462
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הדין קודם מתן תורה
| שורה 14: | שורה 14: | ||
בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''', ולדעתו זו דעת '''ר"ת''' '''הרמב"ם''' ו'''הסמ"ג''', שהקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, ואילו לדעת רש"י אין הקניין חל כלל. '''הנצי"ב מוולוזי'ן''' בפירושו העמק דבר בראשית (כו) בהרחב דבר (א), כתב שלדעת '''הרמב"ן''' ב"מ (סו ב) המכר חל אך יכול לחזור בו, ולדעת '''תוס'''' שם, אין המכר חל כלל. | בשו"ת '''מהר"ם מינץ''' (לה) כתב בדעת '''האור זרוע''', ולדעתו זו דעת '''ר"ת''' '''הרמב"ם''' ו'''הסמ"ג''', שהקניין חל, אלא שיכול לחזור בו, ואילו לדעת רש"י אין הקניין חל כלל. '''הנצי"ב מוולוזי'ן''' בפירושו העמק דבר בראשית (כו) בהרחב דבר (א), כתב שלדעת '''הרמב"ן''' ב"מ (סו ב) המכר חל אך יכול לחזור בו, ולדעת '''תוס'''' שם, אין המכר חל כלל. | ||
=== האם הדין שאינו מקנה מהתורה או מדברנן === | |||
ב'''שו"ת מהרש"ם''' (ה נא ב) נקט שהא דאין אדם מוכר דבר שלא לעולם הוא מהתורה, והביא ראיה מיבמות (צג א ב), ש'''הגמרא''' הצריכה פסוק כדי להתיר לעשר על מה שלא לעולם אבל עתיד לבוא לצורך עונג שבת, והביא גם שכן מוכחת דעת '''הריב"ש''' (שכח), שכתב שמכירת הבכורה ליעקב הועילה אף שהווי דבר שלא בא לעולם, כיון שהיתה לפני מתן תורה. וכן בספר '''תורת הקניינים''' (ב יד א {א}) הביא ראיה גם מבבא בתרא (קכז ב) שהצריכה את המילה "יכיר" לנכסים שנפלו לאחר מכאן, והוסיפה שצריכותא זו היא למאן דאמר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מאידך, ה'''חכמת שלמה''' (חו"מ רט א) כתב שמהתורה אדם מקנה דבר שלא בעולם, ומה שקיי"ל שאין מקנה הוא מדרבנן, והוסיף שבתשובה בחיבורו לאבן העזר ביאר את הסוגיא בה"ל בבא בתרא. | |||
=== הדין קודם מתן תורה === | === הדין קודם מתן תורה === | ||
בבראשית (כה לג) בסיפור מכירת הבכורה ליעקב מעשו כתוב: "וימכר את בכרתו ליעקב". בשו"ת '''הריב"ש''' (שכח) הביא שהקשו, כיצד מכירת הבכורה הועילה, הרי זו מכירת דבר שלא לעולם, ותירץ ששם הועיל כיון שהיה זה קודם מתן תורה. בשו"ת '''שואל ומשיב''' (תליתאה ב קסג) כתב שמ'''הרמב"ם''' נראה שסובר שלא היה שינוי בזה בין קודם מתן תורה לאחר כך, שהרי הרמב"ם (ערכין וחרמין ו לא- לג) חידש שלא מועיל הקדש בדבר שלא בעולם, אבל חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו, והביא ראיה מיעקב אבינו, שאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואמר לו ה': "אשר נדרת לי שם נדר", ואם השתנה הדין אחרי מתן תורה, מה ראיה יש מיעקב אבינו. ב'''כלי חמדה''' (ויצא ב) הקשה זאת גם, וכתב שקשה עוד, שהרי כיון שיעקב חי לפני מתן תורה, גם לא היה מחויב ב"לא יחל דברו", אלא בעל כרחך מה שאמר לו הרקב"ה לקיים את נדרו, הוא כיון שרצה יעקב לעשות כאילו היה ישראל גמור, שכבר קיבל תורה, ועל כן יכול היה הרמב"ם ללמוד ממנו, וא"כ אין מכאן ראיה אם הדין היום שונה מקודם מתן תורה. ב'''פירוש הטור הארוך על התורה''' (בראשית כה לג) וכן ב'''אור החיים הקדוש''' על התורה (שם), ביארו באופנים אחרים כיצד חל הקניין, ואם כן נראה שהם חולקים על חידוש הריב"ש. | בבראשית (כה לג) בסיפור מכירת הבכורה ליעקב מעשו כתוב: "וימכר את בכרתו ליעקב". בשו"ת '''הריב"ש''' (שכח) הביא שהקשו, כיצד מכירת הבכורה הועילה, הרי זו מכירת דבר שלא לעולם, ותירץ ששם הועיל כיון שהיה זה קודם מתן תורה. בשו"ת '''שואל ומשיב''' (תליתאה ב קסג) כתב שמ'''הרמב"ם''' נראה שסובר שלא היה שינוי בזה בין קודם מתן תורה לאחר כך, שהרי הרמב"ם (ערכין וחרמין ו לא- לג) חידש שלא מועיל הקדש בדבר שלא בעולם, אבל חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדרו, והביא ראיה מיעקב אבינו, שאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואמר לו ה': "אשר נדרת לי שם נדר", ואם השתנה הדין אחרי מתן תורה, מה ראיה יש מיעקב אבינו. ב'''כלי חמדה''' (ויצא ב) הקשה זאת גם, וכתב שקשה עוד, שהרי כיון שיעקב חי לפני מתן תורה, גם לא היה מחויב ב"לא יחל דברו", אלא בעל כרחך מה שאמר לו הרקב"ה לקיים את נדרו, הוא כיון שרצה יעקב לעשות כאילו היה ישראל גמור, שכבר קיבל תורה, ועל כן יכול היה הרמב"ם ללמוד ממנו, וא"כ אין מכאן ראיה אם הדין היום שונה מקודם מתן תורה. ב'''פירוש הטור הארוך על התורה''' (בראשית כה לג) וכן ב'''אור החיים הקדוש''' על התורה (שם), ביארו באופנים אחרים כיצד חל הקניין, ואם כן נראה שהם חולקים על חידוש הריב"ש. | ||