הבדלים בין גרסאות בדף "גויים בקיום מצוות"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←סיכום
(←סיכום) |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{עריכה|סיבה=לא נוחה לקריאה, צריך חלוקה לפסקאות}} | ||
{{מקורות|||||}} | |||
== גויים בקיום מצוות == | == גויים בקיום מצוות == | ||
הובדלו ישראל מן העמים, בחר ה' בישראל, ובחירה זו התבטאה בנתינת התורה בסיני והחיוב במצוות "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" ('''שמות''' יט,ה- ו) "מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו" ('''שבת''' פט.). א"כ מובן היה שהגויים לא יהיו שייכים כלל בתורה והמצוות ולעשייתם אותם לא יהיה שום ערך, אך מצאנו מקורות בדברי הגמרא והפוסקים המראים פנים גם לומר שיש ערך למצוותיהם של הגויים וצריך לברר עניין זה. | הובדלו ישראל מן העמים, בחר ה' בישראל, ובחירה זו התבטאה בנתינת התורה בסיני והחיוב במצוות "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" ('''שמות''' יט,ה- ו) "מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו" ('''שבת''' פט.). א"כ מובן היה שהגויים לא יהיו שייכים כלל בתורה והמצוות ולעשייתם אותם לא יהיה שום ערך, אך מצאנו מקורות בדברי הגמרא והפוסקים המראים פנים גם לומר שיש ערך למצוותיהם של הגויים וצריך לברר עניין זה. | ||
כתב ה'''רמב"ם''' (מלכים י י) "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה. ואם הביא עולה מקבלין ממנו. נתן צדקה מקבלין ממנו. ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו. אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם". ולקמן נברר בע"ה את היסודות שעליהם נשען פסק הרמב"ם הזה ומה שיש להעיר בהם ובשיטות החולקות עליו. | כתב ה'''רמב"ם''' (מלכים י י) "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה. ואם הביא עולה מקבלין ממנו. נתן צדקה מקבלין ממנו. ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו. אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם". ולקמן נברר בע"ה את היסודות שעליהם נשען פסק הרמב"ם הזה ומה שיש להעיר בהם ובשיטות החולקות עליו. | ||
| שורה 41: | שורה 39: | ||
והנה לפי ה'''רמב"ן''' פשיטא שאין להוכיח כלל, וגם לשיטת '''רש"י''' נראה שאין ראיה, דכבר כתב ה'''כוזרי''' (ב יד) שאברהם נבחר להיות מי שממנו יתחיל הגזע הישראלי לפרוח, וא"כ ברור ששייכותו בקיום המצוות היא גדולה הרבה יותר ואין להוכיח ממנו לשאר הגויים. ובאמת היא סברא פשוטה וכך נשמע גם מדברי חז"ל ('''ב"ר''' צה ג) שנעשו כליותיו של אברהם כשני כדי מים והיו מלמדים אותו תורה, ואפילו אם היה בן נח היה זה עניין מיוחד המורה על קישורו אל התורה והמצוות. וכך כתב ה'''מהר"ל''' (תפארת ישראל פי"ט) שהקשה מה השייכות של האבות לתורה, הרי לא היו יהודים? ותירץ (תפארת ישראל כ') שלאבות היה קישור מיוחד לתורה יותר משאר בני נח. אמנם מצאנו שהקשו האחרונים איך שמר אברהם אבינו שבת, הרי אמרו חז"ל "גוי ששבת חייב מיתה"? ותירץ ה'''הפלאה''' (מקנה, קידושין לז ב ד"ה בתוד"ה ממחרת הפסח) שאברהם חילל שבת בליל שבת שלישראל שהיום הולך אחר הלילה היא שבת, ולגויים שהלילה הולך אחר היום נחשב עדיין יום שישי ולכן היה יכול לעשות בו מלאכה. ובדרך כזו הלך גם ה'''חת"ס''' (שבת קלט ב ד"ה היוצא) שהאבות לבשו בשבת טלית מצוייצת שלישראל היא תכשיט ולבני נח משאוי, ומבואר מדבריהם שהאבות היו בני נח גמורים ואסורים בכל איסורי בני נח והדבר צ"ע. ובאמת ה'''גר"ח סולוביצ'יק''' (סטנסיל סי' תל"ה-תל"ו) תירץ שהאבות למרות שהיו בני נח, מצד החפצא היו כבר ישראל ולכן היה מותר להם לשמור שבת עפ"ד ה'''רמב"ם''' (מלכים י,ט) שהאיסור הוא רק לחדש דת, והם לא חידשו דת כי מצד החפצא היו כבר בגדר ישראל. | והנה לפי ה'''רמב"ן''' פשיטא שאין להוכיח כלל, וגם לשיטת '''רש"י''' נראה שאין ראיה, דכבר כתב ה'''כוזרי''' (ב יד) שאברהם נבחר להיות מי שממנו יתחיל הגזע הישראלי לפרוח, וא"כ ברור ששייכותו בקיום המצוות היא גדולה הרבה יותר ואין להוכיח ממנו לשאר הגויים. ובאמת היא סברא פשוטה וכך נשמע גם מדברי חז"ל ('''ב"ר''' צה ג) שנעשו כליותיו של אברהם כשני כדי מים והיו מלמדים אותו תורה, ואפילו אם היה בן נח היה זה עניין מיוחד המורה על קישורו אל התורה והמצוות. וכך כתב ה'''מהר"ל''' (תפארת ישראל פי"ט) שהקשה מה השייכות של האבות לתורה, הרי לא היו יהודים? ותירץ (תפארת ישראל כ') שלאבות היה קישור מיוחד לתורה יותר משאר בני נח. אמנם מצאנו שהקשו האחרונים איך שמר אברהם אבינו שבת, הרי אמרו חז"ל "גוי ששבת חייב מיתה"? ותירץ ה'''הפלאה''' (מקנה, קידושין לז ב ד"ה בתוד"ה ממחרת הפסח) שאברהם חילל שבת בליל שבת שלישראל שהיום הולך אחר הלילה היא שבת, ולגויים שהלילה הולך אחר היום נחשב עדיין יום שישי ולכן היה יכול לעשות בו מלאכה. ובדרך כזו הלך גם ה'''חת"ס''' (שבת קלט ב ד"ה היוצא) שהאבות לבשו בשבת טלית מצוייצת שלישראל היא תכשיט ולבני נח משאוי, ומבואר מדבריהם שהאבות היו בני נח גמורים ואסורים בכל איסורי בני נח והדבר צ"ע. ובאמת ה'''גר"ח סולוביצ'יק''' (סטנסיל סי' תל"ה-תל"ו) תירץ שהאבות למרות שהיו בני נח, מצד החפצא היו כבר ישראל ולכן היה מותר להם לשמור שבת עפ"ד ה'''רמב"ם''' (מלכים י,ט) שהאיסור הוא רק לחדש דת, והם לא חידשו דת כי מצד החפצא היו כבר בגדר ישראל. | ||
אך לכאורה כדעת ה'''הפלאה''' וה'''חת"ס''' מבואר ב'''תוס'''' בב"מ (ע ב סוד"ה תשיך) שהקשו למה כשיחזקאל החיה מתים בבקעת דורא לא קם אחד שלא נזהר באיסור ריבית, הרי היו גויים ולא נצטוו על הריבית? ותירצו שהחייאת המתים שהחיה יחזקאל לא הייתה תחיית המתים האחרונה אלא רק מי שזכה קם, ואותו אדם שלא נזהר ברבית לא קם כי היה ראוי גם קודם מתן תורה לקיים מצוות, כמו שהאבות קיימו כל התורה כולה קודם שניתנה. הרי שהשווה ה'''תוס'''' בין קיום המצוות של האבות הקדושים לבין קיום של סתם גויים ומשמע שהאבות לא היו יותר מסתם גויים ולכולם יש עניין לקיים מצוות כדעת הרמב"ם (מלכים י י)?. ואפשר ליישב שלא התכוונו ה'''תוס'''' להשוואה גמורה בין האבות לשאר גויים, אלא כמו שהאבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה למעלתם, כך ראוי לכל גוי לקיים את המצוות המוסריות כמו ריבית וכדו' ולכן לא קם אותו אחד בבקעת דורא. אך באמת הקושיא מעיקרא ליתא, שהרי המתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא היו מבני ישראל לכל השיטות ב'''סנהדרין''' (צב ב) אלא שהיו קודם מתן תורה ולכן נחשבו בני נח לשיטת התוס' כדלעיל, וא"כ ההשוואה לקיום האבות כל התורה כולה היא פשוטה שהרי הם מזרעם. וכך מפורש במקורו של התוס' ב'''תרגום ירושלמי''' (הובא בתורה שלמה, ריש בשלח סי' רנא*) "כולהון משבטא דאפריים". | אך לכאורה כדעת ה'''הפלאה''' וה'''חת"ס''' מבואר ב'''תוס'<nowiki/>''' בב"מ (ע ב סוד"ה תשיך) שהקשו למה כשיחזקאל החיה מתים בבקעת דורא לא קם אחד שלא נזהר באיסור ריבית, הרי היו גויים ולא נצטוו על הריבית? ותירצו שהחייאת המתים שהחיה יחזקאל לא הייתה תחיית המתים האחרונה אלא רק מי שזכה קם, ואותו אדם שלא נזהר ברבית לא קם כי היה ראוי גם קודם מתן תורה לקיים מצוות, כמו שהאבות קיימו כל התורה כולה קודם שניתנה. הרי שהשווה ה'''תוס'<nowiki/>''' בין קיום המצוות של האבות הקדושים לבין קיום של סתם גויים ומשמע שהאבות לא היו יותר מסתם גויים ולכולם יש עניין לקיים מצוות כדעת הרמב"ם (מלכים י י)?. ואפשר ליישב שלא התכוונו ה'''תוס'''' להשוואה גמורה בין האבות לשאר גויים, אלא כמו שהאבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה למעלתם, כך ראוי לכל גוי לקיים את המצוות המוסריות כמו ריבית וכדו' ולכן לא קם אותו אחד בבקעת דורא. אך באמת הקושיא מעיקרא ליתא, שהרי המתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא היו מבני ישראל לכל השיטות ב'''סנהדרין''' (צב ב) אלא שהיו קודם מתן תורה ולכן נחשבו בני נח לשיטת התוס' כדלעיל, וא"כ ההשוואה לקיום האבות כל התורה כולה היא פשוטה שהרי הם מזרעם. וכך מפורש במקורו של התוס' ב'''תרגום ירושלמי''' (הובא בתורה שלמה, ריש בשלח סי' רנא*) "כולהון משבטא דאפריים". | ||
ובסנהדרין ( | דין לימוד תורה לגויים | ||
ובסנהדרין (נח ב) "אמר רבי יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר 'תורה צווה לנו משה מורשה' לנו מורשה ולא להם" וכך פסק ה'''רמב"ם''' (מלכים י ט). והנה מקור הלימוד לדין זה הוא הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" ('''דברים''' לג ד) ומפסוק זה למדה ה'''גמרא''' במכות (כג ב) שתרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני, תרי"א אמר משה כמניין 'תורה' שבפסוק, ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו. וא"כ הלימוד המחשיב את לימוד התורה לגוי כגזל צריך לאסור גם את שאר המצוות שהרי גם הם במשמע המילה 'תורה' שבפסוק וגם עליהם נאמר 'מורשה', ואיך פסק הרמב"ם שמקבלים הגויים שכר על קיום שאר המצוות?. | |||
ותירץ ב'''מרגניתא טבא''' על שורשי הרמב"ם (שורש א', עמ' תל"ח בהוצ' פרנקל), של'''רמב"ם''' הדרשה של התרי"ג מצוות מהפסוק היא אסמכתא בעלמא וכוונת הפסוק אינה אלא לתורה בלבד ולכן ה'מורשה' נאמרה רק על לימוד תורה. והקשה עליו בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח סימן נ"ז) ד'''ברמב"ם''' בהל' מלכים (ח י) מפורש להדיא שהפסוק מיירי גם במצוות שכתב שם "משה רבינו לא הנחיל התורה ו'''המצות''' אלא לישראל. שנאמר מורשה קהלת יעקב" ומוכח שלא סבר שזו אסמכתא?. ולכן יישב הוא, שבאמת הפסוק מיירי בשניהם אלא שלמד ה'''רמב"ם''' שדרשת ה'מורשה' קאי רק על התורה ממה שהוצרכה התורה למעט גר תושב מאכילת קרבן פסח "תושב ושכיר לא יאכל בו" ('''שמות''' יב מה) הרי שאת שאר המצוות יכול לקיים. אמנם ראייתו קשה לענ"ד, ראשית דאת כל הקרבנות אסור לגוי לאכול שהרי הם ממון גבוה ורק הותר לישראל לאוכלם כמצוותם כמבואר ב'''רש"י''' (קידושין נב ב ד"ה כי, ועיין מנ"ח מצווה י' ס"ק כג), וא"כ בלא"ה קשה קושייתו? ועוד, דפשט האיסור הוא להאכילו אפילו לא לשם מצווה כמבואר ב'''חינוך''' (מצווה י"ד), וזה מותר בשאר המצוות לכו"ע?. | ותירץ ב'''מרגניתא טבא''' על שורשי הרמב"ם (שורש א', עמ' תל"ח בהוצ' פרנקל), של'''רמב"ם''' הדרשה של התרי"ג מצוות מהפסוק היא אסמכתא בעלמא וכוונת הפסוק אינה אלא לתורה בלבד ולכן ה'מורשה' נאמרה רק על לימוד תורה. והקשה עליו בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח סימן נ"ז) ד'''ברמב"ם''' בהל' מלכים (ח י) מפורש להדיא שהפסוק מיירי גם במצוות שכתב שם "משה רבינו לא הנחיל התורה ו'''המצות''' אלא לישראל. שנאמר מורשה קהלת יעקב" ומוכח שלא סבר שזו אסמכתא?. ולכן יישב הוא, שבאמת הפסוק מיירי בשניהם אלא שלמד ה'''רמב"ם''' שדרשת ה'מורשה' קאי רק על התורה ממה שהוצרכה התורה למעט גר תושב מאכילת קרבן פסח "תושב ושכיר לא יאכל בו" ('''שמות''' יב מה) הרי שאת שאר המצוות יכול לקיים. אמנם ראייתו קשה לענ"ד, ראשית דאת כל הקרבנות אסור לגוי לאכול שהרי הם ממון גבוה ורק הותר לישראל לאוכלם כמצוותם כמבואר ב'''רש"י''' (קידושין נב ב ד"ה כי, ועיין מנ"ח מצווה י' ס"ק כג), וא"כ בלא"ה קשה קושייתו? ועוד, דפשט האיסור הוא להאכילו אפילו לא לשם מצווה כמבואר ב'''חינוך''' (מצווה י"ד), וזה מותר בשאר המצוות לכו"ע?. | ||
| שורה 64: | שורה 62: | ||
אלא אי קשיא הא קשיא, מה שהקשה ה'''אדר"ת''' בקונטרס תשובה מאהבה על הרמב"ם (מלכים ט, י) דלכאורה דברי ה'''רמב"ם''' סותרים אלו את אלו באיזה גוי מדובר. דבתחילה כתב "בן נח שרצה לעשות מצווה... ואם הביא עולה מקבלין ממנו" משמע שמדובר בכל המחוייב בשבע מצוות בני נח, ואפילו אינו מקיימם שהרי קרבן יכול להביא אפילו גוי מומר כמבואר ב'''חולין''' (יג ב וכ"פ הרמב"ם מע"ק ג ב), ואח"כ כתב דמקבלים ממנו צדקה ונותנין לעניי ישראל "הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותו" משמע שמיירי בגר תושב בלבד שעליו נצטווינו להחיותו ('''פסחים''' כא:), ואח"כ כתב הרמב"ם "אבל גוי שנתן צדקה... ונותנין אותה לעניי גויים" משמע שגוי אינו בן נח, ובן נח הוא דווקא המקיים שבע מצוות ממש?. ותירץ בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח ס"ק לה) דבן נח שכתב הרמב"ם הוא באמת גר תושב, ואפשר שיהיה בזמן הזה גר תושב אע"פ שלרמב"ם צריך קבלה בפני שלושה, כי כל מה שצריך קבלה הוא בגלל שלא הקפיד לפני כן על קיום שבע מצוות, אבל מי שמרגע חיובו הקפיד על קיום המצוות לא צריך קבלה. וב'''צפנת פענח''' (ערכין ח ח) כתב להיפך, שצריך קבלה כדי להיות גר תושב, אבל גם מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בלי קבלה, בזמן הזה שאין מקבלים מצווה להחיותו. ואכתי קשה, דאת הקרבנות יכול להקריב אפילו עובד ע"ז? ועל זה תירץ ה'''צפנת פענח''' שגם זה רק בזמן הבית, אך בזמן הזה רק מי שמקיים שבע מצוות בני נח אלא שלא יכול לקבל על עצמו, יכול להקדיש קרבנות. | אלא אי קשיא הא קשיא, מה שהקשה ה'''אדר"ת''' בקונטרס תשובה מאהבה על הרמב"ם (מלכים ט, י) דלכאורה דברי ה'''רמב"ם''' סותרים אלו את אלו באיזה גוי מדובר. דבתחילה כתב "בן נח שרצה לעשות מצווה... ואם הביא עולה מקבלין ממנו" משמע שמדובר בכל המחוייב בשבע מצוות בני נח, ואפילו אינו מקיימם שהרי קרבן יכול להביא אפילו גוי מומר כמבואר ב'''חולין''' (יג ב וכ"פ הרמב"ם מע"ק ג ב), ואח"כ כתב דמקבלים ממנו צדקה ונותנין לעניי ישראל "הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותו" משמע שמיירי בגר תושב בלבד שעליו נצטווינו להחיותו ('''פסחים''' כא:), ואח"כ כתב הרמב"ם "אבל גוי שנתן צדקה... ונותנין אותה לעניי גויים" משמע שגוי אינו בן נח, ובן נח הוא דווקא המקיים שבע מצוות ממש?. ותירץ בספר '''חמדת ישראל''' (קונטרס בני נח ס"ק לה) דבן נח שכתב הרמב"ם הוא באמת גר תושב, ואפשר שיהיה בזמן הזה גר תושב אע"פ שלרמב"ם צריך קבלה בפני שלושה, כי כל מה שצריך קבלה הוא בגלל שלא הקפיד לפני כן על קיום שבע מצוות, אבל מי שמרגע חיובו הקפיד על קיום המצוות לא צריך קבלה. וב'''צפנת פענח''' (ערכין ח ח) כתב להיפך, שצריך קבלה כדי להיות גר תושב, אבל גם מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בלי קבלה, בזמן הזה שאין מקבלים מצווה להחיותו. ואכתי קשה, דאת הקרבנות יכול להקריב אפילו עובד ע"ז? ועל זה תירץ ה'''צפנת פענח''' שגם זה רק בזמן הבית, אך בזמן הזה רק מי שמקיים שבע מצוות בני נח אלא שלא יכול לקבל על עצמו, יכול להקדיש קרבנות. | ||
ועוד יש לשאול, דכתב | ועוד יש לשאול, דכתב ה'''רמב"ם''' בסופו "אבל הגוי שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם" ופירש ה'''כס"מ''' (עיי"ש וב'''לח"מ''') שהוא משום שלום מלכות כמבואר ב'''ב"ב''' (י ב) "איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי... קמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות. שמע רבי אמי איקפד אמר לית ליה ביבוש קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה? ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו". כלומר שאין לקבל מהגויים צדקה אם לא מחמת שלום מלכות, בגלל ביבוש קצירה תשברנה כלומר שאנו רוצים שתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן ואז ישברו ('''רש"י'''). וא"כ לכאורה היה נכון למנוע מהגויים קיום כל המצוות מטעם ביבוש קצירה תשברנה? ובאמת קושיה מעין זה הקשה כבר ב'''הגהות אשר"י''' (ב"ב פ"א סי' ל"ו) "שאלתי, מאי שנא צדקה אין מקבלין מהם ומאי שנא נדרים ונדבות דמקבלין מהם ודרשינן איש איש, אדרבא נסמוך אדאורייתא וכמו שמקבלים נדרים ונדבות כך נקבל צדקה? ופירש לי מורי רבי אברהם לפי שנדרים ונדבות אין באין לכפר" דדווקא צדקה הבאה לכפר כמו שמצאנו בנבוכדנצר "וחטאיך בצדקה פרוק" ('''דניאל''' ד כד) היא האסורה לקבל מהם כדי שלא תכפר על עוונותיהם וכן שאר מצוות הבאות לכפרה, אבל שאר המצוות שרק מוסיפות זכויות אפשר לקבל מהם. וכך פסקו ה'''ש"ך''' (יו"ד רנד ג) וה'''ט"ז''' (סק"ד), וא"כ נפק"מ שגם לרמב"ם מצוות הבאות לכפרה אין מקבלים מהם. | ||
ועיין | |||
וגם | ועיין ב'''רדב"ז''' על הרמב"ם (מלכים י י) שכתב "ומכל מקום במצוות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ספר תורה ומזוזה, אני חושש להחמיר שלא יניחו אותם לעשותם" ובאופן פשוט סובר כך גם בדעת הרמב"ם שהרי מפרשו עתה. ונראה שחידש דין זה מסברא, דמצד עצם המצווה אין פגם שיעשה אותה הגוי, אך המצוות הצריכות קדושה א"א לתת אותן לגוי כי אינו יכול להתקדש והיא סגולה המיוחדת לישראל, וא"כ מפאת ביזוי המצווה אין להניחו לעשותה גם לדעת ה'''רמב"ם'''. אך עכ"פ נלע"ד שגם אליבא דה'''רדב"ז''' אם נתנו לו לעשות מצוות כאלו ועשה אותם הגוי בקדושה כראוי, מקבל ע"ז שכר, שהרי אין פגם בעצם בנתינת המצוות האלה לגוי אלא חשש שלא יעשה אותן בקדושה. | ||
וגם ה'''מאירי''' כתב להדיא כמו הרמב"ם בסנהדרין (נח ב ד"ה בן נח) וז"ל "אבל שאר מצוות אין מונעין הימנו שהרי אמרו לקבל קרבנותיו וצדקותיו". | |||
'''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | '''שיטת הרמ"ה ורש"י''' | ||
אך | אך ב'''יד רמ"ה''' נראה שלא סובר כרמב"ם. דב'''סנהדרין''' (נח ב) הביאה הגמרא את דברי ר"ל דגוי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו, ואמר רבינא שאסור אפילו שבת ביום שני בשבוע שאינו יום הרגיל בקביעת שבת. והנה גרסת '''מהרש"ל''' שם היא דמקשה הגמרא על דברי ר"ל "פשיטא" ומתרצת "אמר רבינא לא נצרכא אלא לשני בשבת" ולפי גרסה זו ודאי שא"א לסבור כמו ה'''רמב"ם''' שהרי דין זה אינו פשוט כלל דשאר מצוות מותר לגוי לקיים והוא מקבל שכר על זה? ובאמת ה'''מאירי''' להדיא לא גרס כך אלא כגרסתינו. אך '''ביד רמ"ה''' (סי' גרס כגרסת '''מהרש"ל''' ופירש "ומתמהינן פשיטא דקא ס"ד דבשביתה שהוא לשם חובה קמיירי כגון הערביים ששובתים ביום ו' לשם עבודה זרה, ואפילו היכא דשובתים בשבת לשם שמים כיוון דלא איפקוד עלה הוה ליה גזל וכו'". וכדבריו כתב רבי משה גאלאנטי בספר '''קרבן חגיגה''' (סימן מ"ד). | ||
ו'''רש"י''' אמנם דחה גרסה זו אך מטעם אחר "פשיטא לא גרסינן, דהא טובא קמ"ל דאבני אדם קאי" כלומר שאין לגרוס פשיטא בגמרא דר"ל השמיענו טובא שהרי פשט הפסוק בפרשת נח מיירי בעונות השנה שלא ישבותו ופירש ר"ל דקאי גם על בני אדם. ולכאורה מדבריו משמע שגם הוא סובר כ'''יד רמ"ה''' דאל"כ היה צריך לדחות את הגרסה מטעמו של הרמב"ם דדינו של ר"ל עצמו אינו פשיטא כי את שאר המצוות מותר לגוי לקיים. אבל נראה שאין זו ראיה דהא בלא"ה יש להקשות לפירוש רש"י (ד"ה גוי ששבת) שפירש דאיסור השביתה של הגויים הוא אפילו לא לשם מצווה אלא אפילו לקביעת יום מנוחה בעלמא "גוי ששבת ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו" וא"כ טובא קמ"ל ר"ל דמנ"ל שדבר זה אסור להם? אלא ע"כ שכוונת רש"י דריש לקיש השמיענו שהפסוק מיירי בבני אדם ולא בעיתים שבשנה וממילא החידוש הוא הדין היוצא מהפסוק שאסור לגוי לשבות ולא הסבר פשט הפסוק בלבד, וממילא אין כלל ראיה שלא סובר כדעת ה'''רמב"ם''', שהרי אפשר שגם לשיטתו החידוש של הפסוק שמביא ר"ל מעבר להסבר פשטו הוא שאת שאר המצוות מותר לגויים לקיים. | |||
'''שיטת ספר חסידים''' | '''שיטת ספר חסידים''' | ||
וב'''ספר חסידים''' (סימן תר"צ) ג"כ נראה כדעת הרמב"ם, שכתב "גר אחד בימים קדמונים שבא להתגייר וכבר קיבל עליו כל המצוות, מצוות עשה לעשות וכל מצוות לא תעשה שלא לעשות והיה מבקש שימולו אותו, והיה אחד מאכילו נבלות וטרפות... אמר לו חברו... כבר קיבל כל המצוות עליו איך יתכן להאכילו נבלות וטרפות?". משמע שיש עניין למי שאינו יהודי כי עוד לא מל וטבל לקיים את המצוות, דא"א לומר שהתקבל כגר תושב שהרי אפילו לשיטת אחרים ב'''ע"ז''' (סד ב) גר תושב אינו מקבל עליו שלא לאכול נבלות וטרפות. ואולי י"ל שכוונת '''ספר חסידים''' לומר שאמנם אין כלל עניין לקיים מצוות בגויותו, אך כיוון שהוא סבור בדמיונו שיש איזה עניין בקיימו את המצוות איך יתכן לצערו ולמנוע ממנו זאת, וזה דין בין אדם לחברו ולא בין אדם למקום. והכי מסתבר מלשונו שכתב "ואיך יתכן" משמע בעיה מוסרית. ולפי"ז '''ספר חסידים''' הוא דעת יחיד שמצד אחד מתיר לגויים לקיים מצוות דלא כיד רמ"ה, ומצד שני הם לא מקבלים עליהם שכר דלא כרמב"ם. | |||
'''שיטת רבינו ירוחם והפוסקים''' | '''שיטת רבינו ירוחם והפוסקים''' | ||
ו'''רבינו ירוחם''' (ספר תולדות אדם וחוה נתיב י"ז ח"ו) כתב "אסור למול את הגוי שלא לשם גרות. כך כתבו הגאונים בתשובה" והביא ה'''רמ"א''' את דברי '''רבינו ירוחם''' בדרכי משה (יו"ד ס"ס רסג) וכך פסק בהג"ה (רסג ה). ולכאורה מפורש להדיא שסובר לא כרמב"ם, דאת הגמרא בע"ז (כו ב) שאמרה "ת"ר ישראל מל את העובד כוכבים לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא" שפירש ה'''רמב"ם''' בתשובה (בלאו סי' קמח) שהכוונה שרק משום מורנא אסור אבל כל השאר מותר, פירש '''רבינו ירוחם''' להיפך, שרק לשם גרות מותר וכל השאר אסור וא"כ לכאורה כך סובר גם בשאר מצוות. אך נראה שזה תלוי במחלוקת הפוסקים, דב'''לבוש''' (רסג ה) כתב שטעמו של רבינו ירוחם הוא "שלא להחתימו בחותם אות ברית קודש" וא"כ ה"ה לשאר המצוות שאיננו רוצים שיגע במצוות הקדושות של ישראל. אך ה'''ט"ז''' (רסג ג) כתב דטעמו של רבינו ירוחם הוא "דאמרינן דאברהם אבינו עומד ומבחין מיהו שנימול ואינו מניחו לגהינום, וזה שמל את הגוי מבטל סימן המילה בישראל", משמע שמיירי דווקא במילה שהיא סימן לקשר בין ישראל לקב"ה ולכן איננו רוצים שאחר יסומן כך. ושמא זו גם כוונת ה'''לבוש''' דמצוות מילה מיוחדת כי היא "חותם אות ברית קודש". | |||
ולהלכה בשאלת המילה, כתב | |||
ולהלכה בשאלת המילה, כתב ה'''ש"ך''' (רסג ח) דדברי ה'''רמ"א''' נסתרים מלקמן (רסח ט) דשם פסק ה'''שו"ע''' דגוי שרוצה למול, אם זה לשם רפואה אסור למולו, ואם זה לשם מילה מותר, ולא חלק עליו ה'''רמ"א''' שם וגם ה'''לבוש''' שם כך כתב. וא"כ דבריהם סותרים שהרי הם הם דברי ה'''רמב"ם''' (מילה ג ז) כלשונם, שפסק שאפשר למול גוי שלא לשם רפואה?. אך תירץ קושיה זו ב'''שו"ת הר צבי''' (יו"ד סימן רטו) דה'''שו"ע''' דקדק בלשונו, דהרמב"ם (שם) כתב "אם נתכוון הגוי למילה מותר לישראל למול אותו" אך השו"ע (שם) כתב "אם נתכוון הגוי למילה '''מצווה''' לישראל למול אותו" וביאור החילוק נעוץ בדברי ה'''כס"מ''' עצמו שפירש את הרמב"ם בהלכות מילה שכוונת הגוי שבא לשם מילה היא להתגייר דאל"כ לא נמול אותו, ולכן שינה וכתב לשון מצווה. וא"כ גם ה'''שו"ע''' סובר שמותר למול גוי רק אם מתכוון לשם גרות. וכן פסק ב'''שו"ת הר צבי''' שם. | |||
== סיכום == | == סיכום == | ||
בדברי חז"ל בבבלי ובירושלמי מצאנו מקורות רבים לכאן ולכאן בשאלה האם יש ערך לקיום המצוות ע"י בגויים או דלמא להיפך. הראשונים נחלקו, לשיטת הרמב"ם והמאירי הגויים מקבלים שכר על קיום המצוות, ולשיטת | בדברי חז"ל בבבלי ובירושלמי מצאנו מקורות רבים לכאן ולכאן בשאלה האם יש ערך לקיום המצוות ע"י בגויים או דלמא להיפך. הראשונים נחלקו, לשיטת '''הרמב"ם והמאירי''' הגויים מקבלים שכר על קיום המצוות, ולשיטת ה'''יד רמ"ה''' אסור לגויים לקיים מצוות כישראל. בדעת '''ר"י החסיד בספר חסידים''' מצאנו לכאורה גישה אמצעית שמתירה לגויים לקיים מצוות. | ||
רבינו ירוחם אסר למול גויים וכך נפסק בשו"ע, אך אפשר שזה איסור מיוחד במצוות מילה. | '''רבינו ירוחם''' אסר למול גויים וכך נפסק בשו"ע, אך אפשר שזה איסור מיוחד במצוות מילה. | ||
[[קטגוריה: גויים]] | |||
[[קטגוריה: עבודה זרה כו:]] | |||
[[קטגוריה: עבודה זרה סד:]] | |||
[[קטגוריה: חולין יג:]] | |||
[[קטגוריה: ערכין ה:]] | |||
[[קטגוריה: יומא כח:]] | |||
[[קטגוריה: סנהדרין נח:]] | |||
[[קטגוריה: סנהדרין נט.]] | |||
[[קטגוריה: מילה פרק ג]] | |||
[[קטגוריה: מלכים פרק י]] | |||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן רסג]] | |||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן רסח]] | |||