111
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מעשה שבת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
בספר '''מאור השבת''' (חלק א סימן יח סעיף כח וס"ק עד) שואל שהרי רואים מהגמרא שאין על המאכל איסור הנאה אלא רק איסור אכילה ("לכם" – שלכם יהא), כלומר שיהיה מותר למכור את אותו האוכל שבושל באיסור לאנשים אחרים ולקבל עליו כסף. לעומת זאת, מהמשנה בתרומות ראינו שהמטביל כלי בשבת במזיד אסור לו להשתמש בו גם למוצאי שבת עד שלא יטביל אותו שוב – ומשמע שאסורה גם ההנאה ממעשה השבת?- והוא מחלק שניתן לומר בסברא כי הנאה '''ממונית''' מהדבר שנעשה באיסור מותרת, אבל הנאה מ'''גוף הדבר''' שנעשה באיסור אסורה. | בספר '''מאור השבת''' (חלק א סימן יח סעיף כח וס"ק עד) שואל שהרי רואים מהגמרא שאין על המאכל איסור הנאה אלא רק איסור אכילה ("לכם" – שלכם יהא), כלומר שיהיה מותר למכור את אותו האוכל שבושל באיסור לאנשים אחרים ולקבל עליו כסף. לעומת זאת, מהמשנה בתרומות ראינו שהמטביל כלי בשבת במזיד אסור לו להשתמש בו גם למוצאי שבת עד שלא יטביל אותו שוב – ומשמע שאסורה גם ההנאה ממעשה השבת?- והוא מחלק שניתן לומר בסברא כי הנאה '''ממונית''' מהדבר שנעשה באיסור מותרת, אבל הנאה מ'''גוף הדבר''' שנעשה באיסור אסורה. | ||
=דין הקדירה= | |||
מה דין הקדירה שבשלו בה בשבת באיסור? האם היא נאסרת כדין כלי שבלע איסור? | |||
לכאורה, ניתן לומר כי בגלל שראינו שהתבשיל מותר לאחרים במוצאי שבת – הוא הדין גם לקדירה שמותרת לאחרים, וכל הספק שלנו צריך להיות על הקדירה ביחס למבשל עצמו אם יצטרך להגעיל אותה? | |||
כתב ה'''מגן אברהם''' (א) בשם ה'''רשב"א''' (א קעה) שגם הקדירה עצמה נאסרת (שהרי היא בלעה איסור), וה'''משנ"ב''' (ד) הביאו להלכה. | |||
ואילו ה'''כף החיים''' (ט) נוטה יותר להתיר, וכן פסק גם ב'''ילקוט יוסף''' (עמ' כז סעיף ט), והוא מוסיף שטוב יהיה להגעיל את הכלי אם יכול לעשות זאת בקלות, וגם אם הכלי מחרס – יוכל להכשירו לכו"ע ע"י הגעלה של שלוש פעמים. | |||
=הנאה ממעשה שבת כשלא נעשה איסור בגוף הדבר= | |||
הפוסקים דנים במקרה בו נעשה איסור בשבת אבל לא נעשה איסור בגוף הדבר שאני רוצה להשתמש בו, למשל: אם הסיעו אוכל בשבת ממקום למקום – נעשה חילול שבת על ידי הנסיעה, אבל לא היה חילול שבת באוכל עצמו, אז האם מותר יהיה לאוכלו בשבת או שיצטרכו להמתין למוצאי שבת, וכן אולי גם צריך לחכות בכדי שיעשו? | |||
אם הובא האוכל לצורך חיילים ששהו בשבת מחוץ לבסיס בפעילות מבצעית – יהיה מותר להם לאכול ממה שהביאו אם אין להם אוכל חם אחר לשבת (אבל ה'''גרש"ז''' (הובאו דבריו ב'''מאור השבת''' שם, טז הערה נג) נטה לאסור אם הובא להם אוכל מחוץ לתחום ממקום בו לא הייתה לחיילים גישה רגלית – מחוץ לתחום העירוב, וק"ו אם מחוץ לי"ב מיל שיש אומרים (על פי '''ירושלמי''' שבת ד ד) שזהו רשות הרבים מדאורייתא). | |||
אבל אם הובא אוכל לשמחה בבית הכנסת על ידי משפחה שלא יודעים את כל ההלכות, והביאו את הכיבוד ברכב לבית הכנסת, האם מותר יהיה לאכול מאותו הכיבוד? | |||
ה'''רשב"א''' (חידושים שבת קל ב, ד"ה ומורי) וה'''ריטב"א''' (חידושים עירובין מא ב, ד"ה אמר רב פפא) מביאים את '''רבנו יונה''' וסוברים שאין דין מעשה שבת אם לא נעשה שינוי בגוף הדבר עצמו, כמו אפייה בישול ועשיית כלי, אבל ה'''תוספות''' (עירובין שם ד"ה לא הפסידו את מקומן) סוברים כי אם חילול השבת נעשה על ידי איסור דאורייתא כלשהו אסור יהיה ליהנות מאותו המאכל למרות שכלל לא נעשה שינוי כלשהו במאכל. | |||
להלכה, כותב ה'''רמב"ם''' (שבת ו כד) לגבי פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו – שבשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, ואילו ה'''ראב"ד''' משיג עליו וכותב שמדובר דווקא שהפירות לא חזרו למקומם, אבל אם חזרו (ואפילו במזיד) ניתן לאוכלם, וכן פוסק גם ה'''שו"ע''' (אורח חיים תה ט) לגבי פירות שהוצאו מחוץ לתחום והחזירום בחזרה למקומם – שהם מותרים בהנאה ובאכילה וגם בשבת למרות שהוחזרו במזיד (והוא מחלק בין שבת ויו"ט אם הוציאו בשוגג או במזיד אם לא החזירו אותם אלא נשארו מחוץ לתחום). | |||
לפי הרשב"א והריטב"א ניתן להסביר שמותר ליהנות כי לא נעשה שינוי בגוף הפרי, אבל במקום שלא החזירו מחמירים עליו כי יש חומרא מיוחדת על הוצאה חוץ לתחום, ותוס' יוכלו לומר שמדובר כאן בתחומין דרבנן ועל כך לא גזרו, ולכן במקרה שחזרו - הפירות מותרים, וה'''ביאור הלכה''' (תה ט ד"ה מ"ט אנוסים) מוסיף תירוץ בשם הרמב"ן שאין כאן שום הנאה ממעשה השבת כי החזיר את הפירות למקומם הראשון ולא נהנה כלל ממעשה העבירה. | |||
שואל ה'''מג"א''' (תה יד) שהרי מצאנו שכן גזרו על כל מיני איסורים מדרבנן (למשל המשנה בתרומות שראינו לעיל לגביאיסור שימוש בכלי שהוטבל בשבת למרות שאיסור הטבילה הוא איסור דרבנן שנראה כמתקן מנא)?- והוא עונה שחכמים גזרו במקום בו יש לו רווח מכך שעבר על האיסור דרבנן למשל אם אין לו עוד פירות אחרים לאכול, אבל כאן מדובר במקרה בו יש לו עוד פירות לאכול ולכן לא גזרו. | |||
למעשה, לא מסתמכים כל כך בקלות ע"מ להתיר על דברי הרשב"א והריטב"א. ה'''חיי אדם''' (מובא בביאור הלכה שיח ד"ה אחת משאר מלאכות) אומר שאם הדבר הועבר על ידי חילול שבת דאורייתא (כמו למשל נסיעה ברכב) – אין ליהנות ממנו למרות שבפועל לא עשו שום פעולה אסורה בגוף הדבר, ורק במקום צורך גדול מותר יהיה ליהנות ממנו. | |||
אבל בשוגג אם עברו על איסורי דרבנן הקלו וסמכו יותר על דעת הריטב"א והרשב"א והתירו ליהנות באותו הדבר, למשל יהודי שטלטל מפתח והביא אותו דרך כרמלית לבית הכנסת במקום בו אין עירוב, כאשר הוא לא יודע שאסור לטלטל. | |||
וכתשובה לעניין זה כתב ב'''ילקו"י''' (עמ' צד סעיף סו) שאסור ליהנות מאותו הכיבוד שהובא בשבת ברכב לבית הכנסת, אבל אם יודע הרב של אותו המקום שאם הוא יודיע ויכריז על כך שאסור לאכול לא ישמעו לו ודבר זה יכול להגיע להרחקה של אותם האנשים - עדיף שלא ימחה בהם ויסמוך על סברות המקלים, אבל כל יחיד ויחיד שמגיע לשאול באופן פרטי את הרב מה לעשות ואם לאכול או שלא – הרב מחויב לומר לו שאסור לאכול את זה על פי ההלכה. | |||
=מעשה שבת הבא לאדם בעל כרחו= | |||