תחרות כתיבת הסוגיות השנתית - תשפ"ב!
פרס ראשון - 10,000 ש"ח | פרס שני - 7,500 ש"ח | פרס שלישי - 5,000 ש"ח
להשתתפות בתחרות >>

בגדר איסור הלימוד קודם זמן בדיקת חמץ

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה, אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.

ביאור הב"ח בדברי אביי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויש לתמוה, אמאי לא פירש אביי דבריו על תנא דמתני' שאמר "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר" - הילכך האי צורבא מרבנן וכו'.

ועיין בב"ח (או"ח סימן תלא) שהק' כן, וכתב לתרץ דפשטה דמתניתין אפשר לפרש דכל הלילה הוה זמן הבדיקה אבל מדברי רב נחמן מוכח דעיקר המצוה הוא בתחלת הלילה דוקא, שלכן הביא את הטעם "בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם" ולא סגי ליה בטעמא ד"אור הנר יפה לבדיקה", שמטעם זה בלבד הו"א דהמצות בדיקה היא כל הלילה, להכי הוסיף בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן (והיינו בשעה שמגיעים לבית) - שהוא זמן תחילת הלילה, ולכן הביא ר"נ גם את הטעם הזה לומר שדווקא בשעה זו של תחילת הלילה צריך לבדוק, [וכעי"ז כ' הט"ז (שם) יובא להלן].

וכן הביא הר"ן (על הרי"ף דף א ע"א) מדברי הראב"ד שצריך להקדים הבדיקה מיד בתחילת הלילה - בעוד שיש מעט אור יום כדי שלא יתרשל.

ולפיכך אמר אביי הלכך האי צורבא כו' שמאחר דעיקר המצוה היא בתחילת הלילה, לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.

תמיהה על ביאור הב"ח וביאור דבריו על פי הבאור הלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

וצריך להבין למה דינו של אביי הוא דווקא אי נימא שהמצוה היא בתחילת הלילה, הא גם אם המצוה היא כל הלילה אכתי איכא למיחש שמא ימשך וימנע מלעשות המצוה.

אמנם עיין בבאור הלכה (או"ח סי' תלא) שהביא נפק"מ שאיכא דווקא לדברי ר"נ, דבשאר דברים כגון ק"ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי, ולכן שפיר יכול לאכול אפילו הרבה פירות, משא"כ בבדיקת חמץ דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה א"כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן, ולכן פסק דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע"י פירות.

אמנם אביי הרי לא הזכיר דין פירות, אלא איירי בדין לימוד תורה, ונראה שהבין שגם בזה יש חומרא מיוחדת בבדיקת חמץ על שאר מצוות מפני הטעם שצריך לבדוק דווקא בתחילת הלילה. ועיין בב"ח (שם) שבריש דבריו נקט שאיסור לימוד יש דווקא קודם מצות בדיקת חמץ, והיה מקו"ל שזה גופא מה שאמר אביי.

דחיה לביאור הנ"ל[עריכה | עריכת קוד מקור]

אלא דיש לדחות, דהא טעמיה דהב"ח הוא שבשאר המצוות באמת שרי ללמוד שאין הלימוד טורדו כל כך מלקיים המצוות, כמו שסעודה טורדת אותו, ולכן בכל המצוות התדירות שיש בכל יום לא אסרו אלא סעודה ולא לימוד תורה, משא"כ במצות בדיקה שבאה משנה לשנה עלול לשכוח גם עם טרדה של תורה.

ועוד דהב"ח גופיה הביא את דעת מהרי"ו שנקט דאף בכל המצוות איכא איסור לימוד תורה.

תוספת ביאור בדברי הב"ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

והיה מקו"ל דס"ל כמו השיטה שהביא המשנ"ב (שם סק"ז) שיש אוסרין (מג"א והגר"ז) את הלימוד בבדיקת חמץ כבר מחצי שעה שקודם זמן הבדיקה דלמא אתי לאמשוכי הרבה.

ולדבריהם אפש"ל שזהו שחידש אביי שכיון שעיקר המצוה מתחילת הלילה, לכן אף קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד.

תמיהה בדברי כמה אחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם דעת החק יעקב ומגן האלף ושר האלף שלא אסרו הלימוד קודם הבדיקה אלא בזמן המצוה, ולדבריהם הדרא קושיין לדוכתה, למה חידש אביי דווקא על הצד שזמן הבדיקה הוא תחילת הלילה, ואי נימא דס"ל דבכל המצוות אין כלל איסור לימוד אכתי אפש"ל שזה גופא הנפק"מ, אך אי נימא דלא ס"ל הכי אכתי צ"ע.

והנה עיין בט"ז (שם) שהביא שמה שהוצרך ר"נ לב' הטעמים, מפני דהגמ' הבינה שצריך שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם, ובלילה אין שום שינוי אלא בתחלתה שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות בין השמשות בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ולכן נקט ר"נ ב' הטעמים שנדע שצריך בתחילת הלילה שאז יש שעה מבוררת - שבא הביתה אך יחכה מעט לזמן שאור הנר מבהיק.

ומבאר הפמ"ג שלזה אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' שעל אף שיהיה פנוי לגמרי באותה שעה (מאז שבא לביתו עד שמגיע זמן שאור הנר מבהיק) אם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר, ואפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי מ"מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו.

ביאור חדש בדברי הב"ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

ומעתה ניתן לומר גם לדברי הב"ח שזה גופא החידוש של אביי, שאף אם יש לו לימוד קצר שיכול להספיק ללמוד ולעשות המצוה בתחילת הלילה, (כמו שהבאור הלכה התיר לאכול מעט פירות ולא חשש שבזה יעבור זמן תחילת הלילה), קמ"ל אביי שלא יתחיל ללמוד שמא ימשך ולא שחיישינן שיעבור כל זמן המצוה, אלא שימשך מעט ויעבור זמן תחילת הלילה - כמו שכתב הבאור הלכה לענין הרבה פירות דאף שאין חשש שימשך כמו קביעות סעודה, מ"מ את זמן תחילת הלילה יפסיד.

ומדוייק היטב מלשון אביי שלא כ' אסור ללמוד, אלא נקט שאם יש לו זמן קבוע שלא יתחיל בו, דהיינו אף אם יש לו זמן קבוע ללמוד משהו קצר גם בזה חיישינן שימשך מעט ויפסיד זמן תחילת הלילה.