השמעה והרהור בקריאת שמע וברכות

מקורות
בבלי:	ברכות ט"ו ע"א-ע"ב,
רמב"ם:	קריאת שמע ב' ח',ברכות א' ז'
שולחן ערוך:	או"ח ס"ב ג',או"ח ר"ו ג'

האם הקורא קריאת שמע או המברך צריך להשמיע לאוזנו? האם מעכב? האם יוצא בהרהור?

דין השמעה לאוזניו

בקריאת שמע

במשנה (ברכות טו.) מובאת מחלוקת בדין מי שקרא קריאת שמע ולא השמיע לאוזנו. ר' יהודה אומר יצא, ר' יוסי אומר לא יצא.
הגמרא דנה האם ר' יהודה שאומר יצא מתכוון שמותר גם לכתחילה לא להשמיע לאוזנו, או שרק בדיעבד יצא - אבל לכתחילה צריך להשמיע לאוזנו.
הגמרא מביא בריתות ומשניות בשביל ולנסות לברר את דעתו של ר' יהודה, ולמסקנת הגמרא אלו דעות התנאים:

• ר' מאיר - לכתחילה לא צריך להשמיע לאוזניו.
• ר' יהודה בשם רבי אלעזר בן עזריה - לכתחילה ישמיע, בדיעבד יצא.
• י' יוסי - לא יצא.

הגמרא פוסקת שהלכה שר' יהודה בשם רבי אלעזר בן עזריה - שלכתחילה ישמיע, בדיעבד יצא.

וכן נפסק - שהקורא צריך להשמיע לאוזנו, ואם לא השמיע - בדיעבד יצא.

דין הרהור

בקריאת שמע

לעיל ראינו שמוסכם על כולם שהלכה כר' יהודה שצריך להשמיע לאוזנו ואם לא השמיע יצא, אבל נחלקו הראשונים האם חייב לחתך בשפתיו או שגם המהרהר יוצא ידי חובה.

בגמרא (ברכות כ:) הובאה מחלוקת בין רב חסדא לרבינא האם הרהור כדיבור דמי,

• רבינו יונה (ח: בדפה"ר), תוספות (כ: ד"ה ורב חסדא), הרא"ש (פ"ג י"ד) בשם רבינו חננאל, בעל המאור (יב. בדפה"ר) והמאירי - פוסקים כדעת רב חסדא שהרהור לאו כדיבור דמי, שמי שרק מהרהר לא יוצא ידי חובה כלל.
• הריא"ז (ג א) - אומר שמי שמהרהר בליבו יוצא ידי חובה בדיעבד, נראה שפוסק כרבינא שהרהור כדיבור דמי.

בירור דעת הרמב"ם

הרמב"ם (קריאת שמע ב' ח') לא כותב במפורש מה הדין של מי שמהרהר, הוא כותב רק ש"צריך להשמיע לאוזנו" אבל לא מבאר מה הכוונה להשמיע לאוזנו.
(בברכות הרמב"ם כותב במפורש שלא יוצאים ידי חובה על ידי הרהור וצ"ע)

פסיקת הלכה

הטור (סג) והשולחן ערוך(סג) פוסקים במפורש שצריך להוציא את המילים בשפתיו.

ברכות

(מדברי כולם נראה שאין הבדל בין ברכות לקריאת שמע, וכך נפסק בשולחן ערוך. אבל מדברי הרמב"ם נראה שיש הבדל כי בברכות הוא כותב במפורש שלא יוצא ידי חובה.)

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

• , באתר (שם האתר)