הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ נוקשה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | {{תחרות כתיבה}} | ||
== חמץ נוקשה == | == חמץ נוקשה (=נוקשא) == | ||
'''מקור המושג''' | '''מקור המושג''' | ||
'''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י (ד"ה "ואלו")הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "קולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | '''במשנה''' (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י (ד"ה "ואלו")הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "קולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים". | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ , ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה נתון במחלוקת תנאים. | ב'''גמ'''' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ , ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה נתון במחלוקת תנאים. | ||
'''רש"י''' (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ(לתנא הסובר שאיסור זה קיים) הוא מיתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" . | '''רש"י''' (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ(לתנא הסובר שאיסור זה קיים) הוא מיתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו". | ||
'''הגדרת המושג''' | '''הגדרת המושג''' | ||
| שורה 17: | שורה 18: | ||
בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב. ד"ה "ר' אליעזר"): "נוקשה... חמץ רע שאינו ראוי לאכילה", וכ"כ '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא"). ונחלקו האחרונים אם "עכ"פ ראוי לאכילה קצת" או שאינו ראוי לאכילה כלל. בד"ה "והאוכלו בארבעים", ביחס לשאור, שהוגדר ע"י הגמ' כחמץ נוקשה, הוסיף רש"י בהגדרת חמץ נוקשה, שהסיבה לכך שהוא אינו ראוי לאכילה היא שהחמיץ קצת ולא גמר. לדעת '''המג"א''' (או"ח סי' תמ"ב א') וה'''פמ"ג''' (פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ב) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" (סימן מ"ד) אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן",כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיר לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. | בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: '''רבנו חננאל''' (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב '''הריטב"א''' (מב. ד"ה "ר' אליעזר"): "נוקשה... חמץ רע שאינו ראוי לאכילה", וכ"כ '''רש"י''' (מג. ד"ה "מאן תנא"). ונחלקו האחרונים אם "עכ"פ ראוי לאכילה קצת" או שאינו ראוי לאכילה כלל. בד"ה "והאוכלו בארבעים", ביחס לשאור, שהוגדר ע"י הגמ' כחמץ נוקשה, הוסיף רש"י בהגדרת חמץ נוקשה, שהסיבה לכך שהוא אינו ראוי לאכילה היא שהחמיץ קצת ולא גמר. לדעת '''המג"א''' (או"ח סי' תמ"ב א') וה'''פמ"ג''' (פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ב) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"'''מנחת ברוך'''" (סימן מ"ד) אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן",כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיר לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה. | ||
'''סיבת הפטור''' | '''סיבת הפטור''' | ||
| שורה 22: | שורה 24: | ||
בסיבת הפטור (עכ"פ מכרת) ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים: ה"מנחת ברוך" (שם) מביא שלגר"א והפנ"י ועוד אחרונים הפטור שייך לפטור של "שלא כדרך אכילתו" (האמור בכל איסורי התורה, כמובא ברמב"ם פי"א מהלכות מאכלות אסורות ה"י). אך, ה"מנחת ברוך" עצמו חלק על כך, והביא שה"מקור חיים" סובר שבאיסור חמץ בכלל לא נאמר פטור זה. אלא זהו פטור מקומי מיוחד בחמץ. | בסיבת הפטור (עכ"פ מכרת) ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים: ה"מנחת ברוך" (שם) מביא שלגר"א והפנ"י ועוד אחרונים הפטור שייך לפטור של "שלא כדרך אכילתו" (האמור בכל איסורי התורה, כמובא ברמב"ם פי"א מהלכות מאכלות אסורות ה"י). אך, ה"מנחת ברוך" עצמו חלק על כך, והביא שה"מקור חיים" סובר שבאיסור חמץ בכלל לא נאמר פטור זה. אלא זהו פטור מקומי מיוחד בחמץ. | ||
| שורה 31: | שורה 32: | ||
1)'''הרי"ף''' (פסחים יג.) עפ"י הסבר '''הרמב"ן''' (מלחמות ה') '''והר"ן''' (שם ד"ה "הרי")- כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב.), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם'''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח:) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו, כי אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן. לשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה. | 1)'''הרי"ף''' (פסחים יג.) עפ"י הסבר '''הרמב"ן''' (מלחמות ה') '''והר"ן''' (שם ד"ה "הרי")- כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב.), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם'''משנה'''" נוספת בפרקנו (מח:) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו, כי אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן. לשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה. | ||
2)'''הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך"'''(סי' מ"ז)- גם המשנה בדף מב. לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה אסור מדאורייתא ללא מלקות. | 2)'''הרי"ף''' עפ"י הסבר ה'''"מנחת ברוך"'''(סי' מ"ז)- גם המשנה בדף מב. לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה אסור מדאורייתא ללא מלקות. | ||
3)'''בעל המאור'''- פוסק כסתם המשנה- שעל חמץ נוקשה עובר בלאו (והאוכלו חייב מלקות). | 3)'''בעל המאור'''(על הרי"ף שם)- פוסק כסתם המשנה- שעל חמץ נוקשה עובר בלאו (והאוכלו חייב מלקות). | ||
4)'''הראב"ד'''(בהשגה (ב') על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה [בדף מב.]. ולדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס. | 4)'''הראב"ד'''(בהשגה (ב') על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה [בדף מב.]. ולדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס. | ||
גרסה מ־13:56, 5 באפריל 2016
חמץ נוקשה (=נוקשא)
מקור המושג
במשנה (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י (ד"ה "ואלו")הכוונה שעוברים באיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולר"ת (בתוד"ה ואלו") עוברים באיסור אכילה, אך אין איסור להשהותו). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. ברשימה זו נכללים "קולן של סופרים", ולדעת ר"א גם "תכשיטי נשים".
מהגמ' (שם (מג.), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה בעין (=לא בתערובת). רש"י במקום (שם ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה.
בגמ' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא המרבה איסור לאו בתערובת חמץ , ולא מרבה איסור לאו בחמץ נוקשה. מברייתא זו שמענו שאיסור הלאו בחמץ נוקשה נתון במחלוקת תנאים. רש"י (מג. ד"ה "שיאור") מבאר שהמקור לאיסור לאו בחמץ נוקשה בתושב"כ(לתנא הסובר שאיסור זה קיים) הוא מיתור המילה "כל" בפסוק "כל מחמצת לא תאכלו".
הגדרת המושג
בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו, לכאורה, המפרשים: רבנו חננאל (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב הריטב"א (מב. ד"ה "ר' אליעזר"): "נוקשה... חמץ רע שאינו ראוי לאכילה", וכ"כ רש"י (מג. ד"ה "מאן תנא"). ונחלקו האחרונים אם "עכ"פ ראוי לאכילה קצת" או שאינו ראוי לאכילה כלל. בד"ה "והאוכלו בארבעים", ביחס לשאור, שהוגדר ע"י הגמ' כחמץ נוקשה, הוסיף רש"י בהגדרת חמץ נוקשה, שהסיבה לכך שהוא אינו ראוי לאכילה היא שהחמיץ קצת ולא גמר. לדעת המג"א (או"ח סי' תמ"ב א') והפמ"ג (פתיחה להלכות פסח ח"ב פ"ב) הראשונים הנ"ל אכן חולקים בהגדרת "חמץ נוקשה". אמנם ל"מנחת ברוך" (סימן מ"ד) אין מחלוקת: גם לרש"י וסיעתו, הגדרת חמץ נוקשה הוא שלא נעשה חמץ גמור, ומה שנקטו שאינו ראוי לאכילה הוא בדרך "סימן",כלומר: בדר"כ חמץ שאינו מגיר לגמרו הוא אינו ראוי לאכילה.
סיבת הפטור
בסיבת הפטור (עכ"פ מכרת) ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים: ה"מנחת ברוך" (שם) מביא שלגר"א והפנ"י ועוד אחרונים הפטור שייך לפטור של "שלא כדרך אכילתו" (האמור בכל איסורי התורה, כמובא ברמב"ם פי"א מהלכות מאכלות אסורות ה"י). אך, ה"מנחת ברוך" עצמו חלק על כך, והביא שה"מקור חיים" סובר שבאיסור חמץ בכלל לא נאמר פטור זה. אלא זהו פטור מקומי מיוחד בחמץ.
שיטות הראשונים להלכה
בראשונים מצאנו כמה שיטות מרכזיות בעניין חמץ נוקשה:
1)הרי"ף (פסחים יג.) עפ"י הסבר הרמב"ן (מלחמות ה') והר"ן (שם ד"ה "הרי")- כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב.), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתםמשנה" נוספת בפרקנו (מח:) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו, כי אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן. לשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה.
2)הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך"(סי' מ"ז)- גם המשנה בדף מב. לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה אסור מדאורייתא ללא מלקות.
3)בעל המאור(על הרי"ף שם)- פוסק כסתם המשנה- שעל חמץ נוקשה עובר בלאו (והאוכלו חייב מלקות).
4)הראב"ד(בהשגה (ב') על בעל המאור)- פוסק כסתם המשנה [בדף מב.]. ולדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס.