10,100
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
אין תקציר עריכה
| (7 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||פסחים ו א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ג ח|אורח חיים תמו א-ג}} | {{מקורות||פסחים ו א|פסחים ב ב|חמץ ומצה ג ח|אורח חיים תמו א-ג}} | ||
המוצא חמץ ביום טוב של פסח או בחול המועד, איך מבערו, ואם יש הבדל בין ביטל את החמץ קודם הפסח או לא ביטל. | |||
==סוגית הגמרא ושיטות הראשונים== | ==סוגית הגמרא ושיטות הראשונים== | ||
ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (פסחים ו א)] מביאה את דברי רב יהודה בשם רב שהמוצא חמץ ביום טוב, צריך לכפות עליו את הכלי. ומוסיף ואומר שאם הוא של הקדש, אינו צריך לפי שאנשים בדלים ממנו. | ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (פסחים ו א)] מביאה את דברי רב יהודה בשם רב שהמוצא חמץ ביום טוב, צריך לכפות עליו את הכלי. ומוסיף ואומר שאם הוא של הקדש, אינו צריך לפי שאנשים בדלים ממנו. | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
===שיטת הסוברים שמדובר באדם שביטל את החמץ=== | ===שיטת הסוברים שמדובר באדם שביטל את החמץ=== | ||
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (ו א ד"ה כופה)] מעמיד את דברי רב באדם שביטל את החמץ וממילא כבר לא רובץ עליו איסור תורה, וכיון שאסור לטלטל את החמץ משום מוקצה יכול רק לכפות עליו כלי שלא יבוא לאוכלו. רש"י לא גילה דעתו להדיא מה הדין כאשר לא ביטל את חמצו מבעוד יום, וביום טוב מצא חמץ, האם מותר לו לטלטלו ולשורפו או לאו. מסתימת דבריו משמע שאם לא ביטל מותר לו לטלטלו, אך לא ניתן לדייק לענין שריפה אם התירו לו גם לשורפו או לאו, ונחלקו המפרשים בדבריו [[#ביאור שיטת רש"י|כדלהלן]]. | '''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (ו א ד"ה כופה)] מעמיד את דברי רב באדם שביטל את החמץ וממילא כבר לא רובץ עליו איסור תורה, וכיון שאסור לטלטל את החמץ משום מוקצה יכול רק לכפות עליו כלי שלא יבוא לאוכלו. רש"י לא גילה דעתו להדיא מה הדין כאשר לא ביטל את חמצו מבעוד יום, וביום טוב מצא חמץ, האם מותר לו לטלטלו ולשורפו או לאו. מסתימת דבריו משמע שאם לא ביטל מותר לו לטלטלו, אך לא ניתן לדייק לענין שריפה אם התירו לו גם לשורפו או לאו, ונחלקו המפרשים בדבריו [[#ביאור שיטת רש"י|כדלהלן]]. | ||
.<BR/>ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ב ב ד"ה המוצא) העמיד גם הוא כדברי רש"י שמדובר באדם שביטל, ולכן אף שאינו יכול לטלטלו משום מוקצה, אינו עובר על בל ימצא. והוסיף הר"ן שאף לשורפו אסור (כוונתו כנראה לשורפו במקומו מבלי לטלטלו), והגם שקיימא לן ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]], מכל מקום בעינן קצת צורך יום טוב, וכאן אין שום צורך לפי שכבר יצא ידי חובתו בביטול. מדוייק בדברי הר"ן שאדם שלא ביטל את חמצו מבעוד יום ורובץ עליו איסור תורה, מותר לו לשורפו ביום טוב, ואולי אף לטלטלו. וכן הוא במפורש ב'''חידושי הר"ן''' (ה ב ד"ה וש"מ) שמצות הבערה הוי צורך יום טוב. וכן היא שיטת '''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ט) בשם '''ריב"א''', וכן כתב ה'''אור זרוע''' (ב פסחים רנו ד"ה המוצא), שאם לא ביטלו מותר לשורפו מן התורה הואיל והוא קצת צורך יום טוב, וכן דעת ה'''סמ"ג''' (עשין לט ד"ה אמר רב יהודה), וה'''ריב"ש''' בתשובה (תא). | .<BR/>ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ב ב ד"ה המוצא) העמיד גם הוא כדברי רש"י שמדובר באדם שביטל, ולכן אף שאינו יכול לטלטלו משום מוקצה, אינו עובר על בל ימצא. והוסיף הר"ן שאף לשורפו אסור (כוונתו כנראה לשורפו במקומו מבלי לטלטלו), והגם שקיימא לן ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]], מכל מקום בעינן קצת צורך יום טוב, וכאן אין שום צורך לפי שכבר יצא ידי חובתו בביטול. מדוייק בדברי הר"ן שאדם שלא ביטל את חמצו מבעוד יום ורובץ עליו איסור תורה, מותר לו לשורפו ביום טוב, ואולי אף לטלטלו. וכן הוא במפורש ב'''חידושי הר"ן''' (ה ב ד"ה וש"מ) שמצות הבערה הוי צורך יום טוב. וכן היא שיטת '''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ט) בשם '''ריב"א''', וכן כתב ה'''אור זרוע''' (ב פסחים רנו ד"ה המוצא), שאם לא ביטלו מותר לשורפו מן התורה הואיל והוא קצת צורך יום טוב, וכן דעת ה'''סמ"ג''' (עשין לט ד"ה אמר רב יהודה), וה'''אגודה''' (פסחים א ו), וה'''ריב"ש''' בתשובה (תא). | ||
<BR/>כשיטה זו כתב במפורש הטור (אורח חיים תמו) בשם אחיו '''רבנו יחיאל''' שאם לא ביטל את החמץ מבעוד יום, יוציאנו וישרפנו ביום טוב שלא יעבור עליו במזיד, ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]]. וכן כתב ב'''שו"ת הרשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=55&hilite= (א עא)] בשם רבו '''רבנו יצחק''' (קרקושא) שמותר לשורפו מטעם 'מתוך שהותרה'. והרשב"א הסכים לדבריו והביא לזה ראיה מה'''ירושלמי''' (שבת ב א) שמתיר להצית את האור במדורת חמץ, ואף אם נאמר ששם מדובר שהדליק מערב יום טוב, מכל מקום קיימא לן שכל ששריפתו אסורה ביום טוב, אסור להדליק אף מערב יום טוב, ואם כן מוכח דבחמץ שרי. אמנם ה'''גר"א''' (ארוח חיים תמו ד"ה גם) דחה ראיה זו, וכתב שהירושלמי איירי דווקא בשהצית מערב יום טוב. וכן כתב ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה ולי נראה) לדחות, שלמ"ד לא אמרינן הואיל והותרה, ביום טוב אסור ובערב יום טוב מותר. | <BR/>כשיטה זו כתב במפורש הטור (אורח חיים תמו) בשם אחיו '''רבנו יחיאל''' שאם לא ביטל את החמץ מבעוד יום, יוציאנו וישרפנו ביום טוב שלא יעבור עליו במזיד, ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]]. וכן כתב ב'''שו"ת הרשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=55&hilite= (א עא)] בשם רבו '''רבנו יצחק''' (קרקושא) שמותר לשורפו מטעם 'מתוך שהותרה'. והרשב"א הסכים לדבריו והביא לזה ראיה מה'''ירושלמי''' (שבת ב א) שמתיר להצית את האור במדורת חמץ, ואף אם נאמר ששם מדובר שהדליק מערב יום טוב, מכל מקום קיימא לן שכל ששריפתו אסורה ביום טוב, אסור להדליק אף מערב יום טוב, ואם כן מוכח דבחמץ שרי. אמנם ה'''גר"א''' (ארוח חיים תמו ד"ה גם) דחה ראיה זו, וכתב שהירושלמי איירי דווקא בשהצית מערב יום טוב. וכן כתב ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה ולי נראה) לדחות, שלמ"ד לא אמרינן הואיל והותרה, ביום טוב אסור ובערב יום טוב מותר. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
<BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי '''רש"י''' בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב. | <BR/>ה'''רשב"א''' שם הסכים לדברי השואל במה שדחה את הראיה, אבל הביא ראיה אחרת מדברי '''רש"י''' בהמשך (ה ב ד"ה שמע מינה) שכתב על דברי הגמרא שר' עקיבא סובר כר' יהודה שאין ביעור חמץ אלא שריפה, שאם היה סובר שהביעור אפשרי על ידי דבר אחר, היה יכול להעמיד את הפסוק 'אך ביום הראשון' ביום טוב עצמו ויבער בכל דבר אחר, כגון להאכילו לכלבים או להשליכו לים. וממה שרש"י כתב דווקא דוגמאות אלו ולא הוסיף גם ע"י שריפה, מוכח שסובר שהשריפה אסורה ביום טוב. | ||
<BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. וכן דחאה הרב '''פרי חדש''' (תמו א דה ולי נראה). | <BR/ >ולכאורה יש להעיר על ראיה זו, שהרי הדברים אמורים אליבא דר' עקיבא שסובר שלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמובא בהמשך הגמרא, ולכן פשיטא שאי אפשר לשרוף אלא רק להשליכו לכלבים או לים, אך אם היה סובר ר' עקיבא 'מתוך שהותרה' היה מתיר גם לשורפו. וכן דחאה הרב '''פרי חדש''' (תמו א דה ולי נראה). | ||
<BR/>גם ה'''בית חדש''' (תמו א) סובר בדעת רש"י שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, לפי שאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה, אך שריפת חמץ ביום טוב אסורה לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) לגבי ה[[לש במי פירות]] שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, וכתב רש"י (ד"ה לשין) שהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור לשורפה מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. אמנם ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה אלא) דחה ראיה זו וכתב ששם מדובר שעדיין לא החמיצה העיסה ולכן ביו"ט אסור לשרוף אלא לבטל כדי שלא יעבור בלאו, אך אם כבר נתחמץ ולא ביטל אפשר דשרי לשרפו. אמנם גם הפר"ח סובר בדעת רש"י שאם לא ביטל מותר לפררו ולזרותו ברוח. | <BR/>גם ה'''בית חדש''' (תמו א) סובר בדעת רש"י שמותר רק להוציאו ולהשליכו לנהר, לפי שאיסור דאורייתא דבל ימצא דוחה לאיסור דרבנן דמוקצה, אך שריפת חמץ ביום טוב אסורה לפי שנחשבת היא להבערה שלא לצורך<ref>אמנם ב'''שו"ת הב"ח''' (ישנות קכד) משמע שסובר בדעת רש"י שמותר לשרפו, וכדעת הר"ן. אך נראה שכתב כן כדרך אגב, והעיקר בדעתו כמו שכתב על הטור.</ref>. והוכיח דבריו מהסוגיה לקמן (לו א) לגבי ה[[לש במי פירות]] שלדעת רבן גמליאל תישרף מיד, וכתב רש"י (ד"ה לשין) שהוא דווקא במועד, דביום טוב אסור לשורפה מפני שהבערה שלא לצורך היא. והסביר הב"ח שרש"י לשיטתו שסובר ש[[אחר זמן ביעורו מותר להשבית את החמץ בכל דבר]], ממילא אין זו הבערה לצורך, דאפשר באופן אחר. אמנם ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה אלא) דחה ראיה זו וכתב ששם מדובר שעדיין לא החמיצה העיסה ולכן ביו"ט אסור לשרוף אלא לבטל כדי שלא יעבור בלאו, אך אם כבר נתחמץ ולא ביטל אפשר דשרי לשרפו. אמנם גם הפר"ח סובר בדעת רש"י שאם לא ביטל מותר לפררו ולזרותו ברוח. | ||
<BR/>גם ב'''פני יהושע''' (ו א ד"ה בגמרא אמר רב יהודה) כתב בדעת רש"י שאף שאם ביטל אסור לשורפו ולטלטלו, מ"מ אם לא ביטל, כיון שיש עליו גם לאו דבל יראה מלבד עשה דתשביתו, צריך להוציאו מביתו ולהניחו במקום הפקר, דרש"י סובר ש[[אחר זמן ביעורו השבתתו בכל דבר]], וכיון שהוא רק איסור דרבנן דטלטול, לא העמידו חכמים דבריהם במקום איסור דאורייתא. | <BR/>גם ב'''פני יהושע''' (ו א ד"ה בגמרא אמר רב יהודה) כתב בדעת רש"י שאף שאם ביטל אסור לשורפו ולטלטלו, מ"מ אם לא ביטל, כיון שיש עליו גם לאו דבל יראה מלבד עשה דתשביתו, צריך להוציאו מביתו ולהניחו במקום הפקר, דרש"י סובר ש[[אחר זמן ביעורו השבתתו בכל דבר]], וכיון שהוא רק איסור דרבנן דטלטול, לא העמידו חכמים דבריהם במקום איסור דאורייתא. | ||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/> | כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/> | ||
גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], ומביאה לזה טעם שמא ימצא חמץ לאחר זמן איסור ואינו יכול לבטלו, וקשה שעדיין יכול לשרפו או להוציאו, אלא ע"כ החשש הוא שמא ימצאנו ביו"ט ואינו יכול לשרפו או לטלטלו<ref>ה'''חק יעקב''' (ג) הביא מאותו מקום בדיוק דווקא ראיה הפוכה, לחזק הסוברים שמותר לשרוף, שהרי יכלה הגמרא לומר בפשיטות הטעם שתיקנו ביטול הוא שמא ימצא חמץ ביום טוב ואינו יכול לבער, אלא על כרחך שביום טוב מותר לשרוף.</ref>. | גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], ומביאה לזה טעם שמא ימצא חמץ לאחר זמן איסור ואינו יכול לבטלו, וקשה שעדיין יכול לשרפו או להוציאו, אלא ע"כ החשש הוא שמא ימצאנו ביו"ט ואינו יכול לשרפו או לטלטלו<ref>ה'''חק יעקב''' (ג) הביא מאותו מקום בדיוק דווקא ראיה הפוכה, לחזק הסוברים שמותר לשרוף, שהרי יכלה הגמרא לומר בפשיטות הטעם שתיקנו ביטול הוא שמא ימצא חמץ ביום טוב ואינו יכול לבער, אלא על כרחך שביום טוב מותר לשרוף.</ref>. | ||
ה'''בית חדש''' בתשובה (ישנות קכד) הכריע כרש"י והר"ן ורוב הפוסקים, שאם לא ביטל את החמץ, או חמץ שנתחמץ ביום טוב, רשאי וצריך לשורפו. | |||
ה'''משנה ברורה''' (ו) כתב בשם האחרונים שהמנהג כסברה ראשונה, שבכל גווני כופין עליו כלי, והוסיף שמ"מ היכא דנהוג כסברה האחרונה להקל ולבער כשביטל את החמץ, אין להם לשנות מנהגם. אמנם בחמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל לכו"ע אין לשורפו אלא לכפות עליו כלי עד מוצאי יום טוב. | ה'''משנה ברורה''' (ו) כתב בשם האחרונים שהמנהג כסברה ראשונה, שבכל גווני כופין עליו כלי, והוסיף שמ"מ היכא דנהוג כסברה האחרונה להקל ולבער כשביטל את החמץ, אין להם לשנות מנהגם. אמנם בחמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל לכו"ע אין לשורפו אלא לכפות עליו כלי עד מוצאי יום טוב. | ||
| שורה 97: | שורה 99: | ||
כתב ה'''אורחות חיים''' לוניל (חמץ ומצה כח) שכל האיסור הוא דווקא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני של גלויות שהוא מדרבנן, מותר לטלטלו או לזרקו או לשורפו, ואפילו ביטל את החמץ קודם הפסח, והעתיקו ה'''בית יוסף''' (תמו ד"ה כתב בארחות חיים), והביאו להלכה ב'''שלחן ערוך''' (ב) בשם יש מי שאומר, ובלא חולק. | כתב ה'''אורחות חיים''' לוניל (חמץ ומצה כח) שכל האיסור הוא דווקא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני של גלויות שהוא מדרבנן, מותר לטלטלו או לזרקו או לשורפו, ואפילו ביטל את החמץ קודם הפסח, והעתיקו ה'''בית יוסף''' (תמו ד"ה כתב בארחות חיים), והביאו להלכה ב'''שלחן ערוך''' (ב) בשם יש מי שאומר, ובלא חולק. | ||
<BR/>אבל ה'''דרכי משה''' (א) דייק מדברי הטור, שדווקא בחול המועד מותר לשורפו, אבל ביום טוב, אפילו יום טוב שני אסור. אמנם בשלחן ערוך ה'''רמ"א''' לא השיג. | <BR/>אבל ה'''דרכי משה''' (א) דייק מדברי הטור, שדווקא בחול המועד מותר לשורפו, אבל ביום טוב, אפילו יום טוב שני אסור. אמנם בשלחן ערוך ה'''רמ"א''' לא השיג. | ||
<BR/>גם ה'''בית חדש''' בשו"ת (ישנות קכד ד"ה וכן פירשו) כתב לחלוק על הב"י והאורחות חיים, שאין להקל ביום טוב שני כל שאין מצוה בשריפתו, וגם דייק כן מדברי ה'''מרדכי''' (פסחים א תקלג) שכתב בתחילה שכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב ראשון, ומשמע לכאורה שביו"ט שני מותר לשורפו, אבל לאחר מכן כתב 'כדי לשורפה בחול המועד' משמע להדיא שאין לשרוף אלא בחול המועד, ולא אמר יום טוב ראשון אלא לאפוקי יום טוב האחרון. | |||
ה'''מגן אברהם''' (ד) העיר על דברי השו"ע שאף שמעיקר הדין מותר, מ"מ נכון שלא לשורפו אלא להשליכו לים. גם ה'''טורי זהב''' העלה להלכה שאין לשרוף ביום טוב שני, אלא רק לטלטלו ולאבדו בים וכד', ולסמוך על הדיעות ש[[אחר שעה שישית השבתתו בכל דבר]]. | ה'''מגן אברהם''' (ד) העיר על דברי השו"ע שאף שמעיקר הדין מותר, מ"מ נכון שלא לשורפו אלא להשליכו לים. גם ה'''טורי זהב''' העלה להלכה שאין לשרוף ביום טוב שני, אלא רק לטלטלו ולאבדו בים וכד', ולסמוך על הדיעות ש[[אחר שעה שישית השבתתו בכל דבר]]. | ||
| שורה 118: | שורה 121: | ||
==המוצא חמץ ברשות הרבים== | ==המוצא חמץ ברשות הרבים== | ||
כתב ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) שחמץ ברשות הרבים הרי הוא כהפקר ואסור לטלטלו, שהרי יזכה בו בהגבהתו, ויעבור עליו בבל יראה ובל ימצא. ודבריו אמורים בין בחול במועד בין בשבת וביום טוב. והוסיף, שאף אם אינו הפקר או לא יתכוון לזכות בו, מ"מ אסור מדרבנן ליטלו שמא יבוא לאוכלו. והביאו דבריו ה'''בית יוסף''' (תמו ד"ה וז"ל הריב"ש) וה'''ביאור הלכה''' (תמו ד"ה בביתו). | כתב ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) שחמץ ברשות הרבים הרי הוא כהפקר ואסור לטלטלו, שהרי יזכה בו בהגבהתו, ויעבור עליו בבל יראה ובל ימצא. ודבריו אמורים בין בחול במועד בין בשבת וביום טוב. והוסיף, שאף אם אינו הפקר או לא יתכוון לזכות בו, מ"מ אסור מדרבנן ליטלו שמא יבוא לאוכלו. והביאו דבריו ה'''בית יוסף''' (תמו ד"ה וז"ל הריב"ש) וה'''ביאור הלכה''' (תמו ד"ה בביתו). | ||
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | |||
* [http://beinenu.com/lessons/%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%97-%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%9B%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%A0%D7%95-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%92 מי שמוצא חמץ בביתו בפסח ועשה מכירת חמץ כדין, האם יבערנו] - הרב אברהם הרציג, ערוץ [http://beinenu.com/ בינינו]. | |||
* [http://ph.yhb.org.il/04-05-06/ ביעור חמץ שנמצא אחר תחילת זמן האיסור] - הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חמץ]] | ||
[[קטגוריה:יום טוב]] | [[קטגוריה:יום טוב]] | ||
[[קטגוריה:מוקצה]] | [[קטגוריה:מוקצה]] | ||