הבדלים בין גרסאות בדף "נאמנות האב על בנו לבכורה ולאיסורים (דין 'יכיר')"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שרגא פייבל (שיחה | תרומות) |
שרגא פייבל (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
====ביאור רע"א במחלוקת==== | ====ביאור רע"א במחלוקת==== | ||
'''רע"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1161&st=&pgnum=187 (שו"ת א קי ד"ה אמנם)] תלה את מחלוקת הרמב"ם עם הריא"ז בשני ביאורי התוס' (קידושין עד א הובא [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%91_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%9C%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%28%D7%93%D7%99%D7%9F_%27%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%A8%27%29#.D7.9E.D7.A7.D7.95.D7.A8_.D7.94.D7.A0.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA_.D7.9C.D7.A4.D7.A1.D7.95.D7.9C_.D7.91.D7.A0.D7.99.D7.95 לעיל]) בעיקר המקור של יכיר ליוחסין. ה'''רמב"ם''' למד כמו התירוץ הראשון של התוס' שהמקור הוא ממכיר את בנו הקטן ועושה את בנו הגדול לממזר – וממילא יש מקור לנאמנות לעשות את בנו לממזר גם ע"י שאומר 'אינו בני'. וה'''ריא"ז''' למד כמו שיטת ר' אליהו (בתוס' שם) שהלימוד הוא מ'יכיר – בן השנואה' והיינו שמכיר שבנו חלל, וא"כ אין כל מקור שנאמן לפסול את בנו גם באומר שהוא אינו בנו. אולם ב'''חת"ס''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9218&st=&pgnum=103 (אבה"ע ב עו ד"ה ואי)] נראה שלמד את שיטת הריא"ז גם לא לפי שיטת ר' אליהו, בדרך מפולפלת. | '''רע"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1161&st=&pgnum=187 (שו"ת א קי ד"ה אמנם)] תלה את מחלוקת הרמב"ם עם הריא"ז בשני ביאורי התוס' (קידושין עד א הובא [http://www.betmidrash.org.il/index.php/%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%91_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A0%D7%95_%D7%9C%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%28%D7%93%D7%99%D7%9F_%27%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%A8%27%29#.D7.9E.D7.A7.D7.95.D7.A8_.D7.94.D7.A0.D7.90.D7.9E.D7.A0.D7.95.D7.AA_.D7.9C.D7.A4.D7.A1.D7.95.D7.9C_.D7.91.D7.A0.D7.99.D7.95 לעיל]) בעיקר המקור של יכיר ליוחסין. ה'''רמב"ם''' למד כמו התירוץ הראשון של התוס' שהמקור הוא ממכיר את בנו הקטן ועושה את בנו הגדול לממזר – וממילא יש מקור לנאמנות לעשות את בנו לממזר גם ע"י שאומר 'אינו בני'. וה'''ריא"ז''' למד כמו שיטת ר' אליהו (בתוס' שם) שהלימוד הוא מ'יכיר – בן השנואה' והיינו שמכיר שבנו חלל, וא"כ אין כל מקור שנאמן לפסול את בנו גם באומר שהוא אינו בנו. אולם ב'''חת"ס''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9218&st=&pgnum=103 (אבה"ע ב עו ד"ה ואי)] נראה שלמד את שיטת הריא"ז גם לא לפי שיטת ר' אליהו, בדרך מפולפלת. | ||
===ביאור שיטות הרמב"ם=== | |||
יש להקשות מה יענה הרמב"ם לטענת הריא"ז שבזה שהוא אומר שבנו אינו בנו וממזר, הוא מודה שהוא אינו אביו ואין לו 'יכיר'? ועוד הקשו האחרונים שלכאו' מצינו טענה מעין זו ב'''יבמות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=14&daf=47&format=pdf (מז א)] באדם שהעיד על עצמו שהוא עכו"ם, ורצה לפסול את בנו משום כך מדין 'יכיר', ולא האמינוהו שהרי 'לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם', וא"כ גם כאן 'לדבריך אין אתה אביו'? כך הקשו ה'''חוות יאיר''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=857&st=&pgnum=113 (צג)] ו'''חת"ס''' (אבה"ע ב סז). ונראה שיש שלשה מהלכים ליישב את שיטת הרמב"ם, וכדלהלן. | |||
====מהלך ראשון==== | |||
'''אמרי משה''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14048&st=&pgnum=87 (יא ד"ה והנלע"ד)] מבאר שהרמב"ם סבר שהנאמנות של 'יכיר' זה לכל מי שמוחזק לאב (ולאו דווקא לאב) וא"כ כיון שהוא הוחזק לאב עד לעדותו, אז אפילו שהוא מודה בעדותו שהוא אינו אביו יש לו דין של 'יכיר'. | |||
====מהלך שני==== | |||
עוד מבאר '''אמרי משה''' בשם ה'''חת"ס''' (אבה"ע ב סז) שאמנם באומר אינו בני הוא מודה שהוא אינו אביו, אבל יש לו ממה נפשך לפסול את בנו, שהרי הוא מעיד שבנו ממזר, ואם נאמר שהוא אינו נאמן מחמת שהוא אינו אביו, הרי בזה גופא שאנחנו פוסלים את עדותו מחמת שהוא אינו אביו אנו אומרים שהבן הוא ממזר. (ומאריך לבאר שבאומר על עצמו שהוא עכו"ם לא שייך הממ"נ הנ"ל). | |||
====מהלך שלישי==== | |||
מהלך שלישי נמצא ב'''חזו"א''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&st=&pgnum=150 (אבה"ע נט כז)] 'דכל מאורעות תולדות האיש האמינתו תורה בין לומר בנו בין לומר אינו בנו' וכוונתו שהנאמנות שהתורה נתנה אינה דווקא לספר על בנו דברים, אלא לספר על עצמו מי הם בניו ומי אינם בניו. | |||
===שיטת הרי"ד כשאשתו מכחישתו=== | |||
ר' ישעיה מטראני ב'''תורי"ד''' (קידושין עח ב) וב'''המכריע''' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8910&st=&pgnum=91 (סד)] נוקט שאם האב אומר שבנו ממזר ואשתו מכחישה אותו ואומרת שהבן כשר היא נאמנת, והבן כשר. ושיטתו מתבססת על הסוגיה בכתובות [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=14&format=pdf (יד א)] של ארוס וארוסה ונתעברה הארוסה, שמשמע מהסוגיה שאין הבעל נאמן במכחישתו. אלא שה'''תוס'''', וה'''רא"ש''', ועוד ראשונים ביארו אחרת את דברי הגמ'. | |||
ב'''רמב"ם''' [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=5&hilchos=27&perek=15&halocha=17&hilite (אסו"ב טו יז)] וב'''שו"ע''' [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%93_%D7%9B%D7%96 (אבה"ע ד כז)] נפסק שלא כדבריו, ונאמן ארוס לומר שבנו אינו ממנו, וממזר, גם היכן שארוסתו מכחישתו. | |||