הבדלים בין גרסאות בדף "איסור חמץ בערב פסח"

נוספו 192 בתים ,  18:36, 15 במרץ 2020
אין תקציר עריכה
שורה 25: שורה 25:


=== שיטת התוספות ===
=== שיטת התוספות ===
<BR/>מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'.  
מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'.  
<BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור''' הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא.   
<BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור'''.
<BR/>'''בעל העיטור''' {{היברובוקס|20516|262|זמן השבתה ואיסור אכילה}} סובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שלשיטתו אמנם אין איסור מהתורה אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה, כשם שיש [[חמץ שעבר עליו הפסח|קנס מדרבנן לאחר זמנו]]. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא.   


ל'''בעל המאור''' (ג א בדפי הרי"ף) שיטה מיוחדת בזה, שסובר הוא שדברי רב הללו אינם להלכה כלל, מכיוון שהם בשיטת ר' יהודה, ואנן קיימא לן כר' שמעון שחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אין בו איסור מהתורה<ref>וממילא גם המשנה בתחילת פרק ב' שעליה עומדת גמרא זו אינה להלכה, דאליבא דר' יהודה היא.</ref>. לכן המקדש בחמץ משעה שישית והלאה חוששין לקידושיו, כיון שאין בהם איסור הנאה. אמנם הוסיף בעל המאור וכתב, שגם ר' שמעון מודה שיש מצות עשה דהשבתה, אבל אפשר להשבית את החמץ על ידי אכילתו, שאין לך השבתה גדולה מזו, אבל לכתחילה אין לשהותו משנכנסה שעה שישית, ולכן לכתחילה לא מתירים לאכול ולהנות ממנו.  
ל'''בעל המאור''' (ג א בדפי הרי"ף) שיטה מיוחדת בזה, שסובר הוא שדברי רב הללו אינם להלכה כלל, מכיוון שהם בשיטת ר' יהודה, ואנן קיימא לן כר' שמעון שחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אין בו איסור מהתורה<ref>וממילא גם המשנה בתחילת פרק ב' שעליה עומדת גמרא זו אינה להלכה, דאליבא דר' יהודה היא.</ref>. לכן המקדש בחמץ משעה שישית והלאה חוששין לקידושיו, כיון שאין בהם איסור הנאה. אמנם הוסיף בעל המאור וכתב, שגם ר' שמעון מודה שיש מצות עשה דהשבתה, אבל אפשר להשבית את החמץ על ידי אכילתו, שאין לך השבתה גדולה מזו, אבל לכתחילה אין לשהותו משנכנסה שעה שישית, ולכן לכתחילה לא מתירים לאכול ולהנות ממנו.