מצב הגוף בתפילת עמידה

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות י ב
ירושלמי:	ברכות א א
רמב"ם:	תפילה ה ד
שולחן ערוך:	אורח חיים צה א

האופן בו צריך לעמוד בתפילת שמונה עשרה.

סוגית הבבלי והירושלמי

הגמרא (ברכות י ב) מביאה דברי ר' יוסי ברבי חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, שאדם העומד בתפילה, צריך לכוון את רגליו, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה".
ומבאר רש"י (ד"ה יכון וד"ה ורגליהם) שצריך שיהיו רגליו זו אצל זו, נראים כרגל אחת.

בירושלמי (ברכות א א) מובא גם כן דין זה, שהמתפלל צריך להשוות את רגליו, ושם נחלקו ר' לוי ור' סימון בטעם הדבר, אחד מהם אמר כמלאכים, והשני אומר ככהנים. ומבארים, ככהנים - היינו כשם שהיו מהלכים על המזבח עקב בצד גודל, וכמלאכים שנאמר 'רגליהם רגל ישרה.
נמצא שהלמוד בבלי סובר כדעה השניה המובאת שם בתלמוד הירושלמי. וכן מבואר מדברי רבנו יונה והריטב"א.

דין זה הובא להלכה ברי"ף (ברכות ה א), ברמב"ם (תפילה ה ד), ברא"ש (ברכות א י), בטור (אורח חיים צה) ושאר פוסקים.

נפקא מינה בין הטעמים

רבנו יונה (ה א ד"ה המתפלל צריך שיכוון) הביא את דברי הירושלמי על שני פירושיו, וכתב שיש הבדל בין הפירושים, שלמ"ד כמלאכים צריך שיכוון רגליו כרגל אחת, ואילו למ"ד ככהנים צריך להתפלל עקב בצד גודל. וסיים שהתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים. וכן כתב גם הריטב"א (י ב ד"ה המתפלל).

הטור (אורח חיים צה) ציטט את הירושלמי ולא כתב נפקא מינה ביניהם, והסביר הבית יוסף (ד"ה ומ"ש רבינו ירושלמי) שסובר הוא שגם לפי הבבלי ייתכן לפרש שלא בעינן רגל ישרה אלא גם עקב בצד גודל נחשב שרגליו מכוונים.
והבית חדש (א) כתב שהטור הביא דין זה כדי לומר שאמנם לכתחילה צריך רגל ישרה, אך אם לא כיוון רגליו אלא ככהנים דהיינו עקב בצד גודל, גם כן יצא.
ובפירוש שני כתב הב"ח שהטור הביא פירוש ככהנים כדי לאפוקי מפירוש זה, כלומר שלא נטעה לחשוב שגם כמלאכים הוא עקב בצד גודל, לכן כותב שדווקא כהנים הוא כן, אבל מלאכים הוא רגל ישרה. וכתב שכן עיקר ודלא כבית יוסף.

טעם הדין

כתב מהר"י אבוהב ^{[דרוש מקור]} שטעם לדין זה, הוא כדי להראות שנסתלקה ממנו התנועה לברוח, ואין לו שום חפץ מלבעדי יי יתברך. ובבית יוסף (צה ד"ה והטעם) כתב שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות גופו מלבו, ולדמות לעצמו כאילו הוא מלאך משרת.

לתת רווח אצל האצבעות

כתב הריטב"א (י ב ד"ה המתפלל) שיש נוהגים לתת רווח למעלה אצל האצבעות משום הפסוק: "וכף רגליהם ככף רגל עגל". כן הזכירו דבר זה גם המאירי ^{[דרוש מקור]}, המכתם ^{[דרוש מקור]}, והארחות חיים ^{[דרוש מקור]}.
אבל הרבנו יונה (ה א ד"ה המתפלל) כתב שאין זה כלום, שהרי לא אמרו בתלמוד שיכוון אותם ויסמכם שידמו אחד.

כיוון הרגלים באמירת קדושה

כתב התרומת הדשן (כח) דשפיר יש ליחיד לכוון רגליו בשעת אמירת קדושה על שליח הציבור, לפי שמקדישים את ה' כמו המלאכים, יש להידמות להם כפי היכולת. הביאו הבית יוסף (ד"ה וכתב תרומת הדשן).