9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "איסור חמץ בערב פסח"
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
=== איסור הנאה מחמץ בערב פסח === | === איסור הנאה מחמץ בערב פסח === | ||
ב'''משנה''' (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה | ב'''משנה''' (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה. ה'''גמרא''' (כא ב) מבארת שכל החידוש בזה אינו אלא לשעות דרבנן<ref>רש"י לא גורס בגמרא 'פשיטא' כיון שודאי חידוש יש בדבר לדעת ר' יוסי הגלילי, הסובר שגם בפסח עצמו החמץ מותר בהנאה. אך תוס' יישבו את גירסת הגמרא וביארו שלאור חובת ההשבתה שיש בערב פסח קודם שעה שישית דווקא בשריפה, פשיטא שאסור בהנאה שהרי צריך לשורפו.</ref>, כלומר שלא רק בפסח עצמו אסור הוא בהנאה, אלא גם בערב פסח משעה שישית ולמעלה, למרות שאין איסור אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור בהנאה. וכפי שאמר רב גידל בשם רב, שהמקדש אשה בערב פסח משש שעות ומעלה בחיטים שיש בהם חשש חמץ, אין חוששין לקידושין כלל, כי החמץ כבר אינו ברשותו לקדש בו. ונחלקו הראשונים במשמעות כוונתו של רב באומרו 'משש שעות ולמעלה' וכן מהו גדר האיסור בזמן זה ומנלן שאסור בהנאה. | ||
== מחלוקת הראשונים == | == מחלוקת הראשונים == | ||
'''רש"י''' (כא ב ד"ה משש) מפרש שרב באומרו 'שש שעות' כוונתו היא לתחילת שעה שישית, שאז בין שעה חמישית לשישית האיסור הוא רק מדרבנן, שכן מסוף שעה שישית והלאה החמץ אסור כבר מהתורה, ופשיטא שאין חוששין לקידושיו. מבואר מדבריו שמחצות והלאה ישנו איסור תורה של הנאה מחמץ. | |||
<BR/>מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'. | <BR/>מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'. | ||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור''' הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | <BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור''' הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | ||