הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"

'''הגמרא''' בנדרים (מז א) מביאה בעיא של רמי בר חמא, האם כשאדם אמר 'פירות אלו על פלוני', נאסר גם בחילופיהן, ומבואר שם שהספק הוא האם אנו אומרים שרק על עצמו אדם יכול לאסור דבר שלא לעולם, כמו שיכול לאסור את פירות חבירו על עצמו, מה שאין כן כשאוסר על חבירו, שכמו שאינו יכול לאסור פירות חבירו על חבירו, כך גם אינו יכול לאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו. וכן בכתובות (נט ב) מובאת מימרא של רב יוסף, שמה שאדם יכול לאסור בקונם דבר שלא בא לעולם, הוא מתוך כך שאדם אוסר בקונם את פירות חבירו עליו. הרי שהגמרא אומרת שיש תלות בין יכולת של האדם לפעול במה שאינו שלו, ליכולתו  לפעול בדבר שלא לעולם. ב'''שיעורי רבי שמואל''' (כרך ז עמוד רכח) הביא מסוגיות אלו ראיה שהחיסרון הוא בבעלות. בקובץ '''מבית מדרשנו''' (נדרים קיץ תשע"ה עמודים 194-195), הביא מ'''שיטה מקובצת''' כתובות (שם) ש'''רבנו בצלאל אשכנזי''' כתב שאמנם '''תוס'''' פירשו כהבנת הגרש"ר הנ"ל, אך '''רש"י''' פירש באופן אחר, כיון שהוא סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שאין דבר בעין שתהיה עליו החלות. כסברא זו שבהחיסרון הוא בבעלות, כתבו '''מהר"ם שיק''' יו"ד (שפח), ו'''חידושי הגר"ח''' (הוצאת מישור עמוד ריב). ב'''קובץ שיעורים''' (וסרמן) ב"ב (רעו) הביא את הראיה מכתובות. ב'''חידושי רבי שמעון שקופ''' (בבא בתרא ל ה) כתב, שבפירות דקל החיסרון אינו מצד קניין הבעלים, כיון שפירות דקל הם עבידי דאתו, אלא החיסרון הוא בכך שהדבר הנקנה עדיין איננו, אך במוכר דבר שעדיין לא קנהו, החיסרון הוא מצד קניין הבעלים.