טיוטה:חיוב שמחה ביום טוב

תבנית:סוגיה בבניה

חיוב שמחה ביום טוב בבלי, פסחים סח:

  בגמרא במסכת פסחים רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. בהמשך מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, רציתי להשוות בין החגים, הא לכם: פירוט החגים: א. עצרת – בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה למשנה בסוף מסכת תענית : "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש". שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע"פ חכמים את מתן התורה. ב. ומעצרת כמובן עוברים ל"פרוס עצרת", כמו שמלחם עוברים ללחם פרוס. פרוס עצרת הוא יום י"ח אייר המכונה בלשון העם: "ל"ג בעומר", הדעות לסיבת המסיבה ביום זה חלוקות: 1. תחילת ירידת המן (החת"ם סופר) 2. סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא. לא ממש ברור למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע"פ התלמוד הבבלי כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל"ג בעומר. ר' אברהם הירחי מביא בספרו בשם ר' זרחיה הלוי חישוב שנשגב מבינתי, לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג , חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל"ה בעומר. כמו שאתם מבינים אני לא הבנתי איך 15 יום לפני שבועות זה ל"ג בעומר, אבל לא נורא. 3. הילולת רבי שמעון בר יוחאי – התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה. אבל איך כל זה קשור למנהגים המקובלים בחג, כגון: חץ וקשת, מדורות (לעתים אף עם דחליל), משלוחי מנות למצייני יום הולדת 60, ועוד. יש תפיסה מקובלת שלפיה המנהגים "הושאלו" מחגים לא יהודיים ביניהם: המאיאלס (ה-1 במאי), ערב שבו עורכים כעין קומזיץ: ארוחה, מדורה, ריקוד ושירה, וליל ולפורגה – ליל פגאני שחל באביב ובו שורפים דחלילים ויורים בחץ וקשת. לחג מתלוות בעיות בדמות כוויות, זיהום אויר, גניבת עגלות וקרשים ועוד. ג. שבת – בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה (לא להתבטל חס וחלילה). אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת , וכך לדוגמא כותב המהרי"ל שמותר להתענות תענית חלום בשבת, אבל ביום טוב אסור כי יש חובה לשמוח ביום טוב. ד. פורים – ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. במגילת אסתר מובא הציווי: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה. ה. יום הכיפורים – ביום הכיפורים יש מחילה של הקב"ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם במסכת ראש השנה שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה . ו. הברייתא מופיעה גם במסכת ברכות שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו שמחים על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש. ז. השמחה שהוכתרה על ידי התנאים לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים וממוזיקה . האם ככה אנחנו צריכים לשמוח? אם נחזור לגמרא מובאות שם שתי דרכים לשמוח שהן: לימוד תורה ואכילה ושתיה. אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה (ראו טבלה לקמן): בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. ופורים – הוא תמיד היה מיוחד  (סתם, בפורים ול"ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית כלל לאומית). בנוסף, (נגענו בזה קצת כשדברנו על חג השבועות) אני רוצה כלשון הפתגם שעומד כנר לרגליי בכל צעד ושעל שלי, לשאול לא למה – אלא איך! איך יכול להיות שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? אז לגבי ל"ג בעומר – כבר החלטתי: אני לא מקיים מנהגים פגאניים ולא מדליק מדורות. החג הסיבה לשמוח איך שמחים שבועות מתן תורה אכילת מאכלי חלב לימוד תורה שבת שביתה ממלאכה 3 סעודות פורים הצלה משתה יום הכיפורים מחילה על חטאים סוכות ניסוך המים פעלולים ומוזיקה שמחת תורה סיום פרשת וזאת הברכה הקפות ל"ג בעומר סיום מגפת תלמידי ר"ע מנהגים פגאניים לסיום אני רוצה להפנות אתכם לשיר, שהוא ממש, אבל ממש בנושא הזה. השיר הוא: "מוכרחים להיות שמח"