האם נוהג איסור ריבית בעבדים שטרות וקרעות ופחות משווה פרוטה
מנין לרבות כל דבר ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' כט) ריבית בקרקע: התוס' מסקי דאיכא הכא "כלל ופרט וכלל" ולכן ממעטינן קרקעות מדין ריבית, וכ"כ הרא"ש והנמו"י. ומבארים התוס' והרא"ש דהא דממעטינן קרקע מריבית היינו דוקא הלואת קרקע בקרקע כגון שהלוהו עשר גפנים טעונות בי"א, אבל אם הלוה כסף ע"מ לקבל קרקע בריבית זה אסור מדאורייתא. (ובהג' רע"א על השו"ע ריש סי' קסא דייק דתלוש ולבסוף חברו כגון בית חשיב כקרקע לעניין זה, ודייק כן מהתוס' בסוגיין). ל) ריבית בפחות מש"פ: מהאי טעמא דבענין דבר המטלטל וגופו ממון כתבו התוס' דממעטינן נמי פחות מש"פ דלא הוי ממון וכן דעת הרא"ש. לא) ריבית בעבדים ושטרות: לכאורה כיון דילפינן מ"כלל ופרט וכלל" יש לנו לפטור גם בעבדים ושטרות אבל כתב הרא"ש דליכא למעוטינהו דלא שייך ריבית אלא בהלואה דבר שניתן להוצאה ולפרוע אחר במקומן אבל בשאלה לא שייך ריבית אלא שכירות מקרי. (אומנם הב"י הקשה ע"ז דהא שפיר משכחת גם בעבדים שנותן לו אחד ע"מ שיתן לו שנים במקומן? ועכ"פ מסיק דאפשר דמדרבנן אסור והט"ז כתב דודאי מדרבנן אסור וכ"כ הגר"א בשם הר"ן בכתובות דלא גרע מריבית דברים, וכן דעת רוב הפוסקים אף דהב"ח והשע"ד ס"ל דאפי' מדרבנן ליכא איסור, ולגבי שטרות כתב הב"י דודאי לא שייך למעט דחשיב שמלוהו גוף הממון ואסור מדאורייתא). פסק ההלכה: אף שדעת התוס' והרא"ש והנמו"י שאין איסור ריבית מדאורייתא בהלואת קרקע ובפחות מש"פ איכא פוסקים דפליגי ע"ז (הרמ"ה והרשב"א) וס"ל דאסור מדאורייתא, וכן פסק הש"ע וכן כתב הש"ך שיש להחמיר וכן הסכימו האחרונים.