ברכה על תבשיל שיש בו מין דגן

,

ברכת תבשיל שיש בו מחמשת מיני דגן, האם יש כמות מינימלית של מין דגן שצריכה להיות על מנת שהברכה תהיה מזונות, באילו מקרים חמשת מיני דגן בתערובת לא נחשבים עיקר והברכה לא תהיה מזונות, מה לפי האמור ברכת השניצל.

הקדמה

חמשת מיני דגן הינם חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון. חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים לחם שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. על כן, יש להם דינים מיוחדים בהלכה. הסוגיה שלנו הולכת לעסוק בייחודיותם של מיני דגן בנוגע לעיקר וטפל.

יש לדעת שלושה מצבים בחמשת מיני דגן: כסיסה – כוסס גרעיני חיטה שלמים בין מבושל בין חי. ברכתם 'אדמה'. מעשה קדירה – טוחן את החיטה לקמח (או אפילו חיטים שלמות שניתדבקו בבישולן לעיסה) ומבשל אותו במים לדייסה או תבשיל אחר. ברכתו 'מזונות' תמיד. פת - טוחן את החיטה לקמח ואופה את הקמח. ברכתה 'מזונות' (בפת הבאה בכיסנין) או 'המוציא'.

הסוגיה בגמרא

הגמרא [(ברכות לו ב)][1] אומרת שנחלקים במקרה של חביץ קדרה ודייסא אם יש לברך 'שהכל' או 'מזונות'. לא יתכן שמדובר בקדירה סתם, כי בקדירה פשוט שמברך מזונות. אלא חולקים בדייסא כעין חביץ קדירה, כלומר שיש עוד מרכיבים חוץ מהקמח. במקרה שלנו מדובר שיש בדייסא גם דבש, לפי רב יהודה הדבש עיקר ומברך 'שהכל', לפי רב כהנא הקמח עיקר ומברך 'מזונות'. רב יוסף מכריע כרב כהנא כי רב ושמואל אומרים כמותו. רב ושמואל אמרו שכל שיש בו מחמשת מיני דגן, וכן דבר שהוא מחמשת מיני דגן – ברכתם 'מזונות'.

הגמרא אומרת שצריך לומר את שתי המימרות. שכן אם היה נאמר רק 'כל שהוא מחמשת מיני דגן', הייתי אומר שמין דגן בתערובת - לא מברכים עליו מזונות, כי הוא לא לבדו, אלא הוא נהיה טפל ויורדת ברכתו ל'שהכל'. לכן אמרו 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן'. ואם היו אומרים רק 'כל שיש בו מחמשת מיני דגן', הייתי אומר שברכת מזונות אמורה לא רק לגבי חמשת מיני דגן אלא גם לדבר אחר שמזין, כמו אורז, והחידוש של 'כל שיש בו' הוא שבמין דגן אפילו אם הוא מועט בתערובת הברכה תהיה 'מזונות'. ולפי זה דבר אחר מזין [כגון אורז], לבדו, יש לברך עליו 'מזונות', ובתערובת הוא מתבטל לרוב. לכן השמיעו לנו את המימרא של 'כל שהוא' ללמדנו שרק מה שמחמשת מיני דגן, ברכתו במ"מ, ולא אורז והדומה לו.

לגמרא קשה. יצא לנו מהדיוק של ה"צריכא" שברכת האורז 'שהכל'. אבל שנינו שצריך לברך על אורז תחילה וסוף כמעשה קדירה! ועל מעשה קדירה שנינו שבתחילה מברך 'במ"מ' ולבסוף מברך עליו ברכת 'מעין שלוש'. כך שברכת האורז צריכה להיות 'מזונות' ולא 'שהכל'!

הגמרא עונה שזה כמו מעשה קדירה, אבל לא לגמרי. זה כמעשה קדירה - שמברכים עליו תחילה וסוף, אבל לא כמעשה קדירה - לעניין אילו ברכות לברך. ויוצא שברכת האורז אפילו לבדו 'שהכל', ושיש לברך גם בסוף. (בזמנם, לא היה ברור שמברכים על הכל תחילה וסוף).

ולגמרא שוב קשה - אורז אינו מעשה קדירה לגמרי?! שנינו ברייתא מאוד ברורה ובה כתוב: "אלו הן מעשה קדרה: חילקא, טרגיס, סולת, זריז, וערסן ואורז". כך שברור שאורז הוא כמעשה קדירה לגמרי.

והגמרא עונה - נכון. זה באמת כך לגבי שיטת רבי יוחנן בן נורי, אך לא לרבנן! רבנן סוברים אחרת, ורב ושמואל סוברים כרבנן. (רבי יוחנן בן נורי סובר שאורז הוא בדיוק כמו חמשת מיני דגן).

והגמרא מקשה, באמת רבנן לא סוברים שאורז מזונות?! והרי שנינו שכן! ואם תאמר שמה ששנינו זה רבי יוחנן בן נורי שאמר, אז לא היינו אומרים במקרה הזה מזונות ומעין שלוש כפי שאמרנו, אלא המוציא וברכת המזון! ואכן זה לא רבי יוחנן, אלא רבנן. ותיובתא (קשה) על רב ושמואל.