9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות"
המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות (עריכה)
גרסה מ־16:06, 2 באפריל 2017
, 16:06, 2 באפריל 2017אין תקציר עריכה
| שורה 18: | שורה 18: | ||
<BR/>והוסיף ה'''כף החיים''' שם שאם אין לו עדיפות, ייקח לפי הסדר ששנויים במשנה, שהשעורה הוא מין שבעה ולכן יש להקדימו, ולאחריו הכוסמין לפי שהוא מין חיטים, ולאחריו ייקח שיפון שכן הוא הקדימתו המשנה. | <BR/>והוסיף ה'''כף החיים''' שם שאם אין לו עדיפות, ייקח לפי הסדר ששנויים במשנה, שהשעורה הוא מין שבעה ולכן יש להקדימו, ולאחריו הכוסמין לפי שהוא מין חיטים, ולאחריו ייקח שיפון שכן הוא הקדימתו המשנה. | ||
בשו"ת '''מנחת יצחק''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=60&hilite= (ט מט)] | ===מצות שלא מחיטה לחולי צלייאק=== | ||
בשו"ת '''מנחת יצחק''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1601&st=&pgnum=60&hilite= (ט מט)] הביא דברי המהרש"ם ב'''דעת תורה''' (תנג א) ששעורים ממהרים להחמיץ יותר מחיטים שלכן אסרו בהם לתיתה, ועל פי זה כתב המנחת יצחק להחמיר שלא לעשות מצות משעורים, לפי שהן ממהרות להחמיץ. והוסיף שאפיית קמח שעורים חמור אף מלתיתה, ששם אנו מתירים בדיעבד, אבל באפייה אפילו בדיעבד אין להתיר, שיש כמה ענייני זהירות באפיית המצות שנהגו באפיית חיטים, אך בשעורים כל ההזהרות הללו אינן מספיקין, ומי יכול לקבל עליו האחריות בזה. ולכן יש להחמיר אפילו לחולים, לפי שאינו שכיח חולי כזה שאינו יכול לאכול אפילו כזית אחד בשנה. | |||
<BR/>אמנם בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה. | |||
==עירוב בין המינים== | ==עירוב בין המינים== | ||