הפסקה מלימוד לצורך עשיית מצוה
| משנה: | מסכת פאה פרק א משנה א' |
| בבלי: | מסכת מועד קטן דף ט' עמוד א' מסכת קידושין דף מ עמוד ב |
| ירושלמי: | ירושלמי |
| רמב"ם: | שולחן ערוך יורה דעה רמו יח |
| שולחן ערוך: | שולחן ערוך יורה דעה סימן ר"מ סעיף י"ב |
אנחנו נדון ביחס בין עשייה ללימוד. כלומר מה עדיף ללמוד תורה או העיסוק בצד המעשי של התורה דהיינו בקיום המצוות בפועל. ובסוף נדון האם יש להפסיק מהלימוד לשם עשיית מצוות.
חשיבות לימוד התורה כותבת המשנה במסכת פאה (פרק א' משנה א')"ותלמוד תורה כנגד כולם" חשיבות לימוד התורה היא כמו קיום כל המצוות. לפי מקור זה נראה שלימוד התורה עדיף מקיום מצוות ולכן לא יפסיק מתלמודו. מאידך גיסא אנחנו רואים במשנה במסכת אבות (פרק ג' משנה י"ז) שצריך שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו. אם כן צריך להבין איך לתרץ את שני המשניות. גם בתלמוד הבבלי אנחנו לומדים על היחס בין המעשה לתלמוד. הגמרא במועד קטן (דף ט.:) למסקנה סוברת שאם המצוה יכולה לעשות בידי אחרים אין להתבטל מלימודו ויש לתת עדיפות ללימוד התורה. אך אם המצוה אינה יכולה לעשות בידי אחרים יש להעדיף את המעשה. הגמרא בקידושין (דף מ:) כותבת שגדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. נראה שהלימוד עדיף אפילו ממצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים מפני שהלימוד מביא לידי מעשה.
דיוקים בראשונים על הגמרות והנה יש לדקדק שכתוב בגמרא בקידושין (שם) שגדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. אם הסיבה שהלימוד עדיף מפני שמביא לידי מעשה אם כן נראה שבלי המעשה התלמוד לא עדיף מהמעשה ואם כן יוצא מהגמרא בדיוק להיפך שהמעשים קודמים לתלמוד. אם כן מדוע הגמרא מסיקה מאותה סיבה שהתלמוד קודם למעשה? אם כל החשיבות של הלימוד מפני שהוא מביא למעשה סימן שהמעשה עדיף מפני שהלימוד נתלה במעשה ו"קטן נתלה בגדול"? הגמרא במועד קטן (דף ט'.:) כותבת שכאשר המצוה אינה יכולה להיעשות בידי אחרים עדיף לקיים את המצווה ולהתבטל מהלימוד. ויש לחקור האם מצד האמת התורה חשובה יותר אך מכל מקום יש עליו חובה לקיים את המצווה. או שמצד האמת המעשה חשוב יותר ולכן עדיף שיתבטל מלימוד התורה. כלומר האם הביטול תורה לשם קיום מצווה היא אידיאלית או סוג של דיעבד?
ההבנות בראשונים בסוגיה במועד קטן וכן הלאה...
ראו גם
- [סוגיה משיקה לסוגיה זו]
- [עוד סוגיה שקרובה לה בתוכן]
שיעורים, מאמרים וכתבי עת
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)