טיוטה:חיוב שמחה ביום טוב

מקורות
בבלי:	פסחים סח ב
רמב"ם:	הלכות שביתת יום טוב טז
שולחן ערוך:	אורח חיים תקכט א

בגמרא במסכת פסחים רבי יהושוע מציג קו שלפיו שמחה ביום טוב היא מצווה. בהמשך מגיע פירוט לחגים שבהם יש מצווה לשמוח, רציתי להשוות בין החגים, הא לכם:

פירוט החגים:

עצרת

בחג השבועות אנחנו מציינים את מעמד קבלת התורה, מה שקצת דומה למשנה בסוף מסכת תענית: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּש". שלמה המלך עליו השלום מדבר בשיר השירים גם הוא על שמחה ובאותו משפט מזכיר ע"פ חכמים את מתן התורה.

ל"ג בעומר

ומעצרת כמובן עוברים ל"פרוס עצרת", כמו שמלחם עוברים ללחם פרוס. פרוס עצרת הוא יום י"ח אייר המכונה בלשון העם: "ל"ג בעומר", הדעות לסיבת המסיבה ביום זה חלוקות:

תחילת ירידת המן

האירוע התרחש ביום זה לפי החת"ם סופר (יורה דעה רלג)

סוף מגפת תלמידי רבי עקיבא

לא ממש ברור למה נקבע ביום זה סוף המגפה. ע"פ הגמרא (יבמות סב ב) כולם מתו בין פסח לעצרת, אבל לא מופיע שם בבירור יום ל"ג בעומר. ר' אברהם בן נתן הירחי מביא בספרו המנהיג (אירוסין ונשואין קו) בשם ר' זרחיה הלוי חישוב שנשגב מבינתי, לפיו מכיוון ששואלים בהלכות הפסח 30 יום טרם החג, חצי מ-30 הוא 15, 15 ימים לפני שבועות זה בדיוק ל"ה בעומר. כמו שאתם מבינים אני לא הבנתי איך 15 יום לפני שבועות זה ל"ג בעומר, אבל לא נורא.

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

התאריך מיוחס ללידתו וחתונתו, אז הוחלט לערוך לו הילולה ביום זה. אבל איך כל זה קשור למנהגים המקובלים בחג, כגון: חץ וקשת, מדורות (לעתים אף עם דחליל), משלוחי מנות למצייני יום הולדת 60, ועוד. יש תפיסה מקובלת שלפיה המנהגים "הושאלו" מחגים לא יהודיים ביניהם: המאיאלס (ה-1 במאי), ערב שבו עורכים כעין קומזיץ: ארוחה, מדורה, ריקוד ושירה, וליל ולפורגה – ליל פגאני שחל באביב ובו שורפים דחלילים ויורים בחץ וקשת. לחג מתלוות בעיות בדמות כוויות, זיהום אויר, גניבת עגלות וקרשים ועוד.

שבת

בשבת אנו חוגגים את המנוחה ואת הזמן ללימוד תורה (לא להתבטל חס וחלילה). אמנם מדברי האחרונים מובן שאין חובה לשמוח בשבת [1], וכך לדוגמא כותב המהרי"ל שמותר להתענות תענית חלום בשבת, אבל ביום טוב אסור כי יש חובה לשמוח ביום טוב.

פורים

ביום פורים אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו כעם ישראל מהמן ומתומכיו. במגילת אסתר (ט כב) מובא הציווי: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", אז יש ציווי לשמוח ואפשר לומר שאם הכתוב הוסיף ודבר על משתה, כנראה הציווי לשמחה הוא דווקא לא רק דרך המשתה.

יום הכיפורים

ביום הכיפורים יש מחילה של הקב"ה על החטאים שלנו, מחווה שגוררת אחריה גם שמחה. לפי דברי חייא בר רב יש עניין גדול להרבות באכילה ובשתייה ביום ט' בתשרי. אותה ברייתא נמצאת גם בגמרא (ראש השנה ט א) שם מדברים על להוסיף זמן לקודש על חשבון ימי החול. אפשר להבין שיש שמחה להיות עוד זמן במצווה, ומנגד מצווה להיות עוד זמן בשמחה.

שמחת תורה

הברייתא מופיעה גם בגמרא (ברכות ח ב) שם מדובר על סדר הפרשיות ומתי מסיימים לקרוא אותו. הנושא הזה מביא אותנו בדורנו אנו לשמחת תורה, שם אנחנו שמחים על סיום סדר הפרשיות והתחלתו מחדש.

שמחת בית השואבה

השמחה שהוכתרה על ידי המשנה (סוכה ה א) לשמחה הכי גדולה שיש בעולם היא שמחת בית השואבה. שם אנחנו שמחים על ההזדמנות לקיים את מצוות ה' לנסך מים על המזבח. השמחה הורכבה מפעלולים וממוזיקה. האם ככה אנחנו צריכים לשמוח?

סיכום

הסיבות לשמוח

אם כן, נשווה כעת בין הסיבות לשמחה: בשבועות אנחנו שמחים על מתן תורה, בשמחת תורה על כך שסיימנו לקרוא את התורה, ביום הכיפורים על ההזדמנות למחילה על חטאים (שהצטווינו בהם דרך התורה). בשבת על שביתה ממלאכה, לעומתה בסוכות על מלאכת ניסוך המים. ופורים – הוא תמיד היה מיוחד (סתם, בפורים ול"ג בעומר אנו חוגגים את ההצלה שהייתה לנו מהשמדה המונית כלל לאומית).

הדרכים לשמוח

בנוסף, (נגענו בזה קצת כשדברנו על חג השבועות) אני רוצה כלשון הפתגם שעומד כנר לרגליי בכל צעד ושעל שלי, לשאול לא למה – אלא איך! איך יכול להיות שהשמחה שנחשבת לשמחה הכי גדולה שיש נחגגת על ידי פעלולים ומוזיקה? אז לגבי ל"ג בעומר – כבר החלטתי: אני לא מקיים מנהגים פגאניים ולא מדליק מדורות. דניאל כהנמן מביא בספרו: "לחשוב מהר לחשוב לאט" טענה דומה לדברי ספר החינוך (טז) לפיה: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" כלומר, התורה רוצה שנהיה שמחים, ומכיוון שלנו זה קצת קשה מקלים עלינו ונותנים לנו אפשרות להיות נוכחים בפסטיבל כליזמרים מטורף ע"פ המשנה במסכת סוכה היו שם גם אפקטים מרשימים של תאורה). היהדות מציגה כאן גישה חדשנית שלפיה לא משנה מה גורם לכך שנהיה שמחים, עצם השמחה - בכוחה לשבר חומות.

יש בגישה זו גם מסר מאוד מעניין, מסר שיוצא לגמרי מארבע האמות של המקדש - מסר לחיים. מסר לפיו לא משנה מי האדם שעומד מולך (הנה האליטיסטיות שבי מתפרצת), חרדי, דתי, חילוני, מזרחי, אשכנזי וכו' הוא יכול לקחת חלק בשמחה שלנו, עם ישראל.

ראו עוד

מוכרחים להיות שמח

חיוב הדלקת נר שבת