המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות
| משנה: | פסחים ב ה |
| בבלי: | פסחים לה א |
| רמב"ם: | חמץ ומצה ה א, ו ד |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תנג א |
אלו מיני דגן אסורים בפסח משום חמץ וכשרים למצה, ודברי הפוסקים בדין גזירת קטניות.
חמשת מיני דגן
המשנה (פסחים ב ה) מונה חמשה מינים הכשרים למצה ואדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח - חטים, שעורים, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.
בגמרא (פסחים לה א) מבואר שלמדו מן הפסוק 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות', שדברים הבאים לידי חימוץ יוצאים בהם ידי חובת מצה, ודברים שאינם באים לידי חימוץ אין יוצאים בהם ידי חובת מצה, לכן אורז ודוחן כיון שאינם באים לידי חימוץ אלא לידי סירחון, אין יוצאים בהם ידי מצה.
וזה שלא כדעת ר' יוחנן בן נורי שאוסר לאכול בפסח אורז ודוחן שסבור הוא שמיני דגן הם וחייבים על חימוצם כרת, ולכן גם מתיר הוא לעשות מהם מצה ולצאת בהם ידי חובה בפסח.
כדברי הגמרא העתיק הרמב"ם (חמץ ומצה ה א, ו ד) להלכה, וכן הוא בשלחן ערוך (אורח חיים תנג א) ומוסכם בכל הפוסקים.
עירוב בין המינים
כתב חידושי ר"ן (לה א ד"ה כוסמין) שאם ליקט מכל חמשת המינים יחד ועשה מהם כזית מצה, יוצא בה ידי חובתו בפסח, ואם עשה מזה חמץ ענוש כרת, ולמד זאת מן הברייתא המובאת בברכות (לז ב) ובמנחות (עה ב) שמפורש בה כן. וכן מובא גם בריטב"א (לה א ד"ה גמרא) בשם הרא"ה, ובמאירי (לה א ד"ה ואחר שכן). ולא נמצא מי שחולק על כך.
זיהוי המינים
גזירת קטניות
הרמב"ם (חמץ ומצה ו ד) והשלחן ערוך (אורח חיים תנג א) כתבו שבאורז וקטניות אין יוצאים ידי חובת מצה לפי שאינם באים לידי חימוץ.
אמנם בחלק מהראשונים הוזכר מנהג קדום שלא לאכול קטניות בפסח.
בהגהות רבנו פרץ (י) על הסמ"ק (רכב) כתב שקטניות כגון פויי"ש (פול לבן) ופול"י וריי"ש ועדשים, נוהגים בהם איסור שלא לאכלם כלל בפסח, ועל פולים כתב ששמע שלא לבשלם בפסח אלא אם כן במים רותחים מתחילת נתינתם בקדרה. והביא שרבנו יחיאל נהג לאכול בפסח פול הלבן, שהרי אפילו אורז מדינא דגמרא מותר. אך רבנו פרץ עצמו כתב שקשה להתיר דבר שנוהגים בו העולם איסור מימות חכמים הקדמונים.
ובטעם האיסור כתב, שאין זה מחמת חימוץ ממש, דמפורש בגמרא שאין באין לידי חימוץ אלא ה' מינים. אלא נראה לקיים המנהג שלא לאכול משום גזירה, שכיון שמין דגן ומין קטנית שניהם מעשי קדרה, יבואו להחליף זה בזה, ועוד שהקטניות מידי דמידגן הוא, ועוד שיש מקומות שנוהגים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים. וסיים שלכך מנהג הגון הוא להיזהר מכל קטנית, אפילו מחרדל.