ביטול איסור לכתחילה

מקורות
משנה:	תרומות ה ט
בבלי:	גיטין נד: חולין צח ביצה ד: בכורות כז.
שולחן ערוך:	יורה דעה צט ה-ז

דין ביטול איסור לכתחילה הוא דין מהלכות תערובות הקובע שאסור לערב בכוונה תחילה איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב.

נחלקו לגבי המקרים בהם דין זה חל.

עיקר הדין

מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה

במשנה

"סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין, אם שוגג, מותר. ואם מזיד, אסור." (תרומות, ה, ט).

במשנה זו נלמד שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר, דין התערובת תלוי אם הייתה כוונה לבטל אותה בהיתר.

בתלמוד הבבלי

חולין

"ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה... והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור... חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן" (תלמוד בבלי, חולין, צח).

בגמרא זו עולה האפשרות ללמוד מקורבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, מכיוון שמבשלים את הזרוע, שהיא איסור דאורייתא, עם שאר האיל שהוא היתר.

סברה זו נדחית מכיוון שלגבי קורבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: "וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל" (במדבר, ו, יט), ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

גיטין

"נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו." (תלמוד בבלי, גיטין, נד:).

בגמרא נחלקו בעניין אגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו לתערובת ונתפצעו לגבי דין התערובת.

לשתי הדעות בגמרא, אם נעשה הדבר בכוונה תחילה (במזיד) התערובת אסורה, כלומר אסור לבטל איסור לכתחילה.

מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה

ביצה

אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.

והא קא מהפך באיסורא?!

כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך.

והא קא מבטל איסורא לכתחלה ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"?

הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין.

ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר?

הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא.

— תלמוד בבלי, ביצה, ד:

על עצים שנשרו מהדקל ביום טוב חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב. רב מתנה טען שניתן להרבות עליהם עצים המוכנים מבעוד יום ובכך להתיר את השימוש בהם.

הקשו עליו (מהמשנה בתרומות) שזה ביטול איסור לכתחילה שאסור לגרום.

כתשובה עולה הסברה שהמשנה בתרומות התייחסה לאיסור דאורייתא, ולגבי איסור דרבנן אין אומרים שאסור לבטל איסור לכתחילה.

בכורות

"אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו." (תלמוד בבלי, בכורות, כז.) שמואל הביא הלכה לגבי תורמת חלה בחוץ לארץ, שבטלה ברוב. רבה (שהיה כהן) היה מבטל אותה לכתחילה ואוכלה.