הבדלים בין גרסאות בדף "המינים הכשרים למצה והאסורים משום חמץ וגזירת קטניות"

מ
אין תקציר עריכה
מ
שורה 25: שורה 25:
לעומת זאת בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה.
לעומת זאת בשו"ת '''חשב האפוד''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=912&st=&pgnum=194&hilite= (ג ט)] כתב שאין ראיה שחיטים ממהרות להחמיץ יותר משעורין, ששיעור הילוך מיל שנזכר בגמרא, לא נזכר בו דווקא חיטים. וגם המחבר והרמ"א לא חילקו בין מין למין, ואף החק יעקב הקדים רק מטעם החביבות ולא מטעם חימוץ. ואף אם צריך בשעורים שמירה יותר שלא יחמיצו, מ"מ עם קצת תשומת לב יוכלו לעמוד בזה.
<BR/>גם בשו"ת '''לבושי מרדכי''' ווינקלער [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=55478&st=&pgnum=482&hilite= (אורח חיים תניינא קמח)] כתב שבשעת הדחק מותר ליקח קמח שעורין, והביא לזה ראיה מדברי ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב תנג ג) שכתב שבשעת הדחק שאין קמח שמור משעת טחינה ולוקחים מן השוק, טוב יותר ליקח קמח שעורין שלא לותתים אותם. וכתב שגם המהרש"ם יודה שכאשר אי אפשר יש ליקח קמח שעורין.<BR/>
<BR/>גם בשו"ת '''לבושי מרדכי''' ווינקלער [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=55478&st=&pgnum=482&hilite= (אורח חיים תניינא קמח)] כתב שבשעת הדחק מותר ליקח קמח שעורין, והביא לזה ראיה מדברי ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב תנג ג) שכתב שבשעת הדחק שאין קמח שמור משעת טחינה ולוקחים מן השוק, טוב יותר ליקח קמח שעורין שלא לותתים אותם. וכתב שגם המהרש"ם יודה שכאשר אי אפשר יש ליקח קמח שעורין.<BR/>
וכן הביא דבריו בשו"ת '''שרגא המאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=16 (ה ח)] שכל שכן שיש להתיר לחולים שאינם יכולים לאכול מצה מחיטה. והביא שם [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=17 (ט)] תשובת הגרי"י וייס בעל '''מנחת יצחק'' הנ"ל שלא היתה כוונתו לאסור אלא לעושין כן בתמידות, לעשות שיהיה מוכן אצלם לאותם שאינם יכולים לאכול, שבזה הזהירות קשה, וגם שאינו שכיח חולה כזה שאינו יכול אפילו כזית לאכול, אבל באם נמצא כן, בודאי אפשר להתיר לו לאפות כהוראת שעה בשיעור הצריך לצאת ידי חובה.
וכן הביא דבריו בשו"ת '''שרגא המאיר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=16 (ה ח)] שכל שכן שיש להתיר לחולים שאינם יכולים לאכול מצה מחיטה. והביא שם [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22502&st=&pgnum=17 (ט)] תשובת הגרי"י וייס בעל '''מנחת יצחק''' הנ"ל שלא היתה כוונתו לאסור אלא לעושין כן בתמידות, לעשות שיהיה מוכן אצלם לאותם שאינם יכולים לאכול, שבזה הזהירות קשה, וגם שאינו שכיח חולה כזה שאינו יכול אפילו כזית לאכול, אבל באם נמצא כן, בודאי אפשר להתיר לו לאפות כהוראת שעה בשיעור הצריך לצאת ידי חובה.


==עירוב בין המינים==
==עירוב בין המינים==