הבדלים בין גרסאות בדף "האם נוהג איסור ריבית בעבדים שטרות וקרעות ופחות משווה פרוטה"
(יצירת דף עם התוכן "מנין לרבות כל דבר ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' כט) ריבית בקרקע: התוס' מסקי דאיכא הכא "כלל ופרט וכלל" ולכן ממעטינן קרקעות מדין ריבית, וכ"כ הרא"ש והנמו"י. ומבארים התוס' והרא"ש דהא דממעטינן קרקע מריבית היינו דוקא הלואת קרקע בקרקע כגון שהלוהו עשר גפנים טעונות בי"א, אבל...") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מנין לרבות כל דבר ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' | == סוגיית הגמרא == | ||
בגמרא (ב"מ סא,) דורשת הגמרא: "מנין לרבות כל דבר ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' ", עפ"ז דנו הראשונים האם ישנם דברים בהם אינו נוהג איסור רבית כדלהלן. | |||
== ריבית בקרקע == | |||
התוס' מסקי דהדרשא דהכא היא דרשא במידת "כלל ופרט וכלל" וכתבו דלכן ממעטינן קרקעות מדין ריבית, וכ"כ הרא"ש והנמו"י, אומנם דעת הרשב"א שיש איסור דאורייתא גם בהלוואת קרקע. | |||
פסק ההלכה | === באיזה אופן מדובר בהלוואת קרקע === | ||
ביארו ה'''תוס'''' וה'''רא"ש''' דהא דממעטינן קרקע מריבית היינו דוקא הלואת קרקע בקרקע כגון שהלוהו עשר גפנים טעונות בי"א, אבל אם הלוה כסף ע"מ לקבל קרקע בריבית זה אסור מדאורייתא, ובהג' רע"א הביא בשם השטמ"ק אופן נוסף בהלוואת קרקע בקרקע, כגון שהלוהו קרקע זו ע"מ שיחזירנו קרקע זו בתוספת בית רובע, או שיתן לו קרקע אחרת כיוצא בה בתוספת בית רובע, (דבכה"ג לא הוי כשכירות כיון שרשאי ליתן לו קרקע אחת, וגם לא הוי כחליפין כיון שרשאי להחזיר לו קרקע זו), אך כתב רע"א להוכיח מתוס' לקמן (סט,ב) דס"ל דבאופן כזה אכתי נחשב כשכירות ולא כהלוואה. | |||
=== תלוש ולבסוף חברו === | |||
בהג' רע"א על השו"ע ריש סי' קסא דייק דתלוש ולבסוף חברו כגון בית חשיב כקרקע לעניין זה, ודייק כן מהתוס' בסוגיין). | |||
== פחות משוה פרוטה == | |||
ומהאי טעמא גופיה דבענין דבר המטלטל וגופו ממון כתבו התוס' דממעטינן נמי פחות מש"פ דלא הוי ממון וכן דעת הרא"ש, אומנם דעת הרמ"ה והרשב"א דריבית אסורה מדאורייתא בכל דבר גם בפחות משוה פרוטה, ובבאור הגר"א (קסא,ב) דייק מהטור שדעת הרמ"ה בקרקע כהתוס' אבל בפחות משוה פרוטה חולק עליהם, דח"ש אסור מה"ת, וגם לא ממיעט מכלל ופרט אלא עבדים וקרקעות. | |||
== ריבית בעבדים == | |||
לכאורה לשיטות דלעיל דילפינן מ"כלל ופרט וכלל" יש לנו למעט גם עבדים אבל כתב ה'''רא"ש''' דליכא למעוטינהו דלא שייך ריבית אלא בהלואה דבר שניתן להוצאה ולפרוע אחר במקומן אבל בשאלה לא שייך ריבית אלא שכירות מקרי. אומנם ה'''ב"י''' (סימן קסא) הקשה ע"ז דהא שפיר משכחת גם בעבדים שנותן לו אחד ע"מ שיתן לו שנים במקומן? ועכ"פ מסיק דאפשר דמדרבנן אסור וה'''ט"ז''' (שם, סק"א) כתב דודאי מדרבנן אסור וכ"כ ה'''גר"א''' בשם ה'''ר"ן''' בכתובות דלא גרע מריבית דברים, וכן דעת רוב הפוסקים אף דה'''ב"ח''' וה'''שע"ד''' ס"ל דאפי' מדרבנן ליכא איסור. | |||
== שטרות == | |||
לגבי שטרות כתב הב"י דודאי לכ"ע לא שייך למעט דחשיב שמלוהו גוף הממון ואסור מדאורייתא. | |||
== פסק ההלכה == | |||
ה'''שו"ע''' (קסא,א) הכריע להלכה שריבית נוהגת מדאורייתא בכל דבר, וכן כתב הש"ך בשם הב"ח שיש להחמיר ווכן נראה דעת המחבר והרמ"א. | |||
גרסה אחרונה מ־01:54, 14 בפברואר 2022
סוגיית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא (ב"מ סא,) דורשת הגמרא: "מנין לרבות כל דבר ת"ל 'נשך כל דבר אשר ישך' ", עפ"ז דנו הראשונים האם ישנם דברים בהם אינו נוהג איסור רבית כדלהלן.
ריבית בקרקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
התוס' מסקי דהדרשא דהכא היא דרשא במידת "כלל ופרט וכלל" וכתבו דלכן ממעטינן קרקעות מדין ריבית, וכ"כ הרא"ש והנמו"י, אומנם דעת הרשב"א שיש איסור דאורייתא גם בהלוואת קרקע.
באיזה אופן מדובר בהלוואת קרקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביארו התוס' והרא"ש דהא דממעטינן קרקע מריבית היינו דוקא הלואת קרקע בקרקע כגון שהלוהו עשר גפנים טעונות בי"א, אבל אם הלוה כסף ע"מ לקבל קרקע בריבית זה אסור מדאורייתא, ובהג' רע"א הביא בשם השטמ"ק אופן נוסף בהלוואת קרקע בקרקע, כגון שהלוהו קרקע זו ע"מ שיחזירנו קרקע זו בתוספת בית רובע, או שיתן לו קרקע אחרת כיוצא בה בתוספת בית רובע, (דבכה"ג לא הוי כשכירות כיון שרשאי ליתן לו קרקע אחת, וגם לא הוי כחליפין כיון שרשאי להחזיר לו קרקע זו), אך כתב רע"א להוכיח מתוס' לקמן (סט,ב) דס"ל דבאופן כזה אכתי נחשב כשכירות ולא כהלוואה.
תלוש ולבסוף חברו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהג' רע"א על השו"ע ריש סי' קסא דייק דתלוש ולבסוף חברו כגון בית חשיב כקרקע לעניין זה, ודייק כן מהתוס' בסוגיין).
פחות משוה פרוטה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ומהאי טעמא גופיה דבענין דבר המטלטל וגופו ממון כתבו התוס' דממעטינן נמי פחות מש"פ דלא הוי ממון וכן דעת הרא"ש, אומנם דעת הרמ"ה והרשב"א דריבית אסורה מדאורייתא בכל דבר גם בפחות משוה פרוטה, ובבאור הגר"א (קסא,ב) דייק מהטור שדעת הרמ"ה בקרקע כהתוס' אבל בפחות משוה פרוטה חולק עליהם, דח"ש אסור מה"ת, וגם לא ממיעט מכלל ופרט אלא עבדים וקרקעות.
ריבית בעבדים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לכאורה לשיטות דלעיל דילפינן מ"כלל ופרט וכלל" יש לנו למעט גם עבדים אבל כתב הרא"ש דליכא למעוטינהו דלא שייך ריבית אלא בהלואה דבר שניתן להוצאה ולפרוע אחר במקומן אבל בשאלה לא שייך ריבית אלא שכירות מקרי. אומנם הב"י (סימן קסא) הקשה ע"ז דהא שפיר משכחת גם בעבדים שנותן לו אחד ע"מ שיתן לו שנים במקומן? ועכ"פ מסיק דאפשר דמדרבנן אסור והט"ז (שם, סק"א) כתב דודאי מדרבנן אסור וכ"כ הגר"א בשם הר"ן בכתובות דלא גרע מריבית דברים, וכן דעת רוב הפוסקים אף דהב"ח והשע"ד ס"ל דאפי' מדרבנן ליכא איסור.
שטרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
לגבי שטרות כתב הב"י דודאי לכ"ע לא שייך למעט דחשיב שמלוהו גוף הממון ואסור מדאורייתא.
פסק ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
השו"ע (קסא,א) הכריע להלכה שריבית נוהגת מדאורייתא בכל דבר, וכן כתב הש"ך בשם הב"ח שיש להחמיר ווכן נראה דעת המחבר והרמ"א.