית", ההכסף משנה נימק זאת בכך ששנת החורבן כולל את כל הנעשה בי"ב חודשים שלאחר החורבן, המהר"י קורקוס והגר"א
(ביאור הגר"א, חושן משפט, סימן ס"ז, סעיף ק"ח) כתבו שהסיבה לכך היא מפני שהחורבן היה בסוף שנה (בחודש אב) ולכן הדבר נחשב כאילו השנהש לאחריה כבר התחילה.
נימוק נוסף הוא של האורים ותומים (אורים ותומים, חושן המשפט, סימן ק"ג, ד"ה "ויש להבין") שכתב ששנות מניין בית המקדש השני, נמנות מניסן לניסן, ואם כן נמצא שחלקה השני של השנה שבה נחרב הבית הייתה "מוצאי שביעית".
שיטת רש"י
שיטת הגאונים
לדעת רבי חננאל ב (מסכת ערכין, דף ט, עמ' ב), מנו במשך 850 שנה החל מהכניסה לארץ שמיטים ויובלות, לפי שיטה זו יוצא שבית המקדש הראשון חרב בשנת ג'שנ"ב, בשונה מהחשבון שמובא במסכת ערכין שהוא חרב בשנת ג'של"ב, ובנוסף גם לפי שיטתו של רבי חננאל בית המקדש הראשון חרב ביובל בשונה מהמובא בספר יחזקאל שהוא חרב 14 שנה לפני היובל.
עם זאת יש לתרץ, את התירוץ המובא בגמרא, שב14 שנים הראשונות לא ספרו שמיטות ויובלות, וכך שיטתו של רבי חננאל מסתדרת.