הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

'''גמרא''' נוספת שדנו בה הראשונים מובאת לקמן (מא ב) לגבי אדם שגר בעלייה במקום הנקרא 'קשתא' במשך ד' שנים. לסוף ארבע שנים בא בעל הבית ושואלו 'מה אתה עושה בעלייתי', ועונה לו המחזיק 'קניתיה מפלוני שקנאה ממך'. לאחר דין ודברים באו לפני ר' חייא שפסק שאם יש למחזיק עדים שגר המוכר בעלייה אפילו יום אחד, יש להעמיד את העלייה ביד הקונה. ומוסיפה הגמרא ומביאה דברי רב שאומר שהרי עשוי אדם למכור בלילה, ולכן אם יטען הקונה שהמכירה נעשתה לפניו וראה אותה בעצמו (קמיה דידי זבנה מינך) נאמן אף אם לא יביא עדים על יום אחד, וזאת מכיון שיש לו מיגו שיכול היה לטעון קניתיה ממך.

<BR/>מסיימת הגמרא בדברי רבא שמחזק את דברי ר' חייא שצריך דווקא עדות יום אחד, מהברייתא האומרת שהבא משום ירושה אינו צריך טענה, ומשמע שדווקא טענה אינו צריך אבל ראייה כן צריך. אבל הגמרא דוחה סייעתא זו ואומרת שאין זו הוכחה לפי שאפשר שאף ראיה אינו צריך, ועוד שמדוייק בברייתא שדווקא יורש צריך ראיה אבל לוקח אפילו ראיה לא צריך, מפני שללוקח יש להאמין יותר לפי שלוקח לא שדי זוזי בכדי.

==שיטות הראשונים בביאור הסוגיה==

<BR/>כמו כן דנו חלק מהראשונים במקרה שאין עדות יום אחד על מגורי המוכר, אלא המחזיק טוען שדר בה יום אחד.

כתב ה'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30b&format=pdf (ל ב ד"ה אמר ליה)], שבמקרה המדובר בגמרא אין למחזיק חזקה בקרקע, שהרי אינו טוען 'ואכלתיה שני חזקה' (כפי שמובא במקרים אחרים בגמרא). אמנם גם אם היתה לו חזקת ג' שנים בקרקע, אין זה מועיל לו כיון שזו חזקה שאין עימה טענה, שהרי אינו יודע אם באמת היתה הקרקע של אותו שמכרה לו.

<BR/>ומוסיף הרשב"ם שאמנם אם היתה לו חזקת ג' שנים והיה טוען 'לפני מכרה לך' היה נאמן, במיגו שיכול היה לטעון 'ממך קניתיה ואכלתיה שני חזקה'. וכן אם היה מביא עדים שגר בה המוכר יום אחד, היה נאמן. וכל זה מוכח מהמקרה בגמרא להלן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא.

אבל ה'''ש"ך''' כתב (יג) בדעת הרשב"ם שדעתו היא שאפילו בלא חזקת ג' שנים מועילה עדות שדר בה המוכר יום אחד, אמנם זהו בתנאי שיטען 'קמי דידי זבנה מינך'. ודייק הש"ך את דבריו מסוף דברי הרשב"ם (ד"ה אמר ליה) שכתב שאם אין הלוקח יודע אם המוכר לקח את הקרקע או לא אינו מועיל כלום, משמע דווקא מפני שאינו יודע, אבל אם היה יודע כגון שטוען 'קמי דידי' היה נאמן. ומה שכתב הרשב"ם 'מאחר שזה לא החזיק ג' שנים' דמשמע שדווקא מפני זה אינו מועילה עדות דחד יומא, כתב הש"ך שזהו דווקא היכא שיש עדי מרא קמא כגון בעובדא דקשתא בעיליתא, אבל הכא שהכל הוא על פי הודאתו מהני ליה מיגו.

ה'''תוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (ל א ד"ה לאו)] כתבו לחלוק על רשב"ם ולדעתם אם המחזיק טוען 'לפני מכרה לך' או שטוען שהחזיק המוכר יום אחד (ראה להלן דברי המהרש"א), נאמן אף בלא חזקת ג' שנים, ומה שבההוא דדר בקשתא בעיליתא אמרה הגמרא שגר בעלייה ד' שנים, זהו מפני ששם יש למערער עדי מרא קמא, ואינו דומה לעובדא דידן שליכא עדות מרא קמא.

<BR/>ומסיבירים התוספות שגם אם אין לו חזקת ג' שנים, כאשר טוען 'לפני מכרה לך' או 'גר בה המוכר יום אחד', הרי יש לו מיגו שיכול לומר לא היו דברים מעולם, שהרי למערער אין עדי מרא קמא.  

עוד כתבו התוספות בשם '''רשב"א''' (משאנץ) שאם הביא המחזיק ראיה שגר בה המוכר יום אחד, יש להעמיד הקרקע בידו אף שאין לו מיגו, וזהו מטעם ד[[טענינן ללוקח]] כל מה שיכול היה המוכר לטעון, והרי המוכר נאמן היה בטענת 'ממך קניתיה' במיגו ש'לא היו דברים מעולם' שהרי אין למערער עדי מרא קמא, ואם כן יש לנו לטעון כן גם ללוקח ולהאמינו. ומוסיפים התוס' שכן הדין אף על פי שזהו מיגו במקום עד, שהרי אותו הלוקח יודע היה שהקרקע של המערער היתה, ואם כן אין המוכר יכול לטעון כנגדו לא היו דברים מעולם, שזהו [[מיגו במקום עד אחד]], אף על פי כן נאמן, מכיון שהעד רק יכול לחייב שבועה, וכאן אין שבועה לפי ש[[אין נשבעין על הקרקעות]].

גם דעת ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה והוי יודע) שטוענים ללוקח כאשר יש עדים שדר בה ההוא שלפניו חד יומא, ואפילו למחזיק אין חזקת ג' שנים, שכיון שאין עדים למערער טענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון.

אמנם '''ר"י''' חולק על זה וסובר שכיון שכאן אי אפשר לטעון ללוקח, כיון ששטענת המוכר 'ממך קניתיה' מתקבלת בגלל מיגו שיכל לטעון 'לא היו דברים מעולם', והרי טענה זו שלא היו דברים מעולם, לא היה הלוקח מעכב אותה, ולכן אין סיבה לטעון ללוקח טענת ממך קניתיה יותר מאשר טענת לא היו דברים מעולם, וטענת לא היו דברים מעולם אינה מועילה ללוקח שהרי מודה הוא שהמערער הוא המרא קמא.   

ה'''רי"ף''' (טו ב) כותב שלא מעמידים את הקרקע ביד הנתבע אלא אם יש לו עדות שדר בה המוכר יום אחד ולמחזיק עדות ג' שנים, או שטען 'בפני מכרה לך' וגם אכל שני חזקה או שהמוכר אכל שני חזקה.

<BR/>משמע בדברי הרי"ף שצריך שני דברים, גם חזקת ג' שנים וגם טענת קמי דידי או עדות על יום אחד של המוכר. וזהו לכאורה כדברי הרשב"ם שגם חזקה לא היתה מועילה כאן לפי שאין עמה טענה, וטענת 'קמי דידי' או עדות על יום אחד שדר בה המוכר מועילה רק כאשר יש חזקה.

ובהמשך דבריו כותב הרמב"ם שאם אמר 'בפני לקחה ממך' או שהביא עדות יום אחד של המוכר, נאמן. ומשמע כדברי הרי"ף שדווקא עם חזקתו הוא נאמן, לפי שכעת יש לו טענה עם חזקתו.

ה'''רא"ש''' (בבא בתרא ג ז) כתב בתחילת דבריו שאם היה טוען קמי דידי זבנה מינך או מביא עדות שדר בה המוכר חד יומא, היה נאמן. ולא מבואר מתוך דבריו אם זהו דווקא שיש למחזיק חזקה או אף ללא חזקת ג' שנים. אמנם משמע שהסכים לדברי הרשב"ם שללא חזקת ג' שנים אין המחזיק נאמן גם בטענת 'קמי דידי'.

<BR/>וב'''קיצור פסקי הרא"ש''' מבואר להדיא שהרא"ש איירי בהחזיק ג' שנים, דכל החיסרון בטענת המחזיק שאומר 'מפלניא זבינתיה דזבנה מינך' הוא רק מצד הטענה, דהוי חזקה שאין עמה טענה. אבל אם למחזיק יש חזקת ג' שנים הרי שיש כאן חזקה עם טענה.

אמנם ה'''ש"ך''' (חושן משפט קמו יג) צירף גם את הרא"ש לשיטות הסוברות שבעדות יום אחד מהני אף בלא חזקת ג' שנים, והעמיד את כל דברי הרא"ש בשאין למחזיק חזקת ג' שנים.

==שאלת הראשונים בסוגיה==

כלל הראשונים בסוגיה נדרשים לשאלה על פסיקתו של רבא. ישנו דין "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]" שמוזכר פעמים רבות בש"ס ולפיו, אם אדם זכאי מעיד על עצמו שהוא חייב מסיבה מסוימת ומיד לאחר מכן מזכה את עצמו, אנחנו מאמינים לזיכויו כמו שהאמנו לחיובו והוא יוצא זכאי מן הדין. לכאורה דין זה צריך להיות תקף גם במקרה של הסוגיה, מלכתחילה המוחזק לא היה צריך להתמודד עם המערער כי אין למערער שום סמכות של [[מרא קמא]], ולכן אף שהמוחזק אמנם אסר את עצמו כי הוא הודה שהמערער הוא [[מרא קמא]], מיד לאחר מכן הוא התיר את עצמו שהרי הוא אמר שהמוכר קנה את השדה מהמערער, מדוע המוחזק לא יהיה נאמן משום "הפה שאסר הוא הפה שהתיר"? <BR/> חיזוק לשאלה ניתן לראות ב'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=29b&format=pdf (כט ב ד"ה עליו)] שם נכתב שבמקרים שבהם מדובר על [[מרא קמא]] מחויב לומר שלמערער יש עדות על כך שהוא [[מרא קמא]] שאם לא כך המוחזק יהיה נאמן גם בלא ראייה שהחזיק שלוש שנים שהרי מתקיים דין "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]". זו השאלה בסוגיה, נראה שלוש שיטות בפתרונה.