הבדלים בין גרסאות בדף "גויים בקיום מצוות"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 64: | שורה 64: | ||
אלא אי קשיא הא קשיא, מה שהקשה ה'''אדר"ת''' בקונטרס תשובה מאהבה על הרמב"ם (מלכים ט, י) דלכאורה דברי ה'''רמב"ם''' סותרים אלו את אלו באיזה גוי מדובר. דבתחילה כתב "בן נח שרצה לעשות מצווה... ואם הביא עולה מקבלין ממנו" משמע שמדובר בכל המחוייב בשבע מצוות בני נח, ואפילו אינו מקיימם שהרי קרבן יכול להביא אפילו גוי מומר כמבואר ב'''חולין''' (יג ב וכ"פ הרמב"ם מע"ק ג ב), ואח"כ כתב דמקבלים ממנו צדקה ונותנין לעניי ישראל "הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותו" משמע שמיירי בגר תושב בלבד שעליו נצטווינו להחיותו ('''פסחים''' כא:), ואח"כ כתב הרמב"ם "אבל גוי שנתן צדקה... ונותנין אותה לעניי גויים" משמע שגוי אינו בן נח, ובן נח הוא דווקא המקיים שבע מצוות ממש?. ותירץ בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח ס"ק לה) דבן נח שכתב הרמב"ם הוא באמת גר תושב, ואפשר שיהיה בזמן הזה גר תושב אע"פ שלרמב"ם צריך קבלה בפני שלושה, כי כל מה שצריך קבלה הוא בגלל שלא הקפיד לפני כן על קיום שבע מצוות, אבל מי שמרגע חיובו הקפיד על קיום המצוות לא צריך קבלה. וב'''צפנת פענח''' (ערכין ח ח) כתב להיפך, שצריך קבלה כדי להיות גר תושב, אבל גם מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בלי קבלה, בזמן הזה שאין מקבלים מצווה להחיותו. ואכתי קשה, דאת הקרבנות יכול להקריב אפילו עובד ע"ז? ועל זה תירץ ה'''צפנת פענח''' שגם זה רק בזמן הבית, אך בזמן הזה רק מי שמקיים שבע מצוות בני נח אלא שלא יכול לקבל על עצמו, יכול להקדיש קרבנות. | אלא אי קשיא הא קשיא, מה שהקשה ה'''אדר"ת''' בקונטרס תשובה מאהבה על הרמב"ם (מלכים ט, י) דלכאורה דברי ה'''רמב"ם''' סותרים אלו את אלו באיזה גוי מדובר. דבתחילה כתב "בן נח שרצה לעשות מצווה... ואם הביא עולה מקבלין ממנו" משמע שמדובר בכל המחוייב בשבע מצוות בני נח, ואפילו אינו מקיימם שהרי קרבן יכול להביא אפילו גוי מומר כמבואר ב'''חולין''' (יג ב וכ"פ הרמב"ם מע"ק ג ב), ואח"כ כתב דמקבלים ממנו צדקה ונותנין לעניי ישראל "הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותו" משמע שמיירי בגר תושב בלבד שעליו נצטווינו להחיותו ('''פסחים''' כא:), ואח"כ כתב הרמב"ם "אבל גוי שנתן צדקה... ונותנין אותה לעניי גויים" משמע שגוי אינו בן נח, ובן נח הוא דווקא המקיים שבע מצוות ממש?. ותירץ בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח ס"ק לה) דבן נח שכתב הרמב"ם הוא באמת גר תושב, ואפשר שיהיה בזמן הזה גר תושב אע"פ שלרמב"ם צריך קבלה בפני שלושה, כי כל מה שצריך קבלה הוא בגלל שלא הקפיד לפני כן על קיום שבע מצוות, אבל מי שמרגע חיובו הקפיד על קיום המצוות לא צריך קבלה. וב'''צפנת פענח''' (ערכין ח ח) כתב להיפך, שצריך קבלה כדי להיות גר תושב, אבל גם מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בלי קבלה, בזמן הזה שאין מקבלים מצווה להחיותו. ואכתי קשה, דאת הקרבנות יכול להקריב אפילו עובד ע"ז? ועל זה תירץ ה'''צפנת פענח''' שגם זה רק בזמן הבית, אך בזמן הזה רק מי שמקיים שבע מצוות בני נח אלא שלא יכול לקבל על עצמו, יכול להקדיש קרבנות. | ||
ועוד יש לשאול, דכתב | ועוד יש לשאול, דכתב ה'''רמב"ם''' בסופו "אבל הגוי שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם" ופירש ה'''כס"מ''' (עיי"ש וב'''לח"מ''') שהוא משום שלום מלכות כמבואר ב'''ב"ב''' (י ב) "איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי... קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות. שמע רבי אמי איקפד אמר לית ליה ביבוש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה? ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו". כלומר שאין לקבל מהגויים צדקה אם לא מחמת שלום מלכות, בגלל ביבוש קצירה תשברנה כלומר שאנו רוצים שתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן ואז ישברו ('''רש"י'''). וא"כ לכאורה היה נכון למנוע מהגויים קיום כל המצוות מטעם ביבוש קצירה תשברנה? ובאמת קושיה מעין זה הקשה כבר ב'''הגהות אשר"י''' (ב"ב פ"א סי' ל"ו) "שאלתי, מאי שנא צדקה אין מקבלין מהם ומאי שנא נדרים ונדבות דמקבלין מהם ודרשינן איש איש, אדרבא נסמוך אדאורייתא וכמו שמקבלים נדרים ונדבות כך נקבל צדקה? ופירש לי מורי רבי אברהם לפי שנדרים ונדבות אין באין לכפר" דדווקא צדקה הבאה לכפר כמו שמצאנו בנבוכדנצר "וחטאיך בצדקה פרוק" ('''דניאל''' ד כד) היא האסורה לקבל מהם כדי שלא תכפר על עוונותיהם וכן שאר מצוות הבאות לכפרה, אבל שאר המצוות שרק מוסיפות זכויות אפשר לקבל מהם. וכך פסקו ה'''ש"ך''' (יו"ד רנד ג) וה'''ט"ז''' (סק"ד), וא"כ נפק"מ שגם לרמב"ם מצוות הבאות לכפרה אין מקבלים מהם. | ||
ועיין | |||
וגם | ועיין ב'''רדב"ז''' על הרמב"ם (מלכים י י) שכתב "ומכל מקום במצוות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ספר תורה ומזוזה, אני חושש להחמיר שלא יניחו אותם לעשותם" ובאופן פשוט סובר כך גם בדעת הרמב"ם שהרי מפרשו עתה. ונראה שחידש דין זה מסברא, דמצד עצם המצווה אין פגם שיעשה אותה הגוי, אך המצוות הצריכות קדושה א"א לתת אותן לגוי כי אינו יכול להתקדש והיא סגולה המיוחדת לישראל, וא"כ מפאת ביזוי המצווה אין להניחו לעשותה גם לדעת ה'''רמב"ם'''. אך עכ"פ נלע"ד שגם אליבא דה'''רדב"ז''' אם נתנו לו לעשות מצוות כאלו ועשה אותם הגוי בקדושה כראוי, מקבל ע"ז שכר, שהרי אין פגם בעצם בנתינת המצוות האלה לגוי אלא חשש שלא יעשה אותן בקדושה. | ||
וגם ה'''מאירי''' כתב להדיא כמו הרמב"ם בסנהדרין (נח ב ד"ה בן נח) וז"ל "אבל שאר מצוות אין מונעין הימנו שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו". | |||
'''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | '''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | ||