זכירת מעשה עמלק

סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק, ופרטי הדינים הנוגעים לכך.

מקור ויסוד המצווה

המצווה כתובה בפירוש בתורה בפרשת כי תצא: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז). מעשיו של עמלק מתוארים בפרשת בשלח (שמות יז יד) שם מסופר על עמלק שנלחם בבני ישראל.

בנוסף למצוות עשה, התורה כותבת ביחד עם מצוות הזכירה מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" (דברים כה יז).

בה"ג וביראים, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מתוארת כמצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה למצווה של מחיית עמלק.

בספר המצוות לרמב"ם, לעומת זאת מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" (מצוות עשה קפט).

ספר החינוך קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אפע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" (מצווה תרג).

הסמ"ג מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה (ל"ת רכו) ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה (עשה קמז).

הסמ"ק מייחס את המצווה למעשה עמלק; "לזכור מעשה עמלק" (עשה קמז), ומוסיף את הצד החינוכי שבמצווה כדבריו; ובעבור זה תיהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא" (ל"ת רכו).

הגמרא מביאה את דרשת הספרי (כי תצא כה יז) שם יש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זה בלב (גמרא, מגילה יח א).

טעמים למצווה

מדברי הרמב"ם (ספר המצווה עשה קפט, הלכות מלכים ומלחמות ה ה) משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכן כתב בספר החינוך (מצווה תרג), שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם איתו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב החינוך טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו איך העניש שונאינו (שם).

וכתוב בפרקי דרבי אליעזר דטעם המצווה הוא כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.