58
עריכות
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
רפאל זטקובצקי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ה'''רשב"א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין "זה נהנה וזה לא חסר פטור".<br> | ה'''רשב"א''' מפרש שבכל מקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו יש קצת חסרון, מפני שהשימוש בבית גם גורם להגברת הפחת הטבעי, וכדי לקזז את החסרון הזה האמוראים הוכיחו שיש גם רווח בשהות דייר שלא מדעת הבעלים. לאחר שהחסרון והרווח קוזזו ניתן לפטור את הדייר מדין "זה נהנה וזה לא חסר פטור".<br> | ||
ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום "זה נהנה וזה לא חסר פטור", אך לדעת רב הונא ורב יוסף "זה נהנה וזה לא חסר חייב" ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של "שאיה יוכת שער" ו"ביתא מיתבא יתיב". ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד ב ד"ה עלה בידינו]). | ה'''שיטה מקובצת''' מפרש שבאמת ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה מה סיבת הפטור במקרה של הדר בחצר חבירו שלא מדעתו: לדעת רבי אמי ורב כהנא סיבת הפטור היא משום "זה נהנה וזה לא חסר פטור", אך לדעת רב הונא ורב יוסף "זה נהנה וזה לא חסר חייב" ולכן הם הביאו את הטעמים הנוספים של "שאיה יוכת שער" ו"ביתא מיתבא יתיב". ונראה שכך סבר גם '''רבנו יונה''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד ב ד"ה עלה בידינו]). | ||
=== | == פסיקת הלכה == | ||
=== שיטות הראשונים === | |||
'''רבנו יונה''' בבבא בתרא ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=37 בבא בתרא ד עמוד ב ד"ה עלה בידינו]) כתב, שזה נהנה וזה לא חסר חייב, כי כתוב שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור משום שנאמר: "ושאיה יוכת שער", ומשמע שללא הטעם הזה - הוא חייב.<br> | |||
לעומת זאת, דעת ה'''רמב"ם''' (גזלה ואבדה ג ט) היא שלהלכה "זה נהנה וזה לא חסר פטור", וכך סברו מרבית הראשונים: ה'''רא"ש''' (ב ו), ה'''מאירי''' (כ א), ה'''אור זרוע''' (ג קכא) וה'''נימוקי יוסף''' (ט א). | |||
''' | === פסיקת הטור והשולחן ערוך === | ||
ה'''טור''' (חושן משפט שסג) פוסק כדעת מרבית הראשונים ש"זה נהנה וזה לא חסר פטור", וכך פוסק גם ה'''שולחן ערוך''' (חושן משפט שסג ו).<br> | |||
הטור והשולחן ערוך מוסיפים שבמקרה ובו בעל הבית אומר בפירוש לדייר לצאת ולא יצא, הדייר חייב לשלם את כל שכר הדירה. | |||
== זה לא נהנה וזה חסר == | |||
הגמרא לא מזכירה את המקרה הרביעי, והוא המקרה של "חצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר", דהיינו - "זה לא נהנה וזה חסר", והראשונים נחלקו מה יהיה הדין במקרה זה. | |||
=== שיטת התוספות === | |||
'''תוספות''' (ד"ה זה אין נהנה) כותבים, שגם במקרה הרביעי שבו הדר בחצר לא מרוויח, ובעל החצר מפסיד, הגמרא יכלה להגיד שפשיטא שפטור, ואפילו גירשו מביתו ונעל את הדלת בפניו פטור - כיוון שלא נהנה, ומה שחיסרו וגרם לו הפסד - זה לא סיבה לחייב כיוון זו גרמא בעלמא.<br> | |||
'''הפני יהושע''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9704&st=&pgnum=23 ד"ה בתוספות]) הקשה על דברי התוספות, אם הפסד המזיק אינו סיבה לחייב בגרמא, מדוע ברור לגמרא שזה נהנה וזה חסר חייב? הרי החיסרון אינו סיבה לחייב, והגמרא מסתפקת האם הנאה בלבד היא סיבת חיוב!<br> | |||
ותירץ ה'''פני יהושע''', שלפי תוספות החיסרון אמנם אינו סיבה לחייב, אך ההנאה מרכוש חבירו - פשיטא שהיא סיבה לחייב, ולכן זה נהנה וזה חסר חייב. והגמרא הסתפקה האם זה נהנה וזה לא חסר חייב, כיוון שסברה שאולי במקרה זה כופין על מידת סדום, ופוטרים את הנהנה, כיוון שבעל החצר לא הפסיד, וזו מידת סדום לחייב תשלומין על שימוש שהוא לא הפסיד ממנו.<br> | |||
ה'''קהילות יעקב''' (ב"ק סימן י"ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל. | ה'''קהילות יעקב''' (ב"ק סימן י"ח) תירץ, שלפי תוספות הנאה לבד או חיסרון לבד לא יכולים לחייב, אך צירוף של הנאת המזיק וחיסרון הניזק גורמים לחייבו. הפני יהושע כתב שדוחק לתרץ כך ולכן תירץ כדלעיל. | ||
=== שיטת הרי"ף === | === שיטת הרי"ף === | ||
'''הרי"ף''' (ט א) כתב, שהדר בחצר חבירו העומדת להשכרה - חייב אפילו אם לא נהנה מכך - כיוון שחסרו ממון. אמנם לכאורה קשה על הרי"ף מה הבסיס לחייב במקרה כזה, שהרי אין לדייר הנאה והחסרון נעשה רק על ידי גרמא. הראשונים והאחרונים הציעו מספר הסברים לשיטת הרי"ף. | |||
==== שיטת הרא"ש ==== | |||
ה'''רא"ש''' (ב ו) כתב שלא ניתן לחייב על חסרון מפני שהוא נעשה בדרך גרמא, כפי שכתבו התוספות, אך אף על פי כן ניתן לחייב על ההנאה מפני שהדייר "אכל חסרונו של חברו". וביארו ה'''ברכת שמואל''' (בבא קמא יד א) ו'''ר' דוד פוברסקי''' (בבא קמא תטז) שגם במקרה של "גברא דלא עביד למיגר" הדייר נהנה מהשירות בדירה, אלא שלא ניתן לחייב על הנאה זו מפני שיכל להשיג הנאה זו במקום אחר ללא עלות, ובמקום שבו יש הפסד לבעלים ניתן לחייב על הנאה זו. | |||
==== | |||
ה'''רא"ש''' כתב | |||
== | ==== שיטת הרא"ה ==== | ||
ה'''נימוקי יוסף''' (דף ט. בדפי הרי"ף ד"ה וחצר דקיימא לאגרא) כתב בשם ה'''רא"ה''', שהדר בחצר חבירו וחסרו חייב אע"פ שלא נהנה, ואין זה גרמא בעלמא כמו מבטל כיסו של חברו מפני שדר בחצר ואכל את פירותיה. והוסיף הרא"ה שזוהי דעת רבו וכן דעת כל הגאונים.<br> | |||
ובביאור דבריו של הרא"ה כתב '''ר' שמעון שקופ''' (בבא קמא סימן י"ט), שיש לחלק בין מקרה בו אדם מונע את השימוש בפירות של נכס מסוים, שאין זה אלא גרמא בעלמא, לבין מקרה בו אדם משתמש בפירות הנכס שאין זה גרמא בעלמא אלא מזיק הפירות עצמם. וכך גם במקרה של דייר בחצר - אילו היה נועל את החצר ומונע את השימוש בה היה זה רק גרמא, אך המתגורר בחצר נחשב כמזיק את השימוש של החצר. | |||
=== פסיקת הלכה === | |||
הטור והשולחן ערוך פסקו כדעת הרי"ף והרא"ש, שגם בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר הדייר חייב לשלם. | |||
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ||
* [ | * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/981 זה נהנה וזה לא חסר] הרב משה דימנטמן, אתר ישיבה. | ||
* [ | * [https://www.yeshiva.org.il/midrash/44767 זה נהנה וזה לא חסר] הרב ישועה רטבי, אתר ישיבה. | ||
[[קטגוריה:גניבה וגזילה]] | [[קטגוריה:גניבה וגזילה]] | ||
עריכות