7
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן: תיקנתי שכי
מ (←האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן: תיקנתי שכי) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| (38 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||יבמות צג א||מכירה כב א ב|חושן משפט רט ד}} | |||
{{מקורות||יבמות צג | |||
מכירת דבר שעדיין אינו קיים [לא בא לעולם], אם יש משמעות לקניין. | מכירת דבר שעדיין אינו קיים [לא בא לעולם], אם יש משמעות לקניין. | ||
== הצגת הסוגיא == | == הצגת הסוגיא == | ||
=== האם הדיון בגמרא הוא רק גבי קניינים === | === האם הדיון בגמרא הוא רק גבי קניינים === | ||
'''הגמרא''' ביבמות (צב ב- צג ב) מביאה מחלוקות תנאים ואמוראים אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מהסוגיות שהגמרא מביאה עולה, שהמחלוקת איננה מצטמצמת בקניינים, אלא נוגעת גם ליכולת לאסור בנדר דבר שלא בא לעולם, לקדש אשה שעדין לא תופסים בה קידושין, והפרשת תרומות ומעשרות. | '''הגמרא''' ביבמות (צב ב- צג ב) מביאה מחלוקות תנאים ואמוראים אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מהסוגיות שהגמרא מביאה עולה, שהמחלוקת איננה מצטמצמת בקניינים, אלא נוגעת גם ליכולת לאסור בנדר דבר שלא בא לעולם, לקדש אשה שעדין לא תופסים בה קידושין, והפרשת תרומות ומעשרות. הסוגיה העוסקת בהקניית דבר שעדיין אינו קיים נמצאת שם (צג א), ועוסקת במוכר פירות דקל שעדיין לא צמחו. דעת רב הונא שכל עוד לא באו הפירות לעולם יכול המוכר לחזור בו, אך משבאו לעולם- אינו יכול לחזור בו. ואילו דעת רב נחמן, שאף לאחר שבאו הפירות לעולם, יכול המוכר לחזור בו. והוסיף רב נחמן שהוא מודה שאם שמט הקונה ואכל את הפירות- כבר אין המוכר יכול לחזור בו. | ||
=== ביאור המחלוקת === | === ביאור המחלוקת === | ||
'''הגרז"ן גולדברג''' (המעיין תמוז תשס"ט עמוד 81) ביאר, שכיון שגם | '''הגרז"ן גולדברג''' (המעיין תמוז תשס"ט עמוד 81) ביאר, שכיון שגם הסוברים שאדם שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מצריכים שיהיה עבידי דאתו (בבא מציעא לג ב), וגם הסוברים שאינו מקנה, מודים בפירות שכבר יכול לתלוש, הרי שכולם מודים שאי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, ומאידך אם כבר ניתן תכף להשיג את הדבר נחשב בא לעולם, והמחלוקת היא בגבול ביניהם, מה כבר נקרא שאפשר להשיג, לסוברים אין אדם מקנה, אפשר להשיג היינו אם נשאר רק לקטוף, ולחולקים מספיק שיהיה עבידי דאתו, והיינו שכיון שרגילות שהפירות צומחים, ורחוקה האפשרות שלא כך יקרה, הם נחשבים לדבר שכבר ניתן להשיג. | ||
=== פסיקת ההלכה במקנה דבר שאינו בעולם כלל === | === פסיקת ההלכה במקנה דבר שאינו בעולם כלל === | ||
'''הרמב"ם''' (מכירה כב א ב) הביא את דעת רב נחמן שאמנם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אבל אם לאחר שהדבר שהוקנה בא לעולם קדם הקונה ותפס- אין מוציאים ממנו. הרמב"ם פירט שדין זה נכון בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע. עוד הוסיף שמי משניהם, המוכר או הקונה שחזר, אינו חייב לקבל מי שפרע. '''הטור ''' (חו"מ רט) הביא את דברי הרמב"ם בשמו. וכן פסק '''השו"ע''' (שם רט ד). השו"ע הוסיף שאפילו היו הפרה או שפחה מעוברות. | '''הרמב"ם''' (מכירה כב א ב) הביא את דעת רב נחמן שאמנם אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אבל אם לאחר שהדבר שהוקנה בא לעולם קדם הקונה ותפס- אין מוציאים ממנו. הרמב"ם פירט שדין זה נכון בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע. עוד הוסיף שמי משניהם, המוכר או הקונה שחזר, אינו חייב לקבל מי שפרע. '''הטור ''' (חו"מ רט) הביא את דברי הרמב"ם בשמו. וכן פסק '''השו"ע''' (שם רט ד). השו"ע הוסיף שאפילו היו הפרה או שפחה מעוברות. ב'''שו"ת רע"א''' (קמו) הסתפק אם שכיב מרע הקנה דבר כשעוד לא בא לעולם, אך הדבר ההוא בא לעולם לפני שמת, והשכיב מרע לא חזר בו ממתנתו, האם תחול או לא, וכתב שמסתבר שהמתנה לא תחול, אך מדקדוק לשון '''התוס'''' (גיטין יד ב ד"ה הא) נראה שכן תחול, והניח בצ"ע. {{ראה עוד|1=הערה בדברי רע"א}} | ||
'''הגמרא''' בקידושין (סב ב) מביאה את דעת רבי אליעזר בן יעקב, שאפשר לעשר מפירות מחוברים אפילו שעוד לא הביאו שליש, למרות שטרם התחייבו במעשר, על פירות תלושים ולהיפך, ומבארת שרבי אליעזר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''רש"י''' (שם ד"ה כמאן אי כרבה) כתב שקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב. '''גידולי התרומה''' (סד א ב ד"ה אמנם) כתב בלשון אפשרות, שרש"י פוסק שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב א) הביאו, וממשיך ודן בשיטת רש"י, ומסיק ששיטת רש"י להלכה שאדם מקנה דבר שלא לעולם. אמנם יש להעיר, שאפשר שרש"י פסק כך, רק בדבר שבא לעולם קצת, ולא בדבר שלא בא לעולם כלל. | '''הגמרא''' בקידושין (סב ב) מביאה את דעת רבי אליעזר בן יעקב, שאפשר לעשר מפירות מחוברים אפילו שעוד לא הביאו שליש, למרות שטרם התחייבו במעשר, על פירות תלושים ולהיפך, ומבארת שרבי אליעזר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''רש"י''' (שם ד"ה כמאן אי כרבה) כתב שקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב. '''גידולי התרומה''' (סד א ב ד"ה אמנם) כתב בלשון אפשרות, שרש"י פוסק שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב א) הביאו, וממשיך ודן בשיטת רש"י, ומסיק ששיטת רש"י להלכה שאדם מקנה דבר שלא לעולם. אמנם יש להעיר, שאפשר שרש"י פסק כך, רק בדבר שבא לעולם קצת, ולא בדבר שלא בא לעולם כלל. | ||
==== אם הקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, או שלא חל כלל ==== | ==== אם הקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, או שלא חל כלל ==== | ||
| שורה 18: | שורה 15: | ||
==== אם החוזר בו נחשב מחוסר אמנה ==== | ==== אם החוזר בו נחשב מחוסר אמנה ==== | ||
ב'''שו"ת הרא"ש''' (קב י) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין משום מחוסר אמנה, והטעם שבדבר שאין בו קניין אין בו משום מחוסר אמנה. '''הדרכי משה''' (יו"ד רסד ד) כתב שגם לדעת הרא"ש יש כאן משום "שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג יג), והביאו '''הש"ך''' (שם ז). | ב'''שו"ת הרא"ש''' (קב י) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין משום מחוסר אמנה, והטעם שבדבר שאין בו קניין אין בו משום מחוסר אמנה. '''הדרכי משה''' (יו"ד רסד ד) כתב שגם לדעת הרא"ש יש כאן משום "שארית ישראל לא יעשו עוולה" (צפניה ג יג), והביאו '''הש"ך''' (שם ז). '''יד אברהם''' (שו"ע יו"ד שם בקובץ מפרשים) הקשה שדברי הדרכ"מ נסתרים מתשובת הרא"ש הנ"ל. ב'''שו"ת מהרש"ג''' (א יו"ד מו) כתב שמ'''תוס'''' (בבא מציעא סו א-ב ד"ה התם) בשם '''ר"ת''', מוכח שנקטו כסברת הדרכ"מ, שיש בו משום מחוסר אמנה. עוד הביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא מציעא טו ב) גבי מוכר שדה שאינה שלו, שאמר רב אשי שניחא למוכר דליקום בהימנותיה, ומוכר שדה שאינה שלו, הוא כמוכר דבר שלא לעולם. עוד כתב שכן מוכח מ'''החוות דעת''' (יו"ד קסט) בכמה מקומות, שיש בו משום מחוסר אמנה, והניח את דברי שו"ת הרא"ש (קב י) הנ"ל בקושיה. | ||
=== האם הדין שאינו מקנה מהתורה או | === האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדרבנן === | ||
'''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר "דין") כתב שלולא דברי המבי"ט היה אומר שהמקור ממה ש'''הגמרא''' (ב"ק ס"ח ב) דרשה מ"ואיש כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | '''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא בא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" (דברים כא יז) לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. '''הרב יעקב שמשון שפירא''' (בענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם באתר "דין") כתב שלולא דברי המבי"ט היה אומר שהמקור ממה ש'''הגמרא''' (ב"ק ס"ח ב) דרשה מ"ואיש כי יקדיש את ביתו" (ויקרא כז יד) שאדם אינו יכול להקדיש והוא הדין להקנות את מה שאינו ברשותו. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | ||
בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שהחיסרון הוא בגמירות דעת, אלא שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. ואילו הרב י"ש שפירא (שם) כתב שאפשר לומר שהחיסרון הוא בגמירות דעת, אלא שלולא הפסוק מה שאין גמירות דעת היה נחשב דברים שבלב. {{ראה עוד | ||
| שורה 34: | שורה 31: | ||
==== גמירות דעת של המוכר ==== | ==== גמירות דעת של המוכר ==== | ||
'''הגמרא''' (ב"מ סו ב) עומדת על ההבדל בין שני דינים: מחד במוכר פירות דקל שלא באו לעולם, פסק רב נחמן שאמנם שניהם יכולים לחזור בהם, אך אם הקונה כבר לקח את הפירות, לא מוציאים אותם ממנו. ומאידך, גבי אדם שקיבל שדה מחמת התחייבות שנחשבת אסמכתא, כגון שאמר הלווה 'אם לא אפרע תוך ג' שנים, תהא שדה זו שמשכנתי לך שלך', פסק רב נחמן שכיון שאסמכתא לא קונה- עליו להחזיר הן את השדה והן את הפירות, ולא אומרים שאת הפירות שכבר לקח אין מוציאין ממנו. הגמרא מבארת שהחילוק בין הדינים הוא, שמוכר פירות דקל זהו מכר, ואילו אסמכתא זו הלוואה. בפירוש תשובת הגמרא, כתב '''ר"ת''' ב'''ספר הישר''' (תקצב) שכוונת הגמרא שבאסמכתא לא היתה ללווה כוונה למכור את השדה, אלא רק למשכנו, מה שאין כן במוכר פירות דקל, שבאמת מכר, אלא שלא סמכה דעתו, ועל כן מה שלקח כבר, אין מוציאים מידו. את דברי ר"ת האלו, הביאו '''הרשב"א''' (בחי' שם), ו'''הנימוק"י''' (שם לז ב מדפי הרי"ף). עולה מכך לכאורה, שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא חוסר סמיכות דעת, וכן ביאר דעתם בספר '''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג). מאידך, בספר '''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג ג) דחה ביאור זה בשיטת ר"ת וסיעתו. כסברא זו, שהחיסרון הוא בגמירות הדעת של המקנה, כתב גם בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה), ובשו"ת '''שואל ומשיב''' (תניינא ד צז). '''המהר"ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול א) הביא גם הוא שאחד הצדדים בחקירה הוא, שהחיסרון במקנה דבר שלא לעולם הוא בגמירות הדעת של המוכר. עוד כתב המהר"ש איגר, שממה שהביא '''הרמ"א''' בחו"מ (רט ח) את הדין שבהקנו זה לזה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מוכח שדעתו שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חיסרון בסמיכות דעת. וכסברה זו נקט גם | '''הגמרא''' (ב"מ סו ב) עומדת על ההבדל בין שני דינים: מחד במוכר פירות דקל שלא באו לעולם, פסק רב נחמן שאמנם שניהם יכולים לחזור בהם, אך אם הקונה כבר לקח את הפירות, לא מוציאים אותם ממנו. ומאידך, גבי אדם שקיבל שדה מחמת התחייבות שנחשבת אסמכתא, כגון שאמר הלווה 'אם לא אפרע תוך ג' שנים, תהא שדה זו שמשכנתי לך שלך', פסק רב נחמן שכיון שאסמכתא לא קונה- עליו להחזיר הן את השדה והן את הפירות, ולא אומרים שאת הפירות שכבר לקח אין מוציאין ממנו. הגמרא מבארת שהחילוק בין הדינים הוא, שמוכר פירות דקל זהו מכר, ואילו אסמכתא זו הלוואה. בפירוש תשובת הגמרא, כתב '''ר"ת''' ב'''ספר הישר''' (תקצב) שכוונת הגמרא שבאסמכתא לא היתה ללווה כוונה למכור את השדה, אלא רק למשכנו, מה שאין כן במוכר פירות דקל, שבאמת מכר, אלא שלא סמכה דעתו, ועל כן מה שלקח כבר, אין מוציאים מידו. את דברי ר"ת האלו, הביאו '''הרשב"א''' (בחי' שם), ו'''הנימוק"י''' (שם לז ב מדפי הרי"ף). עולה מכך לכאורה, שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא חוסר סמיכות דעת, וכן ביאר דעתם בספר '''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג). מאידך, בספר '''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג ג) דחה ביאור זה בשיטת ר"ת וסיעתו. כסברא זו, שהחיסרון הוא בגמירות הדעת של המקנה, כתב גם בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה), ובשו"ת '''שואל ומשיב''' (תניינא ד צז). '''המהר"ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול א) הביא גם הוא שאחד הצדדים בחקירה הוא, שהחיסרון במקנה דבר שלא לעולם הוא בגמירות הדעת של המוכר. עוד כתב המהר"ש איגר, שממה שהביא '''הרמ"א''' בחו"מ (רט ח) את הדין שבהקנו זה לזה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מוכח שדעתו שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חיסרון בסמיכות דעת. וכסברה זו נקט גם '''המהרש"ם''' במשפט שלום (ריב א). | ||
===== מהו החיסרון בגמירות הדעת של המוכר ===== | ===== מהו החיסרון בגמירות הדעת של המוכר ===== | ||
ב'''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג) ביאר, שבדברים שאינם בעולם, אין אדם עושה בדעת מוחלטת, ובדרך זו ביאר '''הרב יוסף לייב בלאך''', בקובץ '''זכרון יהושע''' (עמוד קצט) , שדנו חז"ל על פי פנימיות כוחות האדם, שכשהדבר לא בא לעולם, ולא מרגישים אותו עדיין בעין, עדיין לא נמצאת בפנימיות דעת האדם דעת שלימה לקניין או לשאר חלויות. | ב'''קהילות יעקב''' (קנייבסקי) (נדרים ג) ביאר, שבדברים שאינם בעולם, אין אדם עושה בדעת מוחלטת, ובדרך זו ביאר '''הרב יוסף לייב בלאך''', בקובץ '''זכרון יהושע''' (עמוד קצט) , שדנו חז"ל על פי פנימיות כוחות האדם, שכשהדבר לא בא לעולם, ולא מרגישים אותו עדיין בעין, עדיין לא נמצאת בפנימיות דעת האדם דעת שלימה לקניין או לשאר חלויות. | ||
| שורה 43: | שורה 40: | ||
===== באם היתה למוכר גמירות דעת ===== | ===== באם היתה למוכר גמירות דעת ===== | ||
בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''' שמועיל, ובזאת ביאר את מה שחידש האו"ז שאפשר לקבל מעות מהגוי עבור עובר הבהמה, כדי להצילה מקדושת בכורה. '''הנתיבות''' (רז יח) כתב שאם נמכר דבר שלא בא לעולם שלא בדרך המועילה, אין תועלת במה שנכתב בשטר שהמכר נעשה באופן המועיל, אם הקונה מודה שלא נעשה אלא בקניין סודר. והטעם, שבדבר שלא בא לעולם לא אומרים שהמוכר גומר ומקנה, אלא אנו תולים שטעה וחשב שקניין מועיל בדבר שלא בא לעולם. ואפילו עדים נאמנים לומר שטעו בזה, כיון שזהו דבר דעבידי עדים למטעי. ויש לדקדק בדעת הנתיבות, לו יצוייר שהיה מפורסם בעולם שאין אדם מקנה דבר שלא בעולם, שמא עכשיו יודה הנתיבות שנאמר שכיון שכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל, שגמר המוכר והקנה, וכך צידד | בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''' שמועיל, ובזאת ביאר את מה שחידש האו"ז שאפשר לקבל מעות מהגוי עבור עובר הבהמה, כדי להצילה מקדושת בכורה. '''הנתיבות''' (רז יח) כתב שאם נמכר דבר שלא בא לעולם שלא בדרך המועילה, אין תועלת במה שנכתב בשטר שהמכר נעשה באופן המועיל, אם הקונה מודה שלא נעשה אלא בקניין סודר. והטעם, שבדבר שלא בא לעולם לא אומרים שהמוכר גומר ומקנה, אלא אנו תולים שטעה וחשב שקניין מועיל בדבר שלא בא לעולם. ואפילו עדים נאמנים לומר שטעו בזה, כיון שזהו דבר דעבידי עדים למטעי. ויש לדקדק בדעת הנתיבות, לו יצוייר שהיה מפורסם בעולם שאין אדם מקנה דבר שלא בעולם, שמא עכשיו יודה הנתיבות שנאמר שכיון שכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל, שגמר המוכר והקנה, וכך צידד '''המהרש"ם''' במשפט שלום (ריב א). ובספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם ח), כתב שאם הטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא חיסרון בגמירות דעת, תועיל שבועת המוכר, שהרי ודאי יגמור בדעתו להקנות, כדי לא לעבור על איסור. ה'''שואל ומשיב''' (תניינא ד צז) כתב שכיון שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא שלא גמר המוכר והקנה, הרי שאם לא ידע המוכר בעת שהקנה, שהדבר שמקנה עדיין לא בא לעולם, כגון שהיה רחוק מעירו ומכר את פירותיו שחשב שכבר חנטו ואחר כך התברר שעדיין לא חנטו, קנה. '''הקובץ שיעורים''' (וסרמן) (ב"ב רעו) ו'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג ג) כתבו שהטעם של הסוברים שמועיל מה שנודרים למוהל את הזכות למול, הוא שסוברים שמה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא מטעם חיסרון בסמיכות דעת, וכשנשבע סומכת דעתו. | ||
==== סמיכות דעת של הקונה ==== | ==== סמיכות דעת של הקונה ==== | ||
| שורה 85: | שורה 82: | ||
=== סיטומתא בדבר שלא בא לעולם === | === סיטומתא בדבר שלא בא לעולם === | ||
סיטומתא הוא קניין שאינו קיים לפי דיני התורה, אך נהוג בין הסוחרים, שהדין הוא שבמקום שנהגו שקניין זה קונה לגמרי, ולא רק למי שפרע, קונה לגמרי. ראה בב"מ (עד א), ובשו"ע חו"מ (רא א ב). הפוסקים נחלקו האם עשיית קניין סיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם. '''ההגהות מרדכי''' (שבת תעב תעג) הביא '''תשב"ץ''', והוא ב'''תשב"ץ קטן''' (שצח), שדן האם אדם שנדר למוהל שהוא זה שימול את בנו, צריך לקיים דבריו. '''המהר"ם''' נקט שכן, אף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וטעמו שכיון שמנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים, הרי שהנדר נחשב סיטומתא. ומאידך דעת '''ר' יחיאל''', מובא גם ב'''הגהות רבינו פרץ''' בתשב"ץ קטן שם, שאין הנדר מחייב אם התנה האב בעוד שאשתו היתה מעוברת, כיון שאין סיטומתא מועילה אלא בדבר שמועיל בו קניין, אבל לא בדבר שלא בא לעולם. ב'''בית יוסף''' (יו"ד רסד) מובאת המחלוקת הנ"ל, והביא את לשון תשובת מהר"ם, והיא לפנינו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג תתקמט), ולא מוזכר בה דבר לא על הקניית דבר שלא בא לעולם ולא על סיטומתא, אלא כתוב שם שהמהר"ם למד את דינו ממכירי כהונה גיטין (ל א), וסיים שם בשם '''ריב"ם''' שיכול האב לחזור בו, אלא שיעבור על 'שארית ישראל לא יעשו עוולה' (צפניה ג יג). וא"כ תשובה זו נראית שונה ממה שמובא בתשב"ץ קטן הנ"ל וממנו בהגהות מרדכי. וב'''שו"ת הרא"ש''' (יב ג) כתב ש'''מורו החזן''' הראה לו כתב של ר' מאיר, ושם היה כתוב כמו שמובא בתשב"ץ. הרא"ש בתשובה הנ"ל דחה את דין המהר"ם, אך לא מטעם שסיטומתא לא מועילה בדבר שלא בא לעולם. ולקמן בשו"ת הרא"ש (יג כ) מבואר שמועיל קניין סיטומתא לקניין הזכות על גביית המיסים ממכירת יין המכונה בלשונם אלמעונה, אף שזו מכירה של דבר שלא לעולם. נראה אם כן שיש בכך מחלוקת הראשונים. אולם ב'''שו"ת חתם סופר''' (חו"מ סו ב) נקט שלכו"ע מועילה סיטומתא בדבר שלב"ל, ור' יחיאל בהגהמ"ר הנ"ל חלק, כיון שלא היה מנהג להקנות את הזכות למוהל עוד לפני שהילד נולד. ה'''פתחי תשובה''' (חו"מ רא ב) הביאו והעיר שלא כך משמע בפשט דברי ההגהמ"ר. ב'''שו"ת המבי"ט''' (ג קנג) הביא להלכה את תשובת הרא"ש (יג כ) הנ"ל. ב'''פסקי דין ירושלים''' (ב עמוד נה), הביאו בשם '''ספר יהושע''' (קיד), בדעת תשובת הרא"ש הנ"ל, שסיטומתא מועיל בדבר שלב"ל רק כאשר אין שם קניין אחר אלא רק מנהג הסוחרים. בחוברת '''ניצני משפט''' (שיצאה לאור ע"י אברכי כולל חו"מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע"ה עמ' 180), כתובה סברא שיש לחלק בין דברי ר' יחיאל לתשובת הרא"ש, ולהעמיד את דברי החת"ס, והיינו שמה שכתב ר' יחיאל של"מ סיטומתא במקום של"מ קניין אמיתי, היינו כשהמנהג הוא רק לגבי אופן עשיית הקניין, ואילו הרא"ש דיבר בציור שהמנהג איננו רק על אופן עשיית הקניין, אלא גם על עצם הקניית אותו הדבר כשהוא עדיין לא בא לעולם, וסברא זו כתב להלכה ב'''שו"ת שואל ומשיב''' (קמא ב לט) בהוספה שגם אי אפשר לעשות קניין אחר. ועיין שם עוד בפת"ש שהביא מ'''שו"ת רע"א''' (קל"ד) בשם '''המהרש"ל''' בספרו '''ים של שלמה''' (ב"ק ח ס) שפסק כר' יחיאל של"מ סיטומתא בדבר שלב"ל. וכן הביא הפת"ש שדעת בעל '''קצות החושן''' (רא א). ומבעל '''נתיבות המשפט''' (רא א), הביא הפת"ש שכתב משם '''שו"ת מהרש"ל''' (לו) שאורנדא שהיינו אלמעונא, מועיל רק בצירוף דינא דמלכותא. וכן ציין הפת"ש ל'''תשובת רדב"ז''' (א רעח) גבי הקנאת סנדקאות שכתב כר' יחיאל. מאידך '''המהרש"ם''' במשפט שלום (רא) וכן בשו"ת מהרש"ם (א מז, ג יח) נקט שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, גם ללא דינא דמלכותא. וכן ציין בשו"ת (א מז) ל'''ט"ז''' (או"ח קנג יא) שכתב, שאדם שקנה מהקהל זכות שלא יוכל לבנות בית כנסת כי אם הוא וזרעו, יכול למכור זכותו לאחר, והיינו אף שזו מכירה של דבר שלא בא לעולם. עוד כתב המהרש"ם בשו"ת (ג יח) שלא יוכל המוכר לומר קים לי שלא מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם. וכן ב'''שו"ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו"מ כו) נקט למעשה שמועיל סיטומתא אף בדבר שלא לעולם, אם אכן ברור שכך המנהג להקנות באותה צורת קניין אפילו דבר שלא בא לעולם. ב'''שו"ת שם אריה''' (חו"מ ל) פסק למעשה שמועיל סיטומתא בחכירות העיר, דהיינו אורנדא, אבל לא בשאר דברים שלא באו לעולם, וכתב שאף שיש בזה מחלוקת, זוהי סוגיא דעלמא, והטועה בזה נחשב טועה בשיקול הדעת. בספר '''קטיף שביעית''' (מכון התורה והארץ עמוד 132) הביאו בשם '''הגר"א שפירא''', שאפשר יהיה לייצא פירות שביעית אם הפירות יהיו שייכים לגוי לפני שתחול עליהם קדושת שביעית, או אפילו קודם שיצמחו אף שהם דבר שלא לעולם, וזאת ניתן על ידי קניין סיטותמא, והביא ראיה מ'''המהרש"ם'''. ב'''ערוך השולחן''' (רא ג) נקט שמועיל קניין או שטר במקום שנהגו להקנות דבר כשהוא עדיין לא בא לעולם. | סיטומתא הוא קניין שאינו קיים לפי דיני התורה, אך נהוג בין הסוחרים, שהדין הוא שבמקום שנהגו שקניין זה קונה לגמרי, ולא רק למי שפרע, קונה לגמרי. ראה בב"מ (עד א), ובשו"ע חו"מ (רא א ב). הפוסקים נחלקו האם עשיית קניין סיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם. '''ההגהות מרדכי''' (שבת תעב תעג) הביא '''תשב"ץ''', והוא ב'''תשב"ץ קטן''' (שצח), שדן האם אדם שנדר למוהל שהוא זה שימול את בנו, צריך לקיים דבריו. '''המהר"ם''' נקט שכן, אף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וטעמו שכיון שמנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים, הרי שהנדר נחשב סיטומתא. ומאידך דעת '''ר' יחיאל''', מובא גם ב'''הגהות רבינו פרץ''' בתשב"ץ קטן שם, שאין הנדר מחייב אם התנה האב בעוד שאשתו היתה מעוברת, כיון שאין סיטומתא מועילה אלא בדבר שמועיל בו קניין, אבל לא בדבר שלא בא לעולם. ב'''בית יוסף''' (יו"ד רסד) מובאת המחלוקת הנ"ל, והביא את לשון תשובת מהר"ם, והיא לפנינו בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג תתקמט), ולא מוזכר בה דבר לא על הקניית דבר שלא בא לעולם ולא על סיטומתא, אלא כתוב שם שהמהר"ם למד את דינו ממכירי כהונה גיטין (ל א), וסיים שם בשם '''ריב"ם''' שיכול האב לחזור בו, אלא שיעבור על 'שארית ישראל לא יעשו עוולה' (צפניה ג יג). וא"כ תשובה זו נראית שונה ממה שמובא בתשב"ץ קטן הנ"ל וממנו בהגהות מרדכי. וב'''שו"ת הרא"ש''' (יב ג) כתב ש'''מורו החזן''' הראה לו כתב של ר' מאיר, ושם היה כתוב כמו שמובא בתשב"ץ. הרא"ש בתשובה הנ"ל דחה את דין המהר"ם, אך לא מטעם שסיטומתא לא מועילה בדבר שלא בא לעולם. ולקמן בשו"ת הרא"ש (יג כ) מבואר שמועיל קניין סיטומתא לקניין הזכות על גביית המיסים ממכירת יין המכונה בלשונם אלמעונה, אף שזו מכירה של דבר שלא לעולם. נראה אם כן שיש בכך מחלוקת הראשונים. אולם ב'''שו"ת חתם סופר''' (חו"מ סו ב) נקט שלכו"ע מועילה סיטומתא בדבר שלב"ל, ור' יחיאל בהגהמ"ר הנ"ל חלק, כיון שלא היה מנהג להקנות את הזכות למוהל עוד לפני שהילד נולד. ה'''פתחי תשובה''' (חו"מ רא ב) הביאו והעיר שלא כך משמע בפשט דברי ההגהמ"ר. ב'''שו"ת המבי"ט''' (ג קנג) הביא להלכה את תשובת הרא"ש (יג כ) הנ"ל. ב'''פסקי דין ירושלים''' (ב עמוד נה), הביאו בשם '''ספר יהושע''' (קיד), בדעת תשובת הרא"ש הנ"ל, שסיטומתא מועיל בדבר שלב"ל רק כאשר אין שם קניין אחר אלא רק מנהג הסוחרים. בחוברת '''ניצני משפט''' (שיצאה לאור ע"י אברכי כולל חו"מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע"ה עמ' 180), כתובה סברא שיש לחלק בין דברי ר' יחיאל לתשובת הרא"ש, ולהעמיד את דברי החת"ס, והיינו שמה שכתב ר' יחיאל של"מ סיטומתא במקום של"מ קניין אמיתי, היינו כשהמנהג הוא רק לגבי אופן עשיית הקניין, ואילו הרא"ש דיבר בציור שהמנהג איננו רק על אופן עשיית הקניין, אלא גם על עצם הקניית אותו הדבר כשהוא עדיין לא בא לעולם, וסברא זו כתב להלכה ב'''שו"ת שואל ומשיב''' (קמא ב לט) בהוספה שגם אי אפשר לעשות קניין אחר. ועיין שם עוד בפת"ש שהביא מ'''שו"ת רע"א''' (קל"ד) בשם '''המהרש"ל''' בספרו '''ים של שלמה''' (ב"ק ח ס) שפסק כר' יחיאל של"מ סיטומתא בדבר שלב"ל. וכן הביא הפת"ש שדעת בעל '''קצות החושן''' (רא א). ומבעל '''נתיבות המשפט''' (רא א), הביא הפת"ש שכתב משם '''שו"ת מהרש"ל''' (לו) שאורנדא שהיינו אלמעונא, מועיל רק בצירוף דינא דמלכותא, וכדרכם נקט בספר '''משפטיך ליעקב''' (א יח), וכתב שלכן אפשר להעביר זכויות בקופות גמל בחתימה על טופסי הבנק. וכן ציין הפת"ש ל'''תשובת רדב"ז''' (א רעח) גבי הקנאת סנדקאות שכתב כר' יחיאל. מאידך '''המהרש"ם''' במשפט שלום (רא) וכן בשו"ת מהרש"ם (א מז, ג יח) נקט שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, גם ללא דינא דמלכותא. וכן ציין בשו"ת (א מז) ל'''ט"ז''' (או"ח קנג יא) שכתב, שאדם שקנה מהקהל זכות שלא יוכל לבנות בית כנסת כי אם הוא וזרעו, יכול למכור זכותו לאחר, והיינו אף שזו מכירה של דבר שלא בא לעולם. עוד כתב המהרש"ם בשו"ת (ג יח) שלא יוכל המוכר לומר קים לי שלא מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם. וכן ב'''שו"ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו"מ כו) נקט למעשה שמועיל סיטומתא אף בדבר שלא לעולם, אם אכן ברור שכך המנהג להקנות באותה צורת קניין אפילו דבר שלא בא לעולם. ב'''שו"ת שם אריה''' (חו"מ ל) פסק למעשה שמועיל סיטומתא בחכירות העיר, דהיינו אורנדא, אבל לא בשאר דברים שלא באו לעולם, וכתב שאף שיש בזה מחלוקת, זוהי סוגיא דעלמא, והטועה בזה נחשב טועה בשיקול הדעת. בספר '''קטיף שביעית''' (מכון התורה והארץ עמוד 132) הביאו בשם '''הגר"א שפירא''', שאפשר יהיה לייצא פירות שביעית אם הפירות יהיו שייכים לגוי לפני שתחול עליהם קדושת שביעית, או אפילו קודם שיצמחו אף שהם דבר שלא לעולם, וזאת ניתן על ידי קניין סיטותמא, והביא ראיה מ'''המהרש"ם'''. ב'''ערוך השולחן''' (רא ג) נקט שמועיל קניין או שטר במקום שנהגו להקנות דבר כשהוא עדיין לא בא לעולם. | ||
נראה אם כן, שיש כאן הבנות שונות בשיטה שסיטומתא מועילה לדבר שלא בא לעולם: ערוה"ש הבין שצריך שהמנהג יהיה בכך שזהו דבר שנוהגים למכור כשאינו בעולם, ונראה שזו גם דעת השואל ומשיב. ולדעת הגר"א שפירא ע"פ המהרש"ם, צריך שיעשו מעשה קניין שנוהגים לעשותו, ומתשובת הרא"ש (יג כ) נראה שהצריך את שני התנאים הנ"ל. | נראה אם כן, שיש כאן הבנות שונות בשיטה שסיטומתא מועילה לדבר שלא בא לעולם: ערוה"ש הבין שצריך שהמנהג יהיה בכך שזהו דבר שנוהגים למכור כשאינו בעולם, ונראה שזו גם דעת השואל ומשיב. ולדעת הגר"א שפירא ע"פ המהרש"ם, צריך שיעשו מעשה קניין שנוהגים לעשותו, ומתשובת הרא"ש (יג כ) נראה שהצריך את שני התנאים הנ"ל. {{ראה עוד | ||
|1=הערה בדעת המהרש"ם | |||
}} | |||
ב'''תחומין''' (ז עמוד 45), במאמר של '''הרב יעקב אריאל''' כתב שאכן המנהג הנהוג בין החקלאים למכור פרי בתחילת גידולו '''ואף לפני כן''', אך דין זה תלוי במחלוקת הקצות והחת"ס הנ"ל. עוד הביא הרב אריאל שם, ש'''הרב דב כץ''', מנהל בתי הדין הרבניים, במאמרו על קניין סיטומתא ב'''מורשה''' (א עמוד 81), הביא '''פסקי דין רבניים''' רבים בארץ שבהם נהגו לפסוק כשיטת רוב הפוסקים שקניין סיטומתא מועיל גם בדבר שלא בא לעולם, אך למעשה הורה שם הרב אריאל שימכרו את הפירות כשהם בתחילת גידולם. וכוונתו למה שצוין במורשה הנ"ל ל'''פד"ר''' (ג עמוד 368-369) בפסק דין של בית הדין הגדול שחתומים עליו '''הרב עובדיה הדאיה הרב יוסף שלום אלישיב''' ו'''הרב בצלאל זולטי''', וכן ל'''פד"ר''' (ד עמוד 198-199) שחתומים עליו הדיינים האחרונים הנ"ל ו'''הרב יעקב הדס'''. בפד"רים אלו הסתמכו על הדברי חיים ומהרש"ם הנ"ל, אמנם הנושא בו הוכרע למעשה היה התחייבות, ולא הקנאה של דבר שלא בא לעולם. מאידך, ב'''פד"ר''' (ה עמוד 167) מובא פסקו של הרב בצלאל זולטי שכיון שנחלקו הפוסקים אם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם לא ניתן להוציא ממון מהמוחזק, וכן מובא שם (עמוד 170) פסקו של הרב עובדיה הדאיה, שהסכים בזאת לרב זולטי. | ב'''תחומין''' (ז עמוד 45), במאמר של '''הרב יעקב אריאל''' כתב שאכן המנהג הנהוג בין החקלאים למכור פרי בתחילת גידולו '''ואף לפני כן''', אך דין זה תלוי במחלוקת הקצות והחת"ס הנ"ל. עוד הביא הרב אריאל שם, ש'''הרב דב כץ''', מנהל בתי הדין הרבניים, במאמרו על קניין סיטומתא ב'''מורשה''' (א עמוד 81), הביא '''פסקי דין רבניים''' רבים בארץ שבהם נהגו לפסוק כשיטת רוב הפוסקים שקניין סיטומתא מועיל גם בדבר שלא בא לעולם, אך למעשה הורה שם הרב אריאל שימכרו את הפירות כשהם בתחילת גידולם. וכוונתו למה שצוין במורשה הנ"ל ל'''פד"ר''' (ג עמוד 368-369) בפסק דין של בית הדין הגדול שחתומים עליו '''הרב עובדיה הדאיה הרב יוסף שלום אלישיב''' ו'''הרב בצלאל זולטי''', וכן ל'''פד"ר''' (ד עמוד 198-199) שחתומים עליו הדיינים האחרונים הנ"ל ו'''הרב יעקב הדס'''. בפד"רים אלו הסתמכו על הדברי חיים ומהרש"ם הנ"ל, אמנם הנושא בו הוכרע למעשה היה התחייבות, ולא הקנאה של דבר שלא בא לעולם. מאידך, ב'''פד"ר''' (ה עמוד 167) מובא פסקו של הרב בצלאל זולטי שכיון שנחלקו הפוסקים אם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם לא ניתן להוציא ממון מהמוחזק, וכן מובא שם (עמוד 170) פסקו של הרב עובדיה הדאיה, שהסכים בזאת לרב זולטי. | ||
בספר '''באר משה''' (דאנושעווסקי) (יו"ד מז) הקשה על השיטה שסיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם, ש'''הגמרא''' | בספר '''באר משה''' (דאנושעווסקי) (יו"ד מז) הקשה על השיטה שסיטומתא מועילה בדבר שלא בא לעולם, ש'''הגמרא''' (ב"ב קמז ב) אומרת ש"יאכל פלוני פירות דקל זה", זו הקנייה שאדם בריא אינו יכול לבצע. וקשה, הרי אפשר ע"י סיטומתא. ותירץ שם, שלא מועילה סיטומתא במתנה, אלא רק במכר. | ||
==== לסוברים שמועילה סיטומתא, אם יש מצבים שיכול לחזור בו ==== | ==== לסוברים שמועילה סיטומתא, אם יש מצבים שיכול לחזור בו ==== | ||
ב'''שו"ת מהרי"א הלוי''' (ב צא) כתב שגם לסוברים שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, ולמד זאת ממה שגם לסוברים שמועיל קניין בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, כמבואר ביבמות (צג א). ה'''מקור חיים''' (או"ח ת"נ ח) כתב ששכירות אוראנדא שקונה בשטרי שכירות ובקניין חזק אינו יכול לחזור אף קודם שבא לעולם מחמת דינא דמלכותא וסיטומתא. ב'''ים של שלמה''' (ב"ק ח ל) כתב שיכול לחזור בו גם אחר שבא לעולם, ע"י אמתלא קצת. | בספר '''דבר יהושע''' (אהרנברג) (ד מט) הקשה, ש'''הרשב"ם''' בב"ב קמח א, כתב גבי מכירת שטרות, שהטעם שתקנו מעמד שלושתן, הוא שכך היה הדבר נהוג בין הסוחרים. וקשה, אם כבר היה הדבר נהוג בין הסוחרים, למה היה צריך תקנה, יקנה מדין סיטומתא. ומחמת קושיא זו רצה לחדש שכיון שהדבר הנמכר עדיין אינו בעולם, אף לסוברים שמועיל בו סיטומתא, עדיין יכול לחזור בו, אך כתב שלא כך משמע באחרונים. וכן ב'''שו"ת מהרי"א הלוי''' (ב צא) כתב שגם לסוברים שמועילה סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, ולמד זאת ממה שגם לסוברים שמועיל קניין בדבר שלא בא לעולם, יכול לחזור בו קודם שבא לעולם, כמבואר ביבמות (צג א). ה'''מקור חיים''' (או"ח ת"נ ח) כתב ששכירות אוראנדא שקונה בשטרי שכירות ובקניין חזק אינו יכול לחזור אף קודם שבא לעולם מחמת דינא דמלכותא וסיטומתא. ב'''ים של שלמה''' (ב"ק ח ל) כתב שיכול לחזור בו גם אחר שבא לעולם, ע"י אמתלא קצת. | ||
==== טעמי החולקים עם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם ==== | ==== טעמי החולקים עם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם ==== | ||
'''הגרא"ד כהנא שפירא''' בספר דבר אברהם (א א | '''הגרא"ד כהנא שפירא''' בספר דבר אברהם (א א טז) ביאר שטעמו של ר' יחיאל, שלא מועילה סיטומתא לדבר שלא בא לעולם, הוא שסיטומתא שייכת רק כשהחיסרון הוא במעשה הקניין, ולא בדין ההקנאה, וכיון שבדבר שלא בא לעולם החיסרון הוא במעשה הקניין, לא מועילה סיטומתא. ב'''קובץ שעורים''' (וסרמן) (ב"ב רעו) וב'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג) תלו את מחלוקת המהר"ם שסובר שמועילה ור' יחיאל הנ"ל, בחקירה מדוע לא מועיל קניין בדבר שלא בא לעולם: המהר"ם סובר שהחיסרון הוא בסמיכות דעת, וא"כ כאן יש סמיכות דעת. ואילו ר' יחיאל סובר שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם הוא בכח ההקנאה, וזאת סיטומתא אינה משלימה, והובא בספר '''עמק המשפט''' (א כד ג). מאידך, ישנם מחברים שכתבו שגם אם נבין שהחיסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם אינו תלוי בסמיכות הדעת, אלא במעשה הקניין, עדיין נוכל לומר שמועילה סיטומתא, וכך סבר '''המהרש"ם''' במשפט שלום (רא) שיועיל מדין מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ב"מ (צד א), וב'''שו"ת ברית יעקב''' (ליבשיץ) (חו"מ צט) כתב שמועיל כיון שהוא כאילו הקנה גוף הדבר לפירותיו. ב'''שו"ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו"מ כו) כתב אף הוא כסברת הברית יעקב הנ"ל, והוסיף סברא נוספת, שהמנהג עושה כאילו חייב את עצמו בזה, והתחייבות מועילה גם בדבר שלא בא לעולם. ב'''שו"ת שם אריה''' (חו"מ ל) כתב שהוא מטעם מנהג מבטל הלכה במה שקשור לקונה ומקנה. '''הרב אברהם בוטרמן''' בעלון המשפט (התשע"א 34, עמוד 5 {3}) כתב, שהטעם שמועילה סיטומתא לדבר שלא בא לעולם, לסוברים שמועילה, הוא שסיטומתא אינה מעשה קניין, אלא שחז"ל חדשו שהמנהג מועיל בדיני הקניינים. | ||
=== אומר שיקנה כשיהיה בעולם === | === אומר שיקנה כשיהיה בעולם === | ||
| שורה 104: | שורה 101: | ||
=== נשבע לקיים הקניין === | === נשבע לקיים הקניין === | ||
ב'''תשובות הגאונים''' בסוף '''שו"ת הרי"ף''' (ב ד) ל'''מר יוסף גאון''', הוכיח ממה שיעקב השביע את עשו על מכירת הבכורה, בראשית (כה לג), ואומרת התורה שהמכירה הועילה, אף שעדיין לא היה הדבר ברשותו של עשו, ששבועה מועילה גם לדבר שלא תופס בו קניין. ויש לעיין אם כוונתו לומר חידוש זה רק בכגון דבר שאינו ברשותו, או גם בדבר שאינו בעולם כלל. וכדברים אלו כתב גם ב '''פירוש הטור הארוך על התורה''' (שם) בשם אביו '''הרא"ש''', ושם הוסיף בפירוש שהשבועה מועילה גם למכירת מלווה על פה, משמע לכאורה שרצה לומר ששבועה עושה קניין גם למה שאינו בעולם כלל. מאידך, ב'''שו"ת הריב"ש''' (שכח) כתב שלא ייתכן שהטור והרא"ש כתבו דברים אלו, אלא אף אם נשבע לקיים את הקניין אין הקניין חל. ולכן כתב שאם מת אין כופים את יורשיו, וכן יכול להישאל על שבועתו, אך כל עוד הוא חי כופים אותו לקיים שבועתו, והביאו '''הרמ"א''' | ב'''תשובות הגאונים''' בסוף '''שו"ת הרי"ף''' (ב ד) ל'''מר יוסף גאון''', הוכיח ממה שיעקב השביע את עשו על מכירת הבכורה, בראשית (כה לג), ואומרת התורה שהמכירה הועילה, אף שעדיין לא היה הדבר ברשותו של עשו, ששבועה מועילה גם לדבר שלא תופס בו קניין. ויש לעיין אם כוונתו לומר חידוש זה רק בכגון דבר שאינו ברשותו, או גם בדבר שאינו בעולם כלל. וכדברים אלו כתב גם ב '''פירוש הטור הארוך על התורה''' (שם) בשם אביו '''הרא"ש''', ושם הוסיף בפירוש שהשבועה מועילה גם למכירת מלווה על פה, משמע לכאורה שרצה לומר ששבועה עושה קניין גם למה שאינו בעולם כלל. מאידך, ב'''שו"ת הריב"ש''' (שכח) כתב שלא ייתכן שהטור והרא"ש כתבו דברים אלו, אלא אף אם נשבע לקיים את הקניין אין הקניין חל. ולכן כתב שאם מת אין כופים את יורשיו, וכן יכול להישאל על שבועתו, אך כל עוד הוא חי כופים אותו לקיים שבועתו, והביאו '''הרמ"א''' (חו"מ רט ד). '''הט"ז''' הוסיף שבריב"ש מבואר שגם אין יורדים לנכסיו. בפירוש '''אור החיים הקדוש''' שם כתב מעצמו כסברת הריב"ש, והוסיף שאח"כ בא לידו הספר, ומצא שהוא ממש כדבריו. '''השואל ומשיב''' תליתאה ב קסג, כתב שמ'''הרמב"ם''' (מכירה כב טו), נראה שסובר כריב"ש, שכתב שאי אפשר להקדיש דבר שלא בא לעולם, אך חייב לקיים את דברו. וכן הסכים כדעת הריב"ש '''הנצי"ב''' במשיב דבר (ג יד). '''מהר"ש איגר''' בספר העיקרים (עיקר אין אדם מקנה אשכול ד) כתב, שיש לחלק בין נשבע 'לקיים את המקח', שתוכן שבועתו אינו שהמקח יהיה קנוי, אלא על עצמו שלא יימנע מלקיים את המקח, שאז אין המקח קנוי, ולדעתו זהו דינו של הריב"ש, לבין נשבע 'שהחפץ יהיה קנוי', שאז אנו אומרים שהוא גומר ומקנה כדי שלא לעבור על שבועתו. '''המהרש"ם''' בספרו עין הרועים (דבר שלא בא לעולם ח) כתב שאם החיסרון בהקנאת דבר שלא בא לעולם הוא בסמיכות דעת, שבועה תועיל לקניין, לפי סברת מהריב"ל (א יג) שהביא המשנה למלך (מכירה א ד), שכיון שאדם נשבע, אין לומר שלא סמכה דעתו בקניין, שאם לא כן נמצא שעשה איסור. המהרש"ם ציין שם לפוסקים שנחלקו אם לקבל את סברת מהריב"ל הנ"ל. | ||
==== טעם החולקים אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם ==== | ==== טעם החולקים אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם ==== | ||
ב'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג) תלה את המחלוקת אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם, בחקירה מדוע לא מועיל קניין לדבר שלא בא לעולם: הסוברים שמועילה שבועה, ראו את החיסרון בסמיכות הדעת, וכשיש שבועה יש סמיכות דעת, ואילו החולקים ראו את החיסרון בכח להקנות, וחיסרון זה אין סיטומתא משלימה. וכן דעת '''ספר העיקרים''' (עיקר אין אדם מקנה אשכול ד). מאידך, '''אור החיים הקדוש''', בפירוש לתורה בראשית (כה לג) נקט שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חוסר סמיכות דעתו של הקונה, אך כתב ששבועה אינה פתרון לחיסרון זה. | ב'''קונטרסי שעורים''' (גוסטמאן) (ב"מ יג) תלה את המחלוקת אם מועילה שבועה לדבר שלא בא לעולם, בחקירה מדוע לא מועיל קניין לדבר שלא בא לעולם: הסוברים שמועילה שבועה, ראו את החיסרון בסמיכות הדעת, וכשיש שבועה יש סמיכות דעת, ואילו החולקים ראו את החיסרון בכח להקנות, וחיסרון זה אין סיטומתא משלימה. וכן דעת '''ספר העיקרים''' (עיקר אין אדם מקנה אשכול ד). מאידך, '''אור החיים הקדוש''', בפירוש לתורה בראשית (כה לג) נקט שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא חוסר סמיכות דעתו של הקונה, אך כתב ששבועה אינה פתרון לחיסרון זה. | ||
| שורה 115: | שורה 112: | ||
=== שניהם רוצים === | === שניהם רוצים === | ||
ה'''הגהות מרדכי''' (ב"ב תרסג) הביא תשובת '''רבנו משולם בר קלונימוס''', אודות שלושה אחים שעשו קניין בין עצמם, שמי מהם שיקבל מתנה מאחותם, יחלוק אותה בשווה עם אחיו, ובאמת אח"כ אחד האחים קיבל מתנה מאותה אחות, ופסק הגהות מרדכי, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כאן מקנה, והטעם שבההיא הנאה דסמכו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי. והביא המרדכי ראיה מאחים שחלקו בגורל, שאנו אומרים בההיא הנאה גמרו ומקנו, וכן בשידוכין גבי מה אתה נותן לבנך אומרים בההינא הנאה וכו', וכן בשעבוד ערב, ובמתנה שומר חינם להיות כשואל. לאור דברים אלו, כתב '''הרמ"א''' (חו"מ ר"ט ח) על שם '''יש אומרים''', שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם הוא גם כן רוצה לקנות, מקנה גם כן, ולכן שניים שעשו קניין אחד עם חברו שמתנה שיקבל יחלוק עם חברו, קנה. אך הוסיף הרמ"א לעיין ב-קעו ג, שיש חולקים. ב-קעו שם מדובר בשניים שרוצים להיעשות שותפים, ומובאת מחלוקת, שדעת '''הרמב"ם''' (שותפין ד ב), שאינם יכולים להשתתף על מה שעדיין אינו בעולם, ודעת '''הראב"ד''' שיכולים. '''הסמ"ע''' (קעו ג) ביאר, שטעמו של הראב"ד הוא, שאדם יכול לשעבד עצמו גם על דבר שלא בא לעולם, שהרי גופו כן בא לעולם. ולפי"ז יש לעיין שמא גם כאן אין כוונת רבנו משולם שההנאה גורמת לקניין, אלא רק להשתעבדות להקנות. הסמ"ע (רט, ל), כתב שטעמו של רבנו משולם, שאגב שרוצה להקנות מקנה. '''הגר"א''' (רט, לב) כתב, שלסברת רבנו משולם יקנו אפילו בלא קניין. עוד כתב, שהחולקים גבי שותפים הם רק מטעם שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, ולפי זה בציור שלנו שלא שייך דין פועל, לכו"ע אינו יכול לחזור בו, והוסיף שברמ"א שם מבואר שבקניין ודאי אינו יכול לחזור בו. '''בשו"ת החת"ס''' (חו"מ קפו) הוסיף, שלאו דווקא אם שניהם מקנים דבר שלא בא לעולם, אלא אפילו אם האחד מקנה דבר שבא לעולם, והוא כל שכן, ואפילו אם המקנה אינו בעצמו הקונה. ומאידך סייג, שדווקא כששניהם קונים בשטר אחד ובקניין אחד, אבל לא בשני קניינים שונים, אף אם אם המנהג שהם תלויים זה בזה, שכיון שיש חולקים על ההגהות מרדכי הנ"ל, הבו דלא לוסיף עלה. | ה'''הגהות מרדכי''' (ב"ב תרסג) הביא תשובת '''רבנו משולם בר קלונימוס''', אודות שלושה אחים שעשו קניין בין עצמם, שמי מהם שיקבל מתנה מאחותם, יחלוק אותה בשווה עם אחיו, ובאמת אח"כ אחד האחים קיבל מתנה מאותה אחות, ופסק הגהות מרדכי, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כאן מקנה, והטעם שבההיא הנאה דסמכו אהדדי גמרו ומקנו אהדדי. והביא המרדכי ראיה מאחים שחלקו בגורל, שאנו אומרים בההיא הנאה גמרו ומקנו, וכן בשידוכין גבי מה אתה נותן לבנך אומרים בההינא הנאה וכו', וכן בשעבוד ערב, ובמתנה שומר חינם להיות כשואל. לאור דברים אלו, כתב '''הרמ"א''' (חו"מ ר"ט ח) על שם '''יש אומרים''', שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם הוא גם כן רוצה לקנות, מקנה גם כן, ולכן שניים שעשו קניין אחד עם חברו שמתנה שיקבל יחלוק עם חברו, קנה. אך הוסיף הרמ"א לעיין ב-קעו ג, שיש חולקים. ב-קעו שם מדובר בשניים שרוצים להיעשות שותפים, ומובאת מחלוקת, שדעת '''הרמב"ם''' (שותפין ד ב), שאינם יכולים להשתתף על מה שעדיין אינו בעולם, ודעת '''הראב"ד''' שיכולים. '''הסמ"ע''' (קעו ג) ביאר, שטעמו של הראב"ד הוא, שאדם יכול לשעבד עצמו גם על דבר שלא בא לעולם, שהרי גופו כן בא לעולם. ולפי"ז יש לעיין שמא גם כאן אין כוונת רבנו משולם שההנאה גורמת לקניין, אלא רק להשתעבדות להקנות. הסמ"ע (רט, ל), כתב שטעמו של רבנו משולם, שאגב שרוצה להקנות מקנה. '''הגר"א''' (רט, לב) כתב, שלסברת רבנו משולם יקנו אפילו בלא קניין. עוד כתב, שהחולקים גבי שותפים הם רק מטעם שפועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, ולפי זה בציור שלנו שלא שייך דין פועל, לכו"ע אינו יכול לחזור בו, והוסיף שברמ"א שם מבואר שבקניין ודאי אינו יכול לחזור בו. '''בשו"ת החת"ס''' (חו"מ קפו) הוסיף, שלאו דווקא אם שניהם מקנים דבר שלא בא לעולם, אלא אפילו אם האחד מקנה דבר שבא לעולם, והוא כל שכן, ואפילו אם המקנה אינו בעצמו הקונה. ומאידך סייג, שדווקא כששניהם קונים בשטר אחד ובקניין אחד, אבל לא בשני קניינים שונים, אף אם אם המנהג שהם תלויים זה בזה, שכיון שיש חולקים על ההגהות מרדכי הנ"ל, הבו דלא לוסיף עלה. | ||
=== כתב בשטר שנעשה באופן המועיל === | |||
'''הנתיבות''' ( חו"מ רז יח) נקט שגם אם יכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל, אין זה מועיל למכירת דבר שלא בא לעולם, כיון שנאמר וטעה וחשב שמועיל קניין. ואילו '''המהרש"ם''' במשפט שלום (ריב א) השיג עליו, וכתב שכיון שעיקר הטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא שלא גמרה דעתו, הרי שכשכותב שנעשה באופן המועיל ע"פ דין תורה, ודאי גמרה דעתו, וצריך שיכתוב זאת המצווה עצמו ולא די בכתיבת העדים, אך הניח סברתו בצ"ע. ב'''משפטיך ליעקב''' (ד ז) נקט כמהרש"ם הנ"ל, והדגיש שצריך שיהיה כתוב שנעשה באופן המועיל ע"פ דין תורה או ההלכה היהודית, שאם לא כן נאמר שנעשה באופן המועיל על פי חוק המדינה ולא על פי ההלכה. '''הרב יצחק אלמליח''' במאמרו 'אסמכתא בהסכמי ממון' (שורת הדין ו עמוד עו) כתב שאם שני הצדדים הבאים לעשות הסכם ביניהם יקבלו בקניין ויתחייבו מעכשיו, ויכתבו בשטר שנעשה באופן המועיל, אפשר שיועיל גם בדבר שלא בא לעולם. | |||
=== פירות נכסי מלוג ופירות נכסי צאן ברזל === | === פירות נכסי מלוג ופירות נכסי צאן ברזל === | ||
| שורה 141: | שורה 140: | ||
== קדם הקונה ותפס == | == קדם הקונה ותפס == | ||
'''הגמרא''' | '''הגמרא''' ביבמות (צג א) ובבא מציעא (סו ב) מביאה, שאף שרב נחמן סובר שהמוכר פירות דקל לחברו, יכול לחזור גם אחר שבאו לעולם, מודה הוא שאם הקונה כבר שמט את הפירות ואכל, אין מוציאים ממנו. וכן פסק '''הרמב"ם''' מכירה (כב ב), '''טור''' (רט) ו'''שו"ע''' שם (ד). בספר '''העיטור''' (ב קניין), הביאו ב'''הגהות מיימוניות''' שם (ד), ומשם ב'''תרומת הדשן''' (שכ), וכן ב'''הגהות מרדכי''' ב"ב (תרעג), כתוב שדין רב נחמן גבי פירות דקל, נכון בכל מוכר דבר שלא בא לעולם, והביאו להלכה '''הרמ"א''' על השו"ע (שם). '''הריטב"א''' בב"מ (סו ב) בשם '''ר"י''' וכן ב'''פרישה''' (סו יח) וב'''ב"ח''' (יח) מבואר, שאף שהגמרא התבטאה שהקונה שמט ואכל, אין כוונתה דווקא אכל, אלא אפילו אם הפירות עדיין בעין. מאידך ב'''הגהות אושרי''' בב"מ פ' איזהו נשך (לב) משמע שרק מה שכבר אכל, וכן דעת '''המאירי''' בב"מ שם. | ||
=== טעם הדין === | === טעם הדין === | ||
'''רש"י''' בב"מ (סו ב) (ד"ה לא מפקינן), כתב שהטעם הוא משום מחילת המקנה, ומועילה המחילה אף שזו מחילה בטעות, שהרי אם היה יודע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לא היה נותן לו לקחת את הפירות. '''הרי"ף''' (לז ב מדפי הרי"ף) פירש שמועיל מטעם מחילה, ולא כתב שזו מחילה בטעות. '''התוס'''' (סו א- סז א ד"ה התם) בשם '''ר"ת''' פירשו שהוא כיון שאין למוכר לחזור בו, כדי שיעמוד באמונתו, אבל לא מטעם מחילה, שהרי דעת רב נחמן היא שמחילה בטעות אינה מחילה. בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) ביאר שטעמו של ר"ת הוא, שבמוכר דבר שלא בא לעולם המכר חל, אלא שרשאי לחזור בו. ובשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח) כתב שזהו טעמו של הריטב"א בשם ר"י, והביאו ב'''אבן ישראל''' (ט יו"ד צה). '''הרא"ש''' (לב) הביא אף הוא את ר"ת, אך פירש שכאן מועיל מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות שאינה מחילה, כיון שכאן ידע ומוחל, וכן כתב '''המאירי''' (ב"מ שם) וכן כתב ב'''חידושי הריטב"א''' שם בשם '''הרמב"ן''', וכתב שזו שיטת '''רש"י'''. וכן ב'''הגהות אושרי''' (שם) כתב בשם ר"ת שהוא מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות, כיון שהמוכר רוצה לעמוד בנאמנותו. ובשם '''לשון מהרי"ח''' ביאר שבאן מועילה מחילה בטעות, כיון שהוציא את הממון מרשותו. ב'''חידושי הרשב"א''' וב'''נימוק"י''' (לו ב) הובאה שיטת ר"ת ב'''ספר הישר''' (תקצב), ופירש הנימוק"י בדעתו שמועיל מטעם מחילה, ואינה מחילה בטעות, שהרי המוכר רצה למכור והקונה לקנות, אלא שלא סמכא דעתו. בספר '''בית יעקב''' (אבן העזר קטז א ד"ה אפילו) כתב שהטעם הוא, כיון שקיי"ל שמחילה בטעות הווי מחילה. | '''רש"י''' בב"מ (סו ב) (ד"ה לא מפקינן), כתב שהטעם הוא משום מחילת המקנה, ומועילה המחילה אף שזו מחילה בטעות, שהרי אם היה יודע שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לא היה נותן לו לקחת את הפירות. '''הרי"ף''' (שם לז ב מדפי הרי"ף) פירש שמועיל מטעם מחילה, ולא כתב שזו מחילה בטעות. '''התוס'''' (שם סו א- סז א ד"ה התם) בשם '''ר"ת''' פירשו שהוא כיון שאין למוכר לחזור בו, כדי שיעמוד באמונתו, אבל לא מטעם מחילה, שהרי דעת רב נחמן היא שמחילה בטעות אינה מחילה. בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) ביאר שטעמו של ר"ת הוא, שבמוכר דבר שלא בא לעולם המכר חל, אלא שרשאי לחזור בו. ובשו"ת '''עונג יו"ט''' (או"ח) כתב שזהו טעמו של הריטב"א בשם ר"י, והביאו ב'''אבן ישראל''' (ט יו"ד צה). '''הרא"ש''' (שם ה לב) הביא אף הוא את ר"ת, אך פירש שכאן מועיל מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות שאינה מחילה, כיון שכאן ידע ומוחל, וכן כתב '''המאירי''' (ב"מ שם) וכן כתב ב'''חידושי הריטב"א''' שם בשם '''הרמב"ן''', וכתב שזו שיטת '''רש"י'''. וכן ב'''הגהות אושרי''' (שם) כתב בשם ר"ת שהוא מטעם מחילה, אלא שאין זו מחילה בטעות, כיון שהמוכר רוצה לעמוד בנאמנותו. ובשם '''לשון מהרי"ח''' ביאר שבאן מועילה מחילה בטעות, כיון שהוציא את הממון מרשותו. ב'''חידושי הרשב"א''' (ב"מ שם) וב'''נימוק"י''' (שם לו ב) הובאה שיטת ר"ת ב'''ספר הישר''' (תקצב), ופירש הנימוק"י בדעתו שמועיל מטעם מחילה, ואינה מחילה בטעות, שהרי המוכר רצה למכור והקונה לקנות, אלא שלא סמכא דעתו. בספר '''בית יעקב''' (אבן העזר קטז א ד"ה אפילו) כתב שהטעם הוא, כיון שקיי"ל שמחילה בטעות הווי מחילה. | ||
=== אם צריך שהמוכר ידע בשעת התפיסה === | === אם צריך שהמוכר ידע בשעת התפיסה === | ||
'''תרומת הדשן''' (שיג) כתב שלא צריך שידע המוכר בשעת התפיסה, והביאו '''הפרישה''' (חו"מ סו יח), וכן נקט להלכה ב'''סמ"ע''' שם (מו). מאידך '''הש"ך''' שם (סו) כתב שמלשון '''הרא"ש''' בב"מ | '''תרומת הדשן''' (שיג) כתב שלא צריך שידע המוכר בשעת התפיסה, והביאו '''הפרישה''' (חו"מ סו יח), וכן נקט להלכה ב'''סמ"ע''' שם (מו). מאידך '''הש"ך''' שם (סו) כתב שמלשון '''הרא"ש''' בב"מ (ה לב), משמע שצריך שידע המוכר בשעת התפיסה שהקונה תופס, ולקמן (רט ה) הוסיף הש"ך שכך משמע מדעת '''רש"י''' (ב"מ סו ב ד"ה לא מפקינן), '''הנימוק"י''' (שם לז ב), '''תוס'''' (שם ד"ה התם), '''הגהות מרדכי''' (שם תלו), '''תוס'''' בבא בתרא (מא מ ד"ה אמר) בשם '''ר"ת''', ו'''הגהות אושרי''' (בבא בתרא ג לו). וכן הסכים '''הקצות''' (רלה ו), וכתב שם שכך היא דעת '''הרמב"ם'''. '''הנודע ביהודה''' (תנינא אה"ע ק) כתב, שאם הנותן ידע שהקונה לקח, אבל אין בכך הוכחה שמחל ואיפשר לו לזכות, הרי שלדעת הש"ך תהיה על הקונה חובה להחזיר, ולדעת הסמ"ע לא. ועל כן בעל שהתחייב לאשתו תכשיטים, אין אומרים לדעת הש"ך שמה שאיפשר לאשה להתקשט בהם מעיד על מחילה מצידו, שהרי הבעל רוצה שאשתו תתקשט בעודה תחתיו, ולא שתיקח אותם ותתגרש ממנו. | ||
=== אם מועילה כתיבת שטר === | === אם מועילה כתיבת שטר === | ||
| שורה 156: | שורה 155: | ||
== דיונים בשיטה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם == | == דיונים בשיטה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם == | ||
=== אם הדין כך מהתורה או מדרבנן === | === אם הדין כך מהתורה או מדרבנן === | ||
'''הגמרא''' | '''הגמרא''' (יבמות צג א) מספרת שר' ינאי עישר לצורך שבת על פירות שהיו עדיין אצל האריס, ואחר כך שאל את ר' חייא עם עשה נכון, ור' חייא למד מפסוק שר' ינאי צדק במעשהו. '''התוס' ישנים''' (שם ד"ה א"ל) הבינו שהפסוק נצרך כדי להסביר שהמעשר של ר' ינאי חל, למרות שעישר על מה שעוד לא בא לעולם. והקשו בקושייתם השנייה, שר' חייא הוכיח את דינו של ר' ינאי מפסוק, וקשה, הרי לא משמע שבכל מקום שאנו אומרים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא מהתורה, שאם לא כן, לא היתה בזה מחלוקת. הרי לכאורה שהתוס' ישנים סוברים שמאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו סובר זאת אלא מדרבנן. אך מתירוץ התוס' ישנים משמע להיפך. התוס' ישנים תירץ שהספק של ינאי שבגללו הוצרך לשאול את ר' חייא, לא היה בגלל שעישר על דבר שלא בא לעולם, אלא זה היה פשוט לו שמותר, אלא הספק שלו היה בגלל שעישר שלא מן המוקף. ועתה יש להקשות, אם מה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אינו מהתורה אלא מדרבנן, למה היה כל כך פשוט לר' ינאי שאפשר לעשר על דבר שלא בא לעולם אפילו במה שהוא טבל מדאורייתא. אלא בהכרח משמע מהתירוץ, שדעת התוס' ישנים שמאן דאמר אדם כן מקנה דבר שלא בא לעולם סובר כך אפילו מהתורה. המהדירים של '''מכון אופק''' {9} ביארו שכוונת התוס' ישנים בקושיה אינה שמה שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא לא מהתורה אלא מדרבנן, אלא שלא נלמד מדרשה אלא מסברא, ולפי ביאורם דעת התוס' ישנים שמאן דאמר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם סובר שכך הדין מהתורה, ואמנם אין לכך מקור בתורה, אך זו סברא. | ||
=== הטעם שמועיל קניין במה שעוד לא בא לעולם === | === הטעם שמועיל קניין במה שעוד לא בא לעולם === | ||
ב'''הגהות וחדושי הרש"ש''' קידושין (סג א ד"ה בא"ד להכי) כתב שהטעם הוא שאנו רואים את מה שבכח כאילו הוא כבר בפועל, דומה לכל העומד לזרוק כזרוק דמי, בבבא קמא (עו ב). | ב'''הגהות וחדושי הרש"ש''' קידושין (סג א ד"ה בא"ד להכי) כתב שהטעם הוא שאנו רואים את מה שבכח כאילו הוא כבר בפועל, דומה לכל העומד לזרוק כזרוק דמי, בבבא קמא (עו ב). | ||
=== אם צריך שיהיה עבידי דאתו === | === אם צריך שיהיה עבידי דאתו === | ||
'''הגמרא''' | '''הגמרא''' (בבא מציעא לג ב) אומרת, שאפילו ר' מאיר שסובר שאדם מקנה דבר שלעולם, היינו דווקא כגון פירות דקל, שהם עבידי דאתו. '''התוס'''' ביבמות (צג ב ד"ה לאחר) כתבו בשם '''ר"י''' בשם '''הר"ר אלעזר משזנ"א''', שדווקא בדבר שאינו בעולם כלל, צריך שיהיה עבידי דאתו, ובזאת יישבו את מה שקשה שביבמות שם מבואר שלדמאן דאמר שאדם מקנה דבר שלא בעולם מועיל לקדש לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי אף שאינם עבידי דאתו. | ||
=== אופן ביצוע הקניין === | === אופן ביצוע הקניין === | ||
בעל '''מהדורא בתרא למהרש"א''' בב"מ (לג ב ד"ה בד"ה כגון) הקשה, כיצד קונה דבר שלא בא לעולם לר' מאיר, הרי מעות אינן קונות (ב"מ מו ב). בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (עמוד קי- קיא) כתב שאפשר בחליפין וצריך לומר מעכשיו, או במשיכה אחר שיבוא לעולם. ובמעות יקנה רק למי שפרע. | בעל '''מהדורא בתרא למהרש"א''' בב"מ (לג ב ד"ה בד"ה כגון) הקשה, כיצד קונה דבר שלא בא לעולם לר' מאיר, הרי מעות אינן קונות (ב"מ מו ב). בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (עמוד קי- קיא) כתב שאפשר בחליפין וצריך לומר מעכשיו, או במשיכה אחר שיבוא לעולם. ובמעות יקנה רק למי שפרע. אמנם '''הרמב"ן''' (קידושין סג א ד"ה ואי), ו'''הרשב"א''' (שם ד"ה ראיתי), ו'''הריטב"א''' (שם ד"ה והאי), כתבו שבדבר שאינו בעולם אין משמעות לאמירת מעכשיו. וכתב הרשב"א שם שמוכר פירות דקל לסוברים שמועיל, לדעת הרמב"ן צריך שבשעת המכירה יאמר 'לכשיבואו לעולם', ואילו דעת הרשב"א עצמו שאין צריך, אלא נקנה במעות, אף שכשיבוא לעולם לא יהיו המעות קיימות. | ||
==== אם אפשר בקניין אגב ==== | ==== אם אפשר בקניין אגב ==== | ||
'''הגמרא''' בקידושין (כו א) לומדת מהפסוק "ויתן להם אביהם מתנות... עם ערי מצורות ביהודה" (דברי הימים ב כא ג), שאפשר להקנות מטלטלים אגב קרקע, כלומר שהקונה עושה מעשה בקניין בקרקע בלבד, ואגב קניית הקרקע במעשה קניין זה, קונה גם מטלטלים שנמכרו לו עמה. ב'''שו"ת הרשב"א''' (ב לו) כתב, שהקניין יחול רק דומיא דמה שכתוב בפסוק, דהיינו רק מטלטלים שכבר נמצאים ברשות המקנה. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב ה) כתב שמסתבר שהרשב"א כתב סברא זו גם למ"ד שאין אדם מקנה דבר שלא לעולם, ולפי"ז קניין אגב אינו מועיל בדבר שלא לעולם. | '''הגמרא''' בקידושין (כו א) לומדת מהפסוק "ויתן להם אביהם מתנות... עם ערי מצורות ביהודה" (דברי הימים ב כא ג), שאפשר להקנות מטלטלים אגב קרקע, כלומר שהקונה עושה מעשה בקניין בקרקע בלבד, ואגב קניית הקרקע במעשה קניין זה, קונה גם מטלטלים שנמכרו לו עמה. ב'''שו"ת הרשב"א''' (ב לו) כתב, שהקניין יחול רק דומיא דמה שכתוב בפסוק, דהיינו רק מטלטלים שכבר נמצאים ברשות המקנה. בספר '''שער המלך''' (מכירה כב ה) כתב שמסתבר שהרשב"א כתב סברא זו גם למ"ד שאין אדם מקנה דבר שלא לעולם, ולפי"ז קניין אגב אינו מועיל בדבר שלא לעולם. | ||
=== | === מת המקנה לפני שבא הדבר הנקנה לעולם === | ||
''' | '''החזון איש''' (אה"ע עא כז) כתב, שגם למי שסובר שמועיל, אם המקנה מת קודם שבא הדבר הנקנה לעולם, בטל הקניין, אפילו אם אמר 'מעכשיו', והביא ראיה מ'''הגמרא''' (בבא בתרא קכז ב). הגמרא שם מביאה שמהמילה "יכיר" (דברים כא, יז), נלמד שנאמן אדם לומר מי בנו הבכור, שיטול פי שניים. ושואלת הגמרא, שלסוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הרי יכול האב פשוט לתת לו פי שניים במתנה, ויועיל גם למה שיהיה לו אחר היום בו נתן את המתנה, ואם כן למה צריך פסוק לחדש לאב נאמנות, ותירצה ש"יכיר" נצרך לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, שאותם אינו יכול להקנות, הרי שגם אמירת מעכשיו אינה מועילה למה שיהיה לו בזמן שאינו יכול להקנות. | ||
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | == שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | ||
*[http://asif.co.il/wpfb-file/1-2-pdf-35 דבר שלא בא לעולם] - הרב משה דימנטמן, אבני משפט כא, תשע"ז, באתר 'אסיף'. | |||
[http://asif.co.il/wpfb-file/1-2-pdf-35 דבר שלא בא לעולם- הרב משה דימנטמן | *[http://asif.co.il/wpfb-file/avn-3-11-pdf קניין סיטומתא בקרקע ובדבר שלא בא לעולם] - הרב אילן קופמן, אבני משפט ג, תשס"ד, באתר 'אסיף'. | ||
*[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=134 בעניין מכירת הבכורה ליעקב] - פורטל הדף היומי. | |||
[http://asif.co.il/wpfb-file/avn-3-11-pdf קניין סיטומתא בקרקע ובדבר שלא בא לעולם- הרב אילן קופמן | *[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=1476 דבר שלא בא לעולם] - הרב יהודה זולדן, פורטל הדף היומי. | ||
*[http://www.kikar.co.il/%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%90-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d.html קניין בדבר שלא בא לעולם] - הרב יהודה שטרן, באתר 'כיכר השבת'. | |||
[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=134 בעניין מכירת הבכורה ליעקב- פורטל הדף היומי | *[https://www.yeshiva.org.il/midrash/2919 קנין דבר שלא בא לעולם] - הרב זלמן ברוך מלמד, באתר 'ישיבה'. | ||
*[http://din.org.il/wp-content/uploads/alon_hamishpat/34.pdf האם רשאי מזמין רהיטים לבטל את העיסקה?] - הרב אברהם בוטרמן, באתר 'דין'. | |||
[https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=1476 דבר שלא בא לעולם- הרב יהודה זולדן | *[http://din.org.il/2012/06/18/בענין-אין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לעולם בעניין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם] - הרב יעקב שמשון שפירא, באתר 'דין'. | ||
*[http://www.torahbase.org/מכירת-הבכורה-ואין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לע/ מכירת הבכורה ואין אדם מקנה דבר שלא לעולם] - הרב אשר וייס, תשע"ז. | |||
[http://www.kikar.co.il/%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%90-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d.html קניין בדבר שלא בא לעולם- הרב יהודה שטרן | *[http://etzion.gush.net/vbm/archive/metho59/06kiny~1.php קניין בדבר שלא בא לעולם] - הרב משה טרגין, ישיבת הר עציון. | ||
*[http://shaalvim.co.il/uploads/files/09-D-13-72-84.pdf עוד בעניין אלו ואלו דברי אלוקים חיים] - הגרז"ן גולדברג, באתר ישיבת שעלבים. | |||
[https://www.yeshiva.org.il/midrash/2919 קנין דבר שלא בא לעולם- הרב זלמן ברוך מלמד | |||
[http://din.org.il/wp-content/uploads/alon_hamishpat/34.pdf האם רשאי מזמין רהיטים לבטל את העיסקה?- הרב אברהם בוטרמן | |||
[http://din.org.il/2012/06/18/בענין-אין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לעולם בעניין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם- הרב יעקב שמשון שפירא | |||
[http://www.torahbase.org/מכירת-הבכורה-ואין-אדם-מקנה-דבר-שלא-בא-לע/ מכירת הבכורה ואין אדם מקנה דבר שלא לעולם | |||
[http://etzion.gush.net/vbm/archive/metho59/06kiny~1.php קניין בדבר שלא בא לעולם- הרב משה טרגין | |||
[http://shaalvim.co.il/uploads/files/09-D-13-72-84.pdf עוד בעניין אלו ואלו דברי אלוקים חיים | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:קניינים]][[קטגוריה:אודיתא]][[קטגוריה:דברים הנקנים באמירה]][[קטגוריה:סיטומתא]][[קטגוריה:שבועה]][[קטגוריה:משכון]][[קטגוריה:מכירת חמץ]][[קטגוריה:שכיב מרע]][[קטגוריה:מתנת שכיב מרע]] | |||
[[קטגוריה:קידושין כו.]][[קטגוריה:קידושין נט.]][[קטגוריה:קידושין סב.]][[קטגוריה:קידושין סב:]][[קטגוריה:קידושין סג.]][[קטגוריה:יבמות צב:]][[קטגוריה:יבמות צג.]][[קטגוריה:יבמות צג:]][[קטגוריה:בבא מציעא סו:]][[קטגוריה:בבא מציעא לג:]][[קטגוריה:בבא מציעא טז:]][[קטגוריה:גיטין סה:]][[קטגוריה: ערכין כ:]][[קטגוריה:בבא בתרא נ.]][[קטגוריה:בבא בתרא קכז:]][[קטגוריה:בבא בתרא קמג.]][[קטגוריה:בבא בתרא קמז:]][[קטגוריה:כתובות קב:]] | |||
[[קטגוריה: מכירה פרק כב]] | |||
[[קטגוריה:יורה דעה סימן רסד]] | |||
[[קטגוריה:אבן העזר סימן צ]] | |||
[[קטגוריה:חושן משפט סימן רט]] | |||