טיוטה:ביטול איסור לכתחילה

באיזה איסורים חל דין ביטול איסור לכתחילה

רמב"ם- איסור דאו' אסור לבטל לכת'. ובדיעבד שביטל, אם היה במזיד- קנסו אותו חכמים, והתערובת אסורה לו

    ולכל מי שביטל עבורו. ואם היה בשוגג- לא קנסו אותו חכמים, והתערובת מותרת (עד כאן מוסכם).
    איסור דרבנן מותר לבטל לכת' (וכ"ד ר' שמחה והג"מ. ומה שאמרו בגמ' שההיתר בעצים הוא דוקא משום דמקלא קלי איסורא, זהו 
      משום דהוי דישל"מ, אבל באיסורי דרבנן שאינם דשיל"מ שרי אף בלא זה. רש"ל. ודוקא להוסיף היתר על תערובת שנפל בה איסור מותר, וכדין 
      עצי מוקצה, אך לערב איסור בהיתר לכת' באופן שבטל- אסור, ומעשהו של רבה בבכורות הוא היתר מיוחד בחלת חו"ל). 

    וכ"פ השו"ע, רש"ל וט"ז יב (וכ"פ זב"צ וכה"ח למנהג ספרדים. מעדה"ש,סד. ולאשכנזים אין מנהג ברור בזה, שהרי רש"ל וט"ז פסקו להקל).

רא"ש,ר"ן- גם איסור דרבנן אסור לבטל לכת' (ודוקא בעצי מוקצה התירו להוסיף היתר כיון דמקלא קלי איסורא, שמפני שאינו נהנה

      מהאיסור עד שעת ביעורו מן העולם, ואז אין בו ממש, נמצא שלא נהנה מממשות איסור (ט"ז ומ"ב תקז,ח). וכן פסקו תה"ד,רא"ה,מרדכי,אגודה,או"ה. 
      יש לציין שהר"ן הוסיף שדוקא אם אין לו עיקר בתורה מותר (כמוצקה לאפוקי אגוזי ערלה), ודוקא שהאיסור אינו ניכר. 
      בשירת הים הוסיף לרשימה גם את הר"ש והרמב"ן, ושהוסיפו שגם מותר לבטל תרומת חו"ל, וכמעשהו של רבה).

    וכ"פ הרמ"א (ע"פ המנהג) והש"ך (וכ"פ החכ"א, וכ"פ הפמ"ג אא"כ הפס"מ. מעדה"ש,סג). 

    => 
    ביטל בשוגג- בדיעבד לכו"ע התערובת מותרת (אפילו ערב לכת' איסור בששים היתר, ולא רק כשהוסיף היתר לתערובת. שו"ע). 
    לבטל במזיד- בתערובת דאו' לכו"ע אסור אף בדיעבד (לשון השו"ע,ה- "אין מבטלין איסור לכת'. ואפילו נפל לתוך היתר שאין 
             בו שיעור לבטלו, אין מוסיפים עליו היתר כדי לבטלו. עבר וביטלו או שריבה עליו: אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור"). 
         ובתערובת דרבנן: לשו"ע מותר להוסיף לכת' (לשונו,ו- "איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידיים כדי לבטלו, ואם עשה 
             כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו"), והרמ"א כתב שנוהגים לאסור ואין לשנות.

הערות:

- השו"ע לא חילק ומשמע שבדרבנן מותר להוסיף גם אם יש בתערובת רוב איסור (וכ"כ פר"ח,פמ"ג,זב"צ,כה"ח). וי"א שבכה"ג כל התערובת נחשבת

      איסור לגבי דין הוספת היתר (גם אם אין לה דין חנ"נ), כך שאם יוסיף היתר, לא הוי כמרבה היתר אלא כמערב לכת' (חוו"ד,כרו"פ,ערוגה"ב. מעדה"ש,ס). 

- נראה פשוט שמש"כ השו"ע 'נפל מעצמו' הוא רק לאפוקי מזיד, אך לא בא לומר שאם 'הפיל' בשוגג אסור להרבות, שאין הגיון בזה, מדוע לקונסו

      אם עשה בשוגג, אלא נראה שפשוט כתב את לשון הטור. וזהו שלא כא"ר (כך נדחק לתרץ את השו"ע שהחמיר בהלכות חנוכה, עיין בסוף הסיכום ובפאה"ש,קעו). 

- הרשב"א כתב שדוקא באיסור דרבנן מקורי ניתן להקל, אך לא באיסור דאו' בשיעור דרבנן, כגון מב"מ שבטל ברוב מדאו', אסור להוסיף עליו

      לששים. וכ"פ פר"ת (פאה"ש,קסח). אך השו"ע לא חילק כך, וגם לא שאר הפוסקים. 

- יש עוד דעות בראשונים בסוגיה זו, כגון חילוק בין איסור דרבנן שיש לו עיקר בתורה כתרומה, לאיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה כמוקצה (תס').

      אך כיון שלא התחשבו בדעות אלו למעשה, והם מסבכות את הסוגיה, לא כתבתים.