462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטות נוספות שראו את החיסרון במעשה הקניין
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
=== האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן === | === האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן === | ||
'''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מבבא בתרא (קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | '''המבי"ט''' בקרית ספר (מכירה כב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, ונלמד מהפסוק בויקרא (כה, יד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", שמשמע ממכר שהוא בעין. וכן נקט ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב), והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא לעולם אבל עתיד לבוא, לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן הסכים בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}), והביא ראיה גם מבבא בתרא (קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה, הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא הנ"ל בבבא בתרא. | ||
בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קי) כתב שלפי המבי"ט הנ"ל, שמקור הדין הוא מפסוק, מוכח שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אינו חיסרון בגמירות דעת, אלא דין מדיני התורה. | |||
=== הדין קודם מתן תורה === | === הדין קודם מתן תורה === | ||
| שורה 51: | שורה 52: | ||
'''הגמרא''' בקידושין (סב ב) אומרת: "כמאן אזלא הא דתניא האומר לחברו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין, כמאן- אי כרבה כשהוכר עוברה, אי כרב יוסף אף על פי שלא הוכר עוברה". הרי שרב יוסף מחלק בין אין עובר כלל, ליש עובר אך לא הוכר. בקובץ '''ניצני משפט''' (יצא לאור ע"י אברכי כולל חו"מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע"ה עמוד 75), הובאה מסוגיא זו ראיה, שהסברא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היא, שאין לקניין על מה לחול, ולא מצד גמירת דעת, שהרי אין לעניין הדעת נפק"מ בין אין עובר ללא הוכר, וגם לעניין הבעלות אין נפק"מ במצבים שלפני הלידה. ויש לדקדק, שרב יוסף אמר חילוק זה בדעת מאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ויש לעיין אם אפשר ללמוד מכך את סברת החולקים. כסברא זו שהחיסרון הוא בכך שאין לקניין על מה לחול, כתבו '''רבינו בצלאל אשכנזי''' בשיטה מקובצת כתובות (נט א) ד"ה "ורש"י ז"ל", גבי מקדיש דבר שלא בא לעולם, '''הרב שלמה צרור''' בשו"ת התשב"ץ (ד ב יג), ו'''הלבוש עיר שושן''' (רט ד). | '''הגמרא''' בקידושין (סב ב) אומרת: "כמאן אזלא הא דתניא האומר לחברו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום, ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין, כמאן- אי כרבה כשהוכר עוברה, אי כרב יוסף אף על פי שלא הוכר עוברה". הרי שרב יוסף מחלק בין אין עובר כלל, ליש עובר אך לא הוכר. בקובץ '''ניצני משפט''' (יצא לאור ע"י אברכי כולל חו"מ בישיבת מרכז הרב קיץ התשע"ה עמוד 75), הובאה מסוגיא זו ראיה, שהסברא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היא, שאין לקניין על מה לחול, ולא מצד גמירת דעת, שהרי אין לעניין הדעת נפק"מ בין אין עובר ללא הוכר, וגם לעניין הבעלות אין נפק"מ במצבים שלפני הלידה. ויש לדקדק, שרב יוסף אמר חילוק זה בדעת מאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ויש לעיין אם אפשר ללמוד מכך את סברת החולקים. כסברא זו שהחיסרון הוא בכך שאין לקניין על מה לחול, כתבו '''רבינו בצלאל אשכנזי''' בשיטה מקובצת כתובות (נט א) ד"ה "ורש"י ז"ל", גבי מקדיש דבר שלא בא לעולם, '''הרב שלמה צרור''' בשו"ת התשב"ץ (ד ב יג), ו'''הלבוש עיר שושן''' (רט ד). | ||
==== שיטות נוספות שראו את החיסרון במעשה הקניין ==== | ==== שיטות נוספות שראו את החיסרון במעשה הקניין ==== | ||
ב'''שו"ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו"מ כו) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין למוכר את מה להקנות, כיון שהדבר אינו בעולם. ב'''חזון יחזקאל''' נדרים מילואים (עמוד מ) ביאר שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא שלא חל על פעולת ההקנאה דין מעשה קניין לקנות בו לאחר שיבוא הדבר לעולם. ונראה שדעתו חולקת על הבנת הדבר חיים, והיינו שהחזון יחזקאל סובר שיש למוכר את מה להקנות, והיינו את מה שיבוא לעולם, אלא שאי אפשר לעשות עליו עכשיו מעשה קניין כשעדיין אינו בעולם. '''החזון איש''' (דמאי יז ד"ה ומ"מ) ביאר שטעם הדין הוא, שלא נתנו משפטי התורה אלא בדברים שאדם משמש בהם ושליט עליהם. בספר '''פלס חיים''' (סופר) (בסוגיא של הקדש ונדר עמוד קעא) נקט גם כן בפשיטות שהחיסרון הוא במעשה הקניין, וחקר האם החיסרון הוא במקנה, שאדם לא יכול להקנות אלא רק את מה שבידו, ולא את מה שלא בא לעולם, או שהחיסרון הוא בקונה, שאינו יכול להחיל קניין אלא בחפץ שהוא מכניס לרשותו, ולא בא בדבר שעוד לא בא לעולם. בספר '''זית רענן''' (זילברברג) (ב עג) נקט כצד השני בחקירה הנ"ל, וביאר שוודאי שאין החיסרון מצד המקנה, שהרי זה קל וחומר: אם יכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו קניין אלים, כל שכן שיכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו רק קניין קלוש. אלא בהכרח החיסרון בקונה, שכנ"ל אינו יכול להכניסו לרשותו. והוסיף, שלכאורה קשה ממה שמבואר בב"ק (סט א) שאין אדם יכול להפקיר את מה שאינו ברשותו, הרי שגם כשאין צורך בקונה, יש חיסרון במה שהדבר הנקנה לא בא לעולם, ותירץ ג' תירוצים: א- אין משמעות להפקר, כשבשעת ההפקרה אף אחד לא יכול לזכות, והדבר נשאר ברשותו. ב- '''הרשב"א''' חידש שהפקר היינו כאילו מקנה לכל העולם. ג- '''רש"י''' ו'''הנימוקי יוסף''' כתבו שהפקר מדעת נחשב כדעת אחרת מקנה. בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}) הקשה על מה שהזית רענן והפלס חיים העלו את האפשרות שהחיסרון הוא בקונה, מכך שגם בהפקר וגם במחילה הגמרא מדברת על חיסרון בדבר שלא בא לעולם, אף שאין שם צורך בקונה, והניח בקושיה. '''ערוך השולחן''' (אה"ע נא ב) כתב, שאין כוח באדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו. | ב'''שו"ת דברי חיים''' (הלברשטאם) (חו"מ כו) כתב שבדבר שלא בא לעולם אין למוכר את מה להקנות, כיון שהדבר אינו בעולם. ב'''חזון יחזקאל''' נדרים מילואים (עמוד מ) ביאר שהטעם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הוא שלא חל על פעולת ההקנאה דין מעשה קניין לקנות בו לאחר שיבוא הדבר לעולם. ונראה שדעתו חולקת על הבנת הדבר חיים, והיינו שהחזון יחזקאל סובר שיש למוכר את מה להקנות, והיינו את מה שיבוא לעולם, אלא שאי אפשר לעשות עליו עכשיו מעשה קניין כשעדיין אינו בעולם. '''החזון איש''' (דמאי יז ד"ה ומ"מ) ביאר שטעם הדין הוא, שלא נתנו משפטי התורה אלא בדברים שאדם משמש בהם ושליט עליהם. בספר '''פלס חיים''' (סופר) (בסוגיא של הקדש ונדר עמוד קעא) נקט גם כן בפשיטות שהחיסרון הוא במעשה הקניין, וחקר האם החיסרון הוא במקנה, שאדם לא יכול להקנות אלא רק את מה שבידו, ולא את מה שלא בא לעולם, או שהחיסרון הוא בקונה, שאינו יכול להחיל קניין אלא בחפץ שהוא מכניס לרשותו, ולא בא בדבר שעוד לא בא לעולם. בספר '''זית רענן''' (זילברברג) (ב עג) נקט כצד השני בחקירה הנ"ל, וביאר שוודאי שאין החיסרון מצד המקנה, שהרי זה קל וחומר: אם יכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו קניין אלים, כל שכן שיכול להוציא מרשותו דבר שיש לו בו רק קניין קלוש. אלא בהכרח החיסרון בקונה, שכנ"ל אינו יכול להכניסו לרשותו. והוסיף, שלכאורה קשה ממה שמבואר בב"ק (סט א) שאין אדם יכול להפקיר את מה שאינו ברשותו, הרי שגם כשאין צורך בקונה, יש חיסרון במה שהדבר הנקנה לא בא לעולם, ותירץ ג' תירוצים: א- אין משמעות להפקר, כשבשעת ההפקרה אף אחד לא יכול לזכות, והדבר נשאר ברשותו. ב- '''הרשב"א''' חידש שהפקר היינו כאילו מקנה לכל העולם. ג- '''רש"י''' ו'''הנימוקי יוסף''' כתבו שהפקר מדעת נחשב כדעת אחרת מקנה. בספר '''תורת הקניינים''' (רובינפעלד) (ב יד א {א}) הקשה על מה שהזית רענן והפלס חיים העלו את האפשרות שהחיסרון הוא בקונה, מכך שגם בהפקר וגם במחילה הגמרא מדברת על חיסרון בדבר שלא בא לעולם, אף שאין שם צורך בקונה, והניח בקושיה. '''ערוך השולחן''' (אה"ע נא ב) כתב, שאין כוח באדם להקנות את מה שאינו בעולם וברשותו. בספר '''משנת יעקב''' (רוזנטל) (קניין עמוד קיד) כתב שצדדי החקירה הם אם החיסרון בגמירות דעת, או הלכה מהלכות התורה, וכתב שהוא תלוי ביסוד דיני הקניינים, אם הם הלכה מהלכות התורה או שהם עניין של גמירות דעת, ונקט שהם הלכה מהלכות התורה. | ||
== מקרים בהם יש דיון אם מועיל להלכה קניין בדבר שלא בא לעולם == | == מקרים בהם יש דיון אם מועיל להלכה קניין בדבר שלא בא לעולם == | ||