9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 70: | שורה 70: | ||
ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) כתב שכאן אסור לטלטל את החמץ אפילו על ידי דבר אחר (טלטול מן הצד) לפי שהחמץ אסור בהנאה, וכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול גם על ידי דבר אחר. וכן העתיק ה'''גר"א''' בביאורו (תמו ד"ה לפי). | ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) כתב שכאן אסור לטלטל את החמץ אפילו על ידי דבר אחר (טלטול מן הצד) לפי שהחמץ אסור בהנאה, וכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול גם על ידי דבר אחר. וכן העתיק ה'''גר"א''' בביאורו (תמו ד"ה לפי). | ||
ובאמת שכן מוכח כבר מה'''ירושלמי''' (פסחים ב ב), שכתב שחמץ של גוי שנתגלגל לגגו של ישראל, בשבת או ביו"ט אינו דוחפו בקנה כדשרי בחול המועד אלא כופה עליו כלי. | ובאמת שכן מוכח כבר מה'''ירושלמי''' (פסחים ב ב), שכתב שחמץ של גוי שנתגלגל לגגו של ישראל, בשבת או ביו"ט אינו דוחפו בקנה כדשרי בחול המועד אלא כופה עליו כלי. | ||
<BR/>וב'''ערוך השלחן''' (תמו י) ביאר הטעם, ש[[טלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור]]. | |||
===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ||
כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | ||
| שורה 83: | שורה 84: | ||
אמנם ה'''מגן אברהם''' עצמו במקום אחר (אורח חיים תלה ב) נסתפק אם צריך לברך על ביעור חמץ שנמצא בפסח, כיון שכבר ביטלו קודם הפסח וקיים תקנת חכמים בבדיקה. וכבר העירו האחרונים על הסתירה בדבריו. אמנם בעיסה שנתחמצה בפסח עצמו, מודה המגן אברהם שמברך על ביעורו כיון שלא היה כלול בביטול, אלא אם כן הוא חמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל וכנ"ל. | אמנם ה'''מגן אברהם''' עצמו במקום אחר (אורח חיים תלה ב) נסתפק אם צריך לברך על ביעור חמץ שנמצא בפסח, כיון שכבר ביטלו קודם הפסח וקיים תקנת חכמים בבדיקה. וכבר העירו האחרונים על הסתירה בדבריו. אמנם בעיסה שנתחמצה בפסח עצמו, מודה המגן אברהם שמברך על ביעורו כיון שלא היה כלול בביטול, אלא אם כן הוא חמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל וכנ"ל. | ||
<BR/>הפוסקים האחרונים נחלקו בדבר זה לדינא. ה'''משנה ברורה''' (תלה ה) הכריע שספק ברכות להקל. | <BR/>הפוסקים האחרונים נחלקו בדבר זה לדינא. ה'''משנה ברורה''' (תלה ה) הכריע שספק ברכות להקל, וכן הכריע '''ערוך השלחן''' (תלה ג, תמו ח). | ||
==טלטול כלי לצורך דבר שאינו ניטל== | ==טלטול כלי לצורך דבר שאינו ניטל== | ||
| שורה 105: | שורה 106: | ||
מובא ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי, וציטטו ה'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ד ב). וביאר ב'''קרבן העדה''' שם שבחוה"מ אפילו בידו אסור ליגע בו, שמא יבוא לאוכלו, כיון שאינו מוטל עליו לבערו. ובשבת ביו"ט כיון דהוי מוקצה, אסור לטלטלו אפילו ע"י קנה. וכן ב'''תרומת הדשן''' (א קלה) ביאר שכאשר אין הישראל בא לבערו אלא לדוחפו מרשותו, חיישינן שמא אתי למיכל ואינו מותר אלא על ידי קנה.<BR/> | מובא ב'''ירושלמי''' (פסחים ב ב) שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי, וציטטו ה'''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ד ב). וביאר ב'''קרבן העדה''' שם שבחוה"מ אפילו בידו אסור ליגע בו, שמא יבוא לאוכלו, כיון שאינו מוטל עליו לבערו. ובשבת ביו"ט כיון דהוי מוקצה, אסור לטלטלו אפילו ע"י קנה. וכן ב'''תרומת הדשן''' (א קלה) ביאר שכאשר אין הישראל בא לבערו אלא לדוחפו מרשותו, חיישינן שמא אתי למיכל ואינו מותר אלא על ידי קנה.<BR/> | ||
וכן נשאל ה'''ריב"ש''' (תא) האם חמץ של גוי מותר בטלטול בשבת וביום טוב, והוכיח הריב"ש שכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול, בין בשבת בין ביום טוב, ולכן אם מצא אצלו חמץ של נכרי בשבת או ביו"ט, כופה עליו כלי כדין חמצו שלו. ואף שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, מ"מ לא גרע מחמץ של הקדש שאם לא שבדילי אינשי מיניה, היה צריך לכפות עליו את הכלי. וא"כ בחמצו של גוי כופה כלי, שמא יבוא לאוכלו. והביא דברי ה'''רי"צ גיאות''' (ומקורו בירושלמי הנ"ל) שכתב שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי. הרי שגם חמץ של גוי אסור בטלטול ויש לכפות עליו כלי שמא יבוא לאכלו. | וכן נשאל ה'''ריב"ש''' (תא) האם חמץ של גוי מותר בטלטול בשבת וביום טוב, והוכיח הריב"ש שכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול, בין בשבת בין ביום טוב, ולכן אם מצא אצלו חמץ של נכרי בשבת או ביו"ט, כופה עליו כלי כדין חמצו שלו. ואף שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, מ"מ לא גרע מחמץ של הקדש שאם לא שבדילי אינשי מיניה, היה צריך לכפות עליו את הכלי. וא"כ בחמצו של גוי כופה כלי, שמא יבוא לאוכלו. והביא דברי ה'''רי"צ גיאות''' (ומקורו בירושלמי הנ"ל) שכתב שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי. הרי שגם חמץ של גוי אסור בטלטול ויש לכפות עליו כלי שמא יבוא לאכלו. | ||
ב'''שלחן ערוך''' (תמו ג) פסק דברים אלו להלכה, שחמצו של גוי בחוה"מ דוחפו בקנה ובשבת ביו"ט כופה עליו כלי. וחידש ה'''ערוך השלחן''' (יא) שנראה לו ברור שדין זה הוא דווקא בגגות שלהם שהיו בשימוש תדיר, אבל בגגות שלנו שאין משתמשים בהם לא יגע בו כלל, דליכא חשש דלמא אתי למיכל מיניה. | |||
==המוצא חמץ ברשות הרבים== | ==המוצא חמץ ברשות הרבים== | ||