דבר שנאסר במניין

==

==

דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו

מבוא-הסבר המושג לאורך שנות קיומו של העם היהודי ראו לנכון חכמים שבכל דור ודור לתקן תקנות ולגזור גזרות להוסיף על הדברים האסורים מן התורה. התורה נתנה סמכות לחכמים לאסור דברים כפי ראות עינהם (דברים יז) בכל דור ודור ובכל זמן וזמן לפי האתגרים והמצב הנתון לפניהם. אך אם חכמים ראו לנכון לגזור גזרה מטעם כלשהוא ולאחר זמן כבר לא קיים אותו טעם האם בטלה הגזרה? בדיוק בשאלה זו דנה הסוגיה להלן וזהו פירוש הביטוי דבר שנאסר במניין חכמים ועכשיו הטעם בטל צריך שיתכנסו חכמים מחדש כדי להתירו. מקור הסוגיה מקור הסוגיה הוא מגמרא תלמוד בבלי ביצה דף ה:.הגמרא שם לומדת מפסוקים שכל דבר שאסרו חכמים מסיבה כלשהיא גם אם עכשיו הסיבה לא שייכת האיסור אינו בטל בצורה אוטומטית אלא חייב כינוס מחודש של חכמים כדי לבטלו. הגמרא לומדת דין זה משני פסוקים: הפסוק הראשון הוא:"לך אמר להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה כו) הגמרא דורשת את הפסוק שהוא בא להתיר את הבעלים לחזור לחיות עם נשותיהם לאחר מעמד הר סיני שבו נאסרו לבוא על אישה. ומכאן הגמרא מוכיחה שלמרות שבטל טעם האיסור שהרי כל הטעם להפרשה מאישה היה בשביל מעמד הר סיני ועכשיו שנגמר המעמד היו צריכים לחזור לנשותיהם ואף על פי כן אלוקים ציוה ציווי מחודש לחזור לנשים. מכאן רואים שלמרות שבטל הטעם צריך כינוס מחודש כדי להתיר הפסוק השני הוא:"במשך היבל המה יעלו בהר" (שמות יט יג) רש"י מסביר שהכונה היא כאשר יפסיקו קולות השופרות בסוף מעמעד הר סיני יהיה מותר לעלות להר.הגמרא לומדת מכאן שלמרות שיכולתי להבין שכל מטרת איסור העלייה בהר זה בגלל המעמד וכאשר יגמר המעמד יהיה מותר לעלות אף על פי כן נצרכת התורה לתת היתר עלייה בפירוש- מכאן מוכיחה הגמרא שכל דבר שנאסר צריך היגד מפורש להתירו. ומביאה הגמרא ראייה שדין זה תקף גם לדברי חכמים מהסיפור של גזרת כרם רבעי ורבן יוחנן בן זכאי. בתקופת בית שני תיקנו חכמים תקנה שלמרות שישנה אפשרות לחלל פירות מעשר שני על כסף ולהביאו רק את הכסף לירושלים,חכמים קבעו שהאזור הקרוב לירושלים יביא דוקא את הפירות ולא כסף כדי "לעטר את שוקי ירושלים בפירות". לאחר החורבן היה לרבי אליעזר שדה עם פירות מעשר שני ואמרו לו שכבר נמנו רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו וביטלו את הגזרה- מוכיחה הגמרא שלמרות שבטל הטעם (שהרי הגויים שולטים בירושלים) עדיין היה צריך שריב"ז ובית דינו יתכנסו כדי להתיר את תקנת החכמים שהיו לפניו. עוד מקור חשוב לציון הוא המשנה במסכת עדויות פרק א משנה ה "ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרבין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרבין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין." יש מקום לומר שיש סתירה בין שני המקורות האלו שהרי בגמרא בביצה לא משמע שום דבר על איכות או כמות הכינוס אלא רק שצריך שיתקיים כינוס של חכמים כדי לבטל ובמשנה בעדיות כתוב בפירוש שצריך כינוס גדול בחכמה ובמנין. בהסבר היחס בין שתי המקורות הללו נחלקו הראשונים במסגרת מחלוקתם הכללית בדין דבר שנאסר במנין.

דעות הראשונים

דעת הרמב"ם

הרמב"ם(ממרים ב ב) פוסק שכל גזרה שגזרו חכמים לא ניתן לבטלה גם אם בטל הטעם אלא אם כן יתכנסו חכמים גדולים בחכמה ובמנין.על פי פסק זה ניתן להבין איך הרמב"ם פתר את הסתירה ביו הגמרא בביצה למשנה בעדיות- הוא סובר שהם מדברים על אותו מקרה בדיוק רק במילים אחרות. הרמב"ם לוקח את הצד של הדין של ביטול גזרה שלמרות שבטל הטעם מביצה שאינו מוזכר בעדיות ואת הצד של גדול בחכמה ובמנין מעדיות שאינו מוזכר בביצה ומאחד את שניהם.--Yitz151 17:35, 12 באפריל 2016 (IDT) ניסוח!!!!!!!!!!!!!!!וכך מוסברת דעתו בשו"ת נושא האפוד (יא א) קושיית הראב"ד הראב"ד (השגות הראב"ד על הרמב"ם ממרים ב ב) מקשה מהגמרא בביצה, הראב"ד שואל מכך שכתוב בגמרא שריב"ז ביטל דברי חכמים שקדמו לו והרי, מקשה הראב"ד, ריב"ז לא היה גדול כמותם? הכסף משנה (שם) מתרץ את קושיית הראב"ד ואומר שבאמת יתכן שריב"ז היה גדול כהראשונים.--Yitz151 17:35, 12 באפריל 2016 (IDT)קטן שבהם ריב"ז- מקור שמקשה לכאו??? ומסברא להפך שיטת הראב"ד והריטב"א הראב"ד (על פי הסבר נושא האפוד) והריטב"א (מובא בשיטה מקובצת ביצה ו א) סוברים שאם בטל הטעם אין צורך בב"ד גדול בחכמה ומנין אלא רק צריך כינוס חכמים.והם מתרצים את הסתירה בין ביצה לעדיות בכך שהם אומרים שבעדיות מדובר שהבית דין באים לבטל איסור בלי שהטעם בטל ואז הם צריכים להיות גדולים בחכמה ובמנין ובגמרא בביצה כבר בטל הטעם ואז מספיק כינוס של חכמים גם בלי להיות גדולים בחכמה ובמנין. שיטת בעל המאור בעל המאור(מז בדפי הרי"ף) סובר שאין צורך כלל בכינוס חכמים אלא ברגע שלא שייך טעם הגזרה אז היא כבר לא תקפה גם בלא ביטול חכמים. הרז"ה אומר דברים אלה לגבי איסור עשיית מלאכה בערב פסח שהטעם לכך הוא משום שאינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ולכן היום שאין לנו קרבנות,אומר הרז"ה, אז בטל האיסור של עשיית מלאכה בערב פסח. קושיית הרמב"ן הרמב"ן( מלחמת ה' שם) מקשה על הרז"ה מהגמרא שלנו ואומר שאף על פי שבטל הטעם לא בטל התקנה.