המקדש במתנה על מנת להחזיר

הגמרא בקידושין בדף בדף ו ע"ב מתלבטת בשאלה האם ניתן לקדש אישה בנתינת מתנה על מנת להחזיר

הסוגיא

רבא אומר מספר הלכות הקשורות למתנה על מנת להחזיר: המקדש אישה במתנה על מנת להחזיר לא מקודשת. הקונה קרקע ומשלם עם מתנה על מנת להחזיר הקרקע לא קנויה. המשלם את החמישה סלעים לכהן בפדיון הבן במתנה על מנת להחזיר הבן לא פדוי. אך הנותן תרומה לכהן במתנה על מנת להחזיר יצא ידי נתינה אך אסור. הגמרא שואלת על רבא מכך שהוא אומר במקום אחר שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, אם כן לא רק במקרה שנתן תרומה צריכה להיחשב מתנה אלא בכל המקרים. לכן רב אשי אומר שבאמת מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה והיא מועילה בכל המקרים, חוץ מקידושי אישה כי אישה לא נקנית בחליפין. למה העובדה שהאישה לא נקנית בחליפין, תשמש טיעון נגד קידושין במתנה על מנת להחזיר?

שיטת ר"י

ר"י (ד"ה לבר מאישה) מתקשה בהבנת הגמרא, הרי בקניין סודר אין חובה על המקנה להחזיר את הסודר לקונה, אלא הוא קנה אותו לגמרי ורק נהוג להחזיר, ולכן אין להגיד שמתנה על מנת להחזיר פסולה מדין פסול חליפין. בעקבות כך מגיע ר"י למסקנה שבגלל המנהג שהמקנה מחזיר לקונה את הסודר מתנה על מנת להחזיר נראית כמו חליפין גם היא, ואם מתנה על מנת להחזיר הייתה כשרה בקידושין היו אנשים עלולים לחשוב שגם חליפין כשרים בקידושין. לכן גזרו חכמים ופסלו קידושין במתנה על מנת להחזיר, באמצעות הפקעת כסף הקידושין. דברי ר"י מתאימים לגורסים בגמרא "גזירה אטו חליפין", שהוא רב האי גאון. אמנם בגמרות שלנו אין את התיבה השלטי גיבורים (ב עמוד ב בדפי הרי"ף אות ד) מסכים עם דברי ר"י שהעניין הוא משום הדמיון בין הקניינים, אבל חולק בפרשנות גזירת חכמים לדעתו, שבמקרה כזה הצריכו גט מספק, אולם מדאורייתא הם קידושין גמורים. לפי הסברם גם אם יפרש המקדש שרוצה לקדש בהנאה לא תהיה מקודשת.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם (הלכות אישות פרק ה הלכה כד) פוסק שבמקרה זה האישה אינה מקודשת אולם בהסברו איינו מציין את הסבר הגמרא של חליפין: "האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזיריהו לי אינה כ מקודשת בין החזירה בין לא החזירה, שאם לא החזירתו הרי לא נתקיים התנאי, ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום". נחלקו הר"ן והאבני מילואים בהבנת דבריו: הר"ן (ב ב בדפי הרי"ף ד"ה "הא") מבאר שהרמב"ם סובר שכמו בחליפין כך גם במתנה על מנת להחזיר- אישה לא מקנה עצמה. אם לא נהנתה הנאת שוות פרוטה אינה מקודשת כי אין לה הנאה מספקת לקידושין. אם נהנתה יותר משווה פרוטה אינה מקודשת כי לא קידשה בהנאה, אלא בחפץ. אולם אם היה מקדשה בהנאה והייתה נהנית הנאת שוות פרוטה הייתה מקודשת לכל דבר ועניין. לעומתו האבני מילואים (כט ג), מבאר שלשיטת הרמב"ם בקידושין המקדש צריך לתת לאישה הנאת שוות פרוטה והיא איננה קיבלה הנאה שווה פרוטה כמו בחליפין, לכן גם אם תקנה האישה עצמה היא איננה תהיה מקודשת.

פסק ההלכה

הטור והשולחן ערוך (כט א) פסקו שקידושין במתנה על מנת להחזיר פסולים אך יש אומרים שאם פירש שמקדש בהנאה מקודשת.