תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 10,000 ש"ח | פרס שני - 7,500 ש"ח | פרס שלישי - 5,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

הפסקה בקריאת שמע

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:ברכות יג ע"א
בבלי:ברכות יג ע"ב, ברכות יד ע"א, ברכות כא ע"ב
ירושלמי:ירושלמי ברכות יג.
רמב"ם:קריאת שמע ב טו-טז
שולחן ערוך:או"ח ס"ו

מתי מותר לאדם הקורא קריאת שמע להפסיק כדי לומר שלום ולהשיב או כדי לומר דברים שבקדושה? בשביל מה מותר להפסיק?

הדין במשנה ובגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשנה (ברכות י"ג ע"א) מובאת מחלוקת תנאים - מתי מותר להפסיק במהלך קריאת שמע.
רבי מאיר: באמצע: משיב ושואל מפני היראה. בין הפרקים: משיב ושואל מפני היראה.
רבי יהודה: באמצע: שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד. בין הפרקים: שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
בראשונים מוסכם ומפורש שהלכה כר' יהודה.

הגדרת היראה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחלוקת ראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחלקו הראשונים בגדר היראה שהותרה במשנה ובגמרא,

  • לדעת רש"י (יג ע"א ד"ה מפני היראה), מדובר על אדם הירא שמא יהרגנו.
    וכגון זה משמע מדברי המאירי (בית הבחירה יג ע"א) והרמב"ם (הלכות ק"ש, ב, ט"ז) שכותבים שמדובר באדם החושש מממלך או אנס וכי"ב.
  • לעומת זאת, הרא"ש (רא"ש ב, ה) חולק ואומר שלא יתכן שמדובר באדם החושש שמא יהרגנו, כי זה פשיטא - מדובר בפיקוח נפש וודאי שצריך להפסיק. אלא מסביר שהיראה היא כמו "איש אימו ואביו תיראו" ו"מורא רבך כמורא שמים" - ולכן מדובר על ההורים ועל הרב.
    הבית יוסף הבין מדברי הרשב"א בתשובותיו (שו"ת הרשב"א חלק א סימן שכא) שפוסק כמו הרא"ש ואפילו מוסיף שנחשב כל מי שגדול ממנו בחכמה.

פסיקת האחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקשו הרבה אחרונים על דעת השולחן ערוך, איך פסק כדעה הכי מקלה, שאפילו לא בטוח שהרא"ש מקל כמוה - אם יראה זה כל מי שגדול ממנו בחכמה - את מי נשאר לכבד?

  • הרשב"א בחידושיו (חידושי הרשב"א, ברכות יד.) כתב במפורש שלא כמו בתשובותיו - שמי שגדול ממנו בחכמה לא נחשב יראה אלא כבוד בלבד. ולכן קשה להניח את דבריו המפורשים בחידושים על סמך דבריו בתשובתיו.
  • הב"ח מקשה על השולחן ערוך, מביא כמה תירוצים וקושיות לדעת רש"י ורמב"ם וכנגד הרא"ש והרשב"א. ופוסק הלכה כרש"י ורמב"ם שיראה זה מלך או אנס שירא ממנו ולא אביו אמו ורבו.

פסיקת השו"ע[עריכה | עריכת קוד מקור]

השו"ע (או"ח ס"ו ס"א) פוסק להקל בק"ש (ולהחמיר בכבוד הבריות) כרא"ש וכרשב"א - שמדובר בהוריו, רבו וכל מי שגדול ממנו בחכמה. ולא כרש"י ורמב"ם.

הגדרת הכבוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחלקו הראשונים בגדר הכבוד המובא במשנה:

באחרונים הוסכם שפוסקים כרש"י שמדובר על כל אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום, וכך נפסק בשו"ע. (או"ח ס"ו ס"א)

הפסקה באמצע פסוק[עריכה | עריכת קוד מקור]

בירושלמי (ירושלמי ברכות פ"ב ה"א) מובאת מחלוקת אמוראים האם מותר להפסיק באמצע פסוק או רק בתחילת פסוק. "עד כדון באמצע הפרשה ואפילו באמצע הפסוק? ר' ירמיה מדמי, ר' יונה משתעי, ר' חונה רב יוסף: ודברת בם - מיכן שיש לך רשות לדבר בם:"

  • לפי התוספות (יג. ד"ה ובאמצע) והרא"ש (ב ה) מובן מהירושלמי שאפילו באמצע פסוק
  • וכן מובא בבית יוסף שר' ירמיה היה מרמז כי סבר שאסור להפסיק באמצע פסוק, אבל שאר האמוראים סוברים שמותר להפסיק באמצע פסוק - והלכה כמוהם - שמותר להפסיק באמצע פסוק.
  • אולם בבמאירי וכסף משנה (כס"מ על הלכות ק"ש ב׳ טו), מובאת דעה שמותר להפסיק באמצע פסוק רק כשזה אמצע עניין - כמו "וקשרתם לאות על ידך ומפסיק", אבל אבל אם אמר לדוגמה "וקשרתם לאות על ידך" - לא יפסיק. ואם הפסיק - חוזר לתחילת הפסוק.

פסיקת הלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • השו"ע (או"ח ס"ו א') פוסק כהבנתו בירושלמי - שמותר להפסיק אפילו באמצע פסוק.
  • והמגן אברהם (מג"א ס"ו ס"ג) מביא את דעת המאירי והדעה המובאת בכס"מ שמותר להפסיק באמצע פסוק רק כשמדובר בסוף עניין ולא בסוף עניין.

הפסקה מקריאת שמע בשביל דברים שבקדושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחלוקת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נחלקו הראשונים האם מפסיקים מק"ש בשביל אמירת דברים שבקדושה,

  1. כי לא גרע כבוד שמים מכבוד אדם
  2. ק"ו מתפילה - לעניין תפילה יש מחלוקת האם עוצרים בשביל דברים בקדושה, ולא עוצרים מפני מלך. בק"ש שעוצרים מפני מלך - ודאי שעוצרים מפני דברים שבקדושה. ואף באמצע הפרקים מותר לעצור.
  • המר"מ מרונטבורג (מובא ברא"ש) סובר שלא מפסיק, כי לא שייך להניח שבח שמיים שהוא עוסק בה בשביל לעבור לשבח אחר. (מעין ה"עוסק במצווה פטור מהמצווה")

פסיקת האחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השו"ע (או"ח ס"ו ס"ג) פוסק כרוב הראשונים - שמפסיקים בפני דברים שבקדושה.

הפסקה בשביל הנחת תפילין וציצית[עריכה | עריכת קוד מקור]

מובא בשיבולי הלקט (סי' ט"ו) ובאורחות חיים (הל' ציצית אות כו) שמותר להפסיק בשביל להניח תפילין וציצית.
ולעניין ברכה:

  • בבית יוסף (או"ח ס"ו) כותב שנראה לו שלא יברך עליהם עד שיגמור תפילתו ואז ימשמש ויברך עליהם.
  • אולם בבדק הבית (או"ח ס"ו) מתקן עצמו וכותב שיברך, ומביא שכן כתב הטור (או"ח פ'), הרא"ש בתשובה ועל כן גם כותב בשו"ע (או"ח ס"ו ב') שיניח ויברך עליהם.

להפסיק למודים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • תלמידי רבינו יונה (ז ע"ב ד"ה ר' יהודה) סוברים שמותר להפסיק אף בשביל מודים, אבל לא יגיד את מודים כדי שלא יהיה הפסק מרובה אלא רק ישחה. וכן סובר הרשב"א (שו"ת הרשב"א ה ט)
  • מסביר הב"י בדעת רבינו יונה שהכוונה היא לא שלא יגיד כלום, שאז אין זה הפסק כלל, אלא שיגיד רק תיבת מודים ולא את כל מודים דרבנן. ומביא שכך נראה מדברי הר"ד אבודרהם (עמ' פה) ושכך פסק בתרומת הדשן (סי' ב)
  • פסק בשו"ע שיפסיק ויאמר תיבת מודים בלבד.
  • הט"ז (ס"ו ג'), העולת תמיד והנחלת צבי מבארים בדעת השו"ע שהכוונה ל"מודים אנחנו לך" ולא למילה "מודים" בלבד.
  • וכן פסקו בקיצור שולחן ערוך (ט"ז ג') ובפניני הלכה - שישתחווה ויענה "מודים אנחנו לך" ולא יותר.

להפסיק לאמן בהאל הקדוש ובשומע תפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בירושלמי (פ"ה ה"ו) מובאת מחלוקת על מקרה שאדם לא התפלל שחרית ומצא מתפללין מוסף, אז שאם יודע שאם יספיק לענות אמן יתחיל, ואם לא יחכה להתפלל עם שליח הציבור. ונחלקו האמוראים על איזה אמן מדובר, אם על אמן של האל הקדוש או של שומע תפילה. ופוסק ר' יצחק שלא חולקים - אלא שמי שאמר של שומע תפילה התכוון בחול ומי שאמר של האל הקדוש התכוון בשבת. [2]

  • הסמ"ק (קד) מביא מהירושלמי שמותר להפסיק גם בשביל לענות אמן על ברכת האל הקדוש ושל שומע תפילה.
  • הבית יוסף חולק על הסמ"ק ואומר שהבבלי חולק על הירושלמי, ולכן לא מפסיקים בשביל אמירת האמן וזו הסיבה שלא כתבהו הפוסקים.

פסיקת הלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • השו"ע פסק כמו שהביא בבית יוסף - שלא מפסיקים בשביל אמן באל הקדוש ושומע תפילה.
  • הרמ"א מגיה עליו ומביא את דעת הסמ"ק שמפסיקים גם בשביל האל הקדוש ושומע תפילה.
  • וכך פסק בפניני הלכה (תפילה טו ה) שלמנהג אשכנזים, עונים אמן על ברכות ‘הא-ל הקדוש’ ו’שומע תפילה’, שבהן מסיימים את ברכות השבח וברכות הבקשה. ולמנהג ספרדים, דינן כשאר הברכות ולא יענה עליהן.

הפסקה בה' אלהיכם אמת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגמרא (ברכות יד.) מובאת דעת ר' יהודה שבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, ונפסק בגמרא ובראשונים שהלכה כר' יהודה.
נחלקו הראשונים בהבנת דברי ר' יהודה:

  • הרמב"ם (הלכות ק"ש פ"ב הי"ז) מפרש שלא יפסיק - הכוונה כמו שבאמצע לא יפסיק, כלומר שכן מפסיק בשביל לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד.
  • רבינו יונה (ח. מתני) והתוספות פירשו שלא יפסיק - הכוונה שלא יפסיק בכלל. אפילו בשביל דברים שבאמצע אפשר להפסיק בשבילם.
  • הרא"ש (פסקי הרא"ש ב ח) מסתפק ופוסק שלא יפסיק כלל - אלא אומר אמת ויציב ואח"כ יפסיק כמו באמצע פרק, כי אין להפסיק אלא במילת אמת.

והשו"ע (או"ח ס"ו ה') פוסק כדעת הרא"ש - שלא יפסיק כלל עד שיאמר אמת - ואז יפסיק כדין באמצע הפרק.

הפסקה בשביל לעלות לתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מחלוקת ראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בעל המנהיג אומר שמפסיקים בשביל לעלות לתורה, כי זה כבוד תורה, ק"ו מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם.
  • הרשב"א אומר שלא מפסיקים בשביל לעלות לתורה, כי זה הכבוד שלך ולא כבוד התורה, אפשר להעלות גם מישהו אחר. ולא שייך לעצור בשביל זה.

פסיקת הלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • השו"ע מביא את שתי הדעות - ופוסק הלכה כרשב"א שלא מפסיקים בשביל לעלות לתורה.
  • הב"ח (סו) מביא שהחושש לכבוד התורה יכול לסמוך על בעל המנהיג ולהפסיק בשביל לעלות לתורה.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ^ יש אומרים שלא חובה לעצור - אלא שמותר לעצור.
  2. ^ מסביר המהרי"ט (מובא בבית יוסף) שדווקא באמנים הללו כי הם סיום חלק בתפילה. ואין אמן בסוף התפילה לפי שעל זה עונה יחידי