הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה הסמוכה לחברתה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 49: | שורה 49: | ||
==האם נצרך קשר מהותי בין הברכות== | ==האם נצרך קשר מהותי בין הברכות== | ||
===קשר מסגרתי=== | ===קשר מסגרתי=== | ||
נחלקו הראשונים האם די בסמיכות טכנית של הברכות או שמא צריך שיהיה קשר מהותי ביניהן על מנת שהראשונה תפטור מפתיחה את חברתה. כך ניתן לראות מתוך פירושיהם לירושלמי שם, שמקשה מדוע ברכת 'אשר גאלנו' הנאמרת בסוף ה'מגיד' בליל פסח פותחת בברוך אע"פ שסמוכה לברכה הראשונה על ההלל, ומתרץ שברכה זו שונה מכל ברכה הסמוכה לחברתה, מכיוון שאם קרא אדם את ההלל בבית הכנסת בתפילת ערבית אינו חוזר ומברך עליו בביתו, ובמקרה כזה נמצא שהברכה הראשונה על ההלל אינה סמוכה לברכת הגאולה, שכן זו נאמרת בבית הכנסת וזו נאמרת בבית. מדברי הרמב"ן והרשב"א ( | נחלקו הראשונים האם די בסמיכות טכנית של הברכות או שמא צריך שיהיה קשר מהותי ביניהן על מנת שהראשונה תפטור מפתיחה את חברתה. כך ניתן לראות מתוך פירושיהם '''לירושלמי''' שם, שמקשה מדוע ברכת 'אשר גאלנו' הנאמרת בסוף ה'מגיד' בליל פסח פותחת בברוך אע"פ שסמוכה לברכה הראשונה על ההלל, ומתרץ שברכה זו שונה מכל ברכה הסמוכה לחברתה, מכיוון שאם קרא אדם את ההלל בבית הכנסת בתפילת ערבית אינו חוזר ומברך עליו בביתו, ובמקרה כזה נמצא שהברכה הראשונה על ההלל אינה סמוכה לברכת הגאולה, שכן זו נאמרת בבית הכנסת וזו נאמרת בבית. מדברי '''הרמב"ן''' (פסחים קיח א, ד"ה וקיבלתי) '''והרשב"א''' (ברכות יא א, ד"ה אחת), משמע שמבינים בדעת הירושלמי שבאופן עקרוני הברכות הללו נחשבות סמוכות, אך מכיון שפעמים האדם מברך על ההלל בבית הכנסת – תיקנו שתמיד ברכת 'אשר גאלנו' תפתח ב'ברוך'. לשיטתם, ישנה סמיכות בין הברכות מבחינה עקרונית, אך מכיון שתיתכן אפשרות של ניתוק ביניהן, שאז לא תהיינה סמוכות, תיקנו פתיחה בברכת 'אשר גאלנו'. לעומת זאת, מדברי '''הר"ן''' (שם) נראה שמפרש כי אפשרות ניתוק הברכות זו מזו '''מוכיח''' שאינן שייכות למסגרת אחת, ומכיוון שכך אין לראותן כלל כסמוכות גם במקרה שבפועל הן נאמרות בסמיכות. שיטה שלישית עולה מדברי '''הראבי"ה''', שמהם נראה כי להבנתו עצם אפשרות ניתוק הברכות זו מזו הוא '''הגורם''' לכך שאינן נחשבות סמוכות אף כשבפועל הן נאמרות בסמיכות, וכך נראה גם מדברי '''המאירי'''. | ||
===קשר תוכני=== | ===קשר תוכני=== | ||
הירושלמי שם מקשה גם מדוע ברכת 'יהללוך' בליל הסדר אינה פותחת ב'ברוך', ומתרץ: "שתיים הן לבא ואחת לשעבר", ופירשו הרמב"ן והר"ן שכוונת התירוץ היא ששתי ברכות ההלל שייכות להלל, ואילו ברכת 'אשר גאלנו' שייכת לעניין אחר – תפילה על העתיד, ולכן רק 'יהללוך' נחשבת סמוכה לברכה הראשונה על ההלל, ולא 'אשר גאלנו'. לפירושם, בתירוץ זה מתחדש עיקרון נוסף שעליו להתיישם בדין סמיכות ברכות, והוא שהברכות תהיינה שייכות לאותו נושא. | '''הירושלמי''' שם מקשה גם מדוע ברכת 'יהללוך' בליל הסדר אינה פותחת ב'ברוך', ומתרץ: "שתיים הן לבא ואחת לשעבר", ופירשו '''הרמב"ן''' (פסחים קיח א, ד"ה וקיבלתי) '''והר"ן''' (פסחים קיח א, ד"ה מאי; פסחים כו א-ב מדפי הרי"ף ד"ה מאי) שכוונת התירוץ היא ששתי ברכות ההלל שייכות להלל, ואילו ברכת 'אשר גאלנו' שייכת לעניין אחר – תפילה על העתיד, ולכן רק 'יהללוך' נחשבת סמוכה לברכה הראשונה על ההלל, ולא 'אשר גאלנו'. לפירושם, בתירוץ זה מתחדש עיקרון נוסף שעליו להתיישם בדין סמיכות ברכות, והוא שהברכות תהיינה שייכות לאותו נושא. | ||
במקום אחר (פסחים קד ב ד"ה והרא"ה) עולה מדברי '''הר"ן''' כי הוא מצריך רף גבוה יותר של קשר, ולדעתו לא די בכך שלברכות עניין משותף, אלא נדרש גם דמיון בתוכן הברכות עצמו. על פי זה הוא מנמק מדוע ברכת הקידוש פותחת ב'ברוך' אע"פ שסמוכה לברכת היין: מחמת שלכל אחת מהן ישנו תוכן שונה – זו על היין וזו על קדושת היום, ואע"פ ששתיהן שייכות למסגרת הקידוש. אולם לכאורה קשה על שיטתו מדברי '''הירושלמי''' שם, שנימק באופן אחר מדוע ברכות הקידוש אינן נחשבות סמוכות: שכן במקרה שהאדם סעד ושתה יין לפני כניסת השבת וכעת בכניסתה הוא פורס מפה ומקדש – אינו מברך שנית ברכת היין, ואומר על הכוס רק את ברכת הקידוש, ולפיכך תיקנו פתיחה לברכת הקידוש, שכן לפעמים אינה סמוכה. | |||
==הסמיכות – שיקול בצורת התקנה או הנחיה למברך== | ==הסמיכות – שיקול בצורת התקנה או הנחיה למברך== | ||
תלמידי רבינו יונה (ברכות א א מדפי הרי"ף, ד"ה אלא) עוסקים במקרה שאדם מתפלל ערבית מבעוד יום וקורא עימה קריאת שמע בברכותיה, מלבד ברכת 'אהבת עולם' שאותה יברך בלילה בסמוך לקריאת שמע שבזמנה; הם מעלים את הבעייתיות הקיימת בכך שאותו אדם אומר את ברכת 'אהבת עולם' שלא בסמיכות ל'המעריב ערבים', ואף על פי כן אינו פותח בה ב'ברוך', וכותבים שאין בכך כל פגם, "שכיון שבמקומה היא סמוכה לחברתה - אין לחוש עכשיו כשאומר אותה על קריאת שמע אם אינו פותח בברוך". אם כן, לשיטתם עניין סמיכות ברכה חסרת פתיחה לברכה אחרת הוא שיקול שהנחה את חז"ל בנסחם את הברכות, אך לאחר שנקבע הנוסח אין צורך שבפועל המברך יישם סמיכות זו, וברשותו לשנות את הסדר. | '''תלמידי רבינו יונה''' (ברכות א א מדפי הרי"ף, ד"ה אלא) עוסקים במקרה שאדם מתפלל ערבית מבעוד יום וקורא עימה קריאת שמע בברכותיה, מלבד ברכת 'אהבת עולם' שאותה יברך בלילה בסמוך לקריאת שמע שבזמנה; הם מעלים את הבעייתיות הקיימת בכך שאותו אדם אומר את ברכת 'אהבת עולם' שלא בסמיכות ל'המעריב ערבים', ואף על פי כן אינו פותח בה ב'ברוך', וכותבים שאין בכך כל פגם, "שכיון שבמקומה היא סמוכה לחברתה - אין לחוש עכשיו כשאומר אותה על קריאת שמע אם אינו פותח בברוך". אם כן, לשיטתם עניין סמיכות ברכה חסרת פתיחה לברכה אחרת הוא שיקול שהנחה את חז"ל בנסחם את הברכות, אך לאחר שנקבע הנוסח אין צורך שבפועל המברך יישם סמיכות זו, וברשותו לשנות את הסדר. | ||
גישה הפוכה מצינו בתשב"ץ קטן (סי' רמג), בכלבו (סי' פז) ובטור (או"ח סי' קי), שהביאו את מנהגו של מהר"ם מרוטנבורג להסמיך את תפילת הדרך לאחת מברכות השחר, כדי שתהיה סמוכה לחברתה, מאחר ואין לה פתיחה. מכך ניתן ללמוד שני דברים: האחד - שבשונה מהראשונים דלעיל, לדעתו אין צורך בקשר מכל סוג שהוא בין הברכות כדי שתחשבנה סמוכות זו לזו; והשני – שהסמיכות אינה רק שיקול שעמד בפני מנסחי הברכות, אלא היא תלויה באופן שבו נוהג האדם המברך, עד שאפילו במקצת הברכות סמכו על כך שהמברך יסמיכן לברכה אחרת כלשהיא ולפיכך לא תיקנו להן פתיחה ואף לא סמיכות לברכה מסויימת. | גישה הפוכה מצינו '''בתשב"ץ קטן''' (סי' רמג), '''בכלבו''' (סי' פז) '''ובטור''' (או"ח סי' קי), שהביאו את מנהגו של '''מהר"ם מרוטנבורג''' להסמיך את תפילת הדרך לאחת מברכות השחר, כדי שתהיה סמוכה לחברתה, מאחר ואין לה פתיחה. מכך ניתן ללמוד שני דברים: האחד - שבשונה מהראשונים דלעיל, לדעתו אין צורך בקשר מכל סוג שהוא בין הברכות כדי שתחשבנה סמוכות זו לזו; והשני – שהסמיכות אינה רק שיקול שעמד בפני מנסחי הברכות, אלא היא תלויה באופן שבו נוהג האדם המברך, עד שאפילו במקצת הברכות סמכו על כך שהמברך יסמיכן לברכה אחרת כלשהיא ולפיכך לא תיקנו להן פתיחה ואף לא סמיכות לברכה מסויימת. | ||
אם נלך בדרך זו באופן מוחלט, המסקנה המתבקשת היא שחובה גמורה היא להסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת ומי שלא עשה כן כאילו בירך ברכה רגילה בעלת פתיחה והשמיט את פתיחתה, שלא יצא ידי חובתו; אך מלשון המקורות הנ"ל משמע שמהר"ם לא ראה זאת כחובה גמורה, וכן כתב בשו"ת מהרי"ל (החדשות, סי' א): "שמהר"ם נזקק לסומכה בדאפשר ליה, אבל אם היה מתענה והיה יוצא לדרך באמצע היום לא היה נמנע לאומרו". ומסתבר שטעם הדבר הוא שמאחר וברכה זו תוקנה בלא פתיחה משלה, אע"פ שכוונת חז"ל היתה שהמברך יסמכנה לברכה אחרת, מכל מקום אין זה מעכב - מאחר והמברך לא החסיר מגוף הברכה. | אם נלך בדרך זו באופן מוחלט, המסקנה המתבקשת היא שחובה גמורה היא להסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת ומי שלא עשה כן כאילו בירך ברכה רגילה בעלת פתיחה והשמיט את פתיחתה, שלא יצא ידי חובתו; אך מלשון המקורות הנ"ל משמע שמהר"ם לא ראה זאת כחובה גמורה, וכן כתב '''בשו"ת מהרי"ל''' (החדשות, סי' א): "שמהר"ם נזקק לסומכה בדאפשר ליה, אבל אם היה מתענה והיה יוצא לדרך באמצע היום לא היה נמנע לאומרו". ומסתבר שטעם הדבר הוא שמאחר וברכה זו תוקנה בלא פתיחה משלה, אע"פ שכוונת חז"ל היתה שהמברך יסמכנה לברכה אחרת, מכל מקום אין זה מעכב - מאחר והמברך לא החסיר מגוף הברכה. | ||
| שורה 74: | שורה 74: | ||
==דיון על ברכות שונות== | ==דיון על ברכות שונות== | ||
===תפילת הדרך=== | ===תפילת הדרך=== | ||
כמובא לעיל, לדעת מהר"ם מרוטנבורג תפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך' מכיון שחז"ל סמכו על כך שהמברך יסמיך אותה לברכה כל שהיא שתזדמן לו. אולם הטור (או"ח קי) כתב בשם ר"י שטעם הדבר הוא שתפילת הדרך "אינה אלא תפילה בעלמא", כלומר שאין לה הגדרים הרגילים של ברכה, ולכן אינה דורשת פתיחה כלל.<BR/> | כמובא לעיל, לדעת '''מהר"ם מרוטנבורג''' תפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך' מכיון שחז"ל סמכו על כך שהמברך יסמיך אותה לברכה כל שהיא שתזדמן לו. אולם '''הטור''' (או"ח קי) כתב בשם '''ר"י''' שטעם הדבר הוא שתפילת הדרך "אינה אלא תפילה בעלמא", כלומר שאין לה הגדרים הרגילים של ברכה, ולכן אינה דורשת פתיחה כלל.<BR/> | ||
באופן נוסף הסבירו זאת תלמידי רבנו יונה (ברכות א א מדפי הרי"ף, ד"ה אלא), שתפילת הדרך – החותמת 'שומע תפילה' – היא היא ברכת 'שומע תפילה' שבתפילת עמידה (ולשיטתם, אע"פ שהתוכן שונה – מהות הברכה נקבעת על פי החתימה), ומכיון שעל פי רוב ברכה זו אינה דורשת פתיחה שהרי היא בתוך תפילת עמידה וסמוכה לברכת 'אבות' – לא תיקנו בה פתיחה אף כשהיא נאמרת בפני עצמה כתפילת הדרך. | באופן נוסף הסבירו זאת '''תלמידי רבנו יונה''' (ברכות א א מדפי הרי"ף, ד"ה אלא), שתפילת הדרך – החותמת 'שומע תפילה' – היא היא ברכת 'שומע תפילה' שבתפילת עמידה (ולשיטתם, אע"פ שהתוכן שונה – מהות הברכה נקבעת על פי החתימה), ומכיון שעל פי רוב ברכה זו אינה דורשת פתיחה שהרי היא בתוך תפילת עמידה וסמוכה לברכת 'אבות' – לא תיקנו בה פתיחה אף כשהיא נאמרת בפני עצמה כתפילת הדרך. | ||
===אלהי נשמה=== | ===אלהי נשמה=== | ||
בשו"ת הרא"ש (כלל ד סימן א) כתב: "לא יפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה כי היא סמוכה לה, וכן דעת הגאונים, ולכך אינה פותחת בברוך". כך כתב גם בפסקי רי"ד (כתובות ח א ד"ה מאי), וכן שבלי הלקט (עניין תפילה, סי' א וסי' ב) בשם רב נטרונאי גאון, ר' חיים ויטאל בשער הכוונות (תחילת דרושי ברכות השחר), ביאור הגר"א (או"ח מו ט), וכך פסק המשנה ברורה (ו יב) שראוי לנהוג לכתחילה. | '''בשו"ת הרא"ש''' (כלל ד סימן א) כתב: "לא יפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה כי היא סמוכה לה, וכן דעת '''הגאונים''', ולכך אינה פותחת בברוך". כך כתב גם '''בפסקי רי"ד''' (כתובות ח א ד"ה מאי), וכן '''שבלי הלקט''' (עניין תפילה, סי' א וסי' ב) בשם '''רב נטרונאי גאון''', ר' חיים ויטאל '''בשער הכוונות''' (תחילת דרושי ברכות השחר), '''ביאור הגר"א''' (או"ח מו ט), וכך פסק '''המשנה ברורה''' (ו יב) שראוי לנהוג לכתחילה. | ||
אולם התוס' (ברכות יד א ד"ה ימים; ברכות מו א ד"ה כל; פסחים קד ב ד"ה כל) כתבו שברכה זו אינה נחשבת סמוכה, והטעם לכך שאינה פותחת הוא ש"אינה אלא שבח ותפילה בעלמא", או "הודאה בעלמא", ואין לה הגדרים הרגילים של ברכה, וכן כתב הרא"ה (ברכות מו א). | אולם '''התוס'''' (ברכות יד א ד"ה ימים; ברכות מו א ד"ה כל; פסחים קד ב ד"ה כל) כתבו שברכה זו אינה נחשבת סמוכה, והטעם לכך שאינה פותחת הוא ש"אינה אלא שבח ותפילה בעלמא", או "הודאה בעלמא", ואין לה הגדרים הרגילים של ברכה, וכן כתב '''הרא"ה''' (ברכות מו א). | ||
אופן נוסף מובא בתשובות הגאונים החדשות (מהד' עמנואל, סי' כח), שברכה זו אינה פותחת ב'ברוך' מפני שהיא ברכת הודאה, "וברכת הודאה כמי שנפתח בה בשם ובמלכות דומה [...] ובהודאה יש שמע ההזכרה והמלכות וכל דבר הצריך לברכה". דעה זו שונה מדעת התוס' הנ"ל, שכן לפי תוס' עיקר הדגש מונח על כך שאין זו ברכה רגילה אלא נוסח אמירה בעלמא, של הודאה או שבח, שנוספה לו חתימה; אך לדעת הגאונים עיקר הדגש מונח על כך שנושא הברכה הוא הודאה דווקא, אולם ברכה זו נחשבת כברכה רגילה. ייתכן שסברתם היא שכיון שהאדם מודה לקב"ה הרי שבזה הוא מבטא את קבלת מלכותו עליו, והרי זה כהזכרת מלכות. | אופן נוסף מובא '''בתשובות הגאונים החדשות''' (מהד' עמנואל, סי' כח), שברכה זו אינה פותחת ב'ברוך' מפני שהיא ברכת הודאה, "וברכת הודאה כמי שנפתח בה בשם ובמלכות דומה [...] ובהודאה יש שמע ההזכרה והמלכות וכל דבר הצריך לברכה". דעה זו שונה מדעת התוס' הנ"ל, שכן לפי תוס' עיקר הדגש מונח על כך שאין זו ברכה רגילה אלא נוסח אמירה בעלמא, של הודאה או שבח, שנוספה לו חתימה; אך לדעת הגאונים עיקר הדגש מונח על כך שנושא הברכה הוא הודאה דווקא, אולם ברכה זו נחשבת כברכה רגילה. ייתכן שסברתם היא שכיון שהאדם מודה לקב"ה הרי שבזה הוא מבטא את קבלת מלכותו עליו, והרי זה כהזכרת מלכות. | ||
הטור (סי' ו) מביא את המחלוקת האם צריך לסמוך ברכה זו ל'אשר יצר', ונוטה לדעה שאין בכך צורך "מפני שהיא ברכת הודאה". הוא מוסיף כי כך משמע מדברי התלמוד (ברכות ס ב) המסדר את ברכת 'אלהי נשמה' מיד כשהאדם ניעור משנתו, ומשמע מכך שאין צריך לומר לפניה ברכת 'אשר יצר'. ראיה זו כתב גם שבלי הלקט (עניין תפילה, סי' ב) בשם אחיו ר' בנימין. הבית יוסף שם מבין שכוונת הטור היא לשיטת התוספות הנ"ל, אך ייתכן גם שכוונתו היא דווקא לשיטת הגאונים, וכך משמע מלשונו "מפני שהיא ברכת הודאה". כך פסק גם השולחן ערוך (ו ג), ולא הצריך להסמיכה ל'אשר יצר'. | '''הטור''' (סי' ו) מביא את המחלוקת האם צריך לסמוך ברכה זו ל'אשר יצר', ונוטה לדעה שאין בכך צורך "מפני שהיא ברכת הודאה". הוא מוסיף כי כך משמע מדברי התלמוד (ברכות ס ב) המסדר את ברכת 'אלהי נשמה' מיד כשהאדם ניעור משנתו, ומשמע מכך שאין צריך לומר לפניה ברכת 'אשר יצר'. ראיה זו כתב גם '''שבלי הלקט''' (עניין תפילה, סי' ב) בשם אחיו '''ר' בנימין'''. '''הבית יוסף''' שם מבין שכוונת הטור היא לשיטת התוספות הנ"ל, אך ייתכן גם שכוונתו היא דווקא לשיטת הגאונים, וכך משמע מלשונו "מפני שהיא ברכת הודאה". כך פסק גם '''השולחן ערוך''' (ו ג), ולא הצריך להסמיכה ל'אשר יצר'. | ||
הראב"ד (תשובות ופסקים, סי' מד) כתב שני הסברים נוספים לכך שאין בברכה זו פתיחה: א. שהיא אינה קבועה, שכן אינה נאמרת אלא אם כן האדם ישן שינת קבע. ב. שהיא נחשבת סמוכה לברכת 'המפיל', שכן זו נאמרת סמוך לשינה וזו נאמרת מיד לאחר היקיצה. | '''הראב"ד''' (תשובות ופסקים, סי' מד) כתב שני הסברים נוספים לכך שאין בברכה זו פתיחה: א. שהיא אינה קבועה, שכן אינה נאמרת אלא אם כן האדם ישן שינת קבע. ב. שהיא נחשבת סמוכה לברכת 'המפיל', שכן זו נאמרת סמוך לשינה וזו נאמרת מיד לאחר היקיצה. | ||
שיטה ייחודית מצינו בדברי ראבי"ה (חלק א, שו"ת סי' קסח): "וברכת אלהי נשמה שנתת בי טהורה הוי כהודאה בעלמא, והתחלת הברכה הוי ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים, ואפשר לפזרן", דהיינו רק החתימה היא הברכה עצמה, וכל הנוסח שלפניה אינו אלא אמירה של הודאה שאינה ברכה. כך כתב גם שבלי הלקט (עניין תפילה, סי' ב): "כי עיקר הברכה היא המחזיר נשמות לפגרים מתים. ולפי שצריך אדם לברך ברכה זו כשניעור משנתו מיד תכף לתעורתו - האריכו בה כדי שיהא מתעורר יפה, ויוכל לכוון ליבו בברכה. ולפי הפירוש הזה נראה. שצריך להזכיר בה מלכות". לשיטה זו, נוסח 'אלהי נשמה' אינו אלא הקדמה לברכה עצמה, שהיא 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המחזיר נשמות לפגרים מתים'. | שיטה ייחודית מצינו בדברי '''ראבי"ה''' (חלק א, שו"ת סי' קסח): "וברכת אלהי נשמה שנתת בי טהורה הוי כהודאה בעלמא, והתחלת הברכה הוי ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים, ואפשר לפזרן", דהיינו רק החתימה היא הברכה עצמה, וכל הנוסח שלפניה אינו אלא אמירה של הודאה שאינה ברכה. כך כתב גם '''שבלי''' '''הלקט''' (עניין תפילה, סי' ב): "כי עיקר הברכה היא המחזיר נשמות לפגרים מתים. ולפי שצריך אדם לברך ברכה זו כשניעור משנתו מיד תכף לתעורתו - האריכו בה כדי שיהא מתעורר יפה, ויוכל לכוון ליבו בברכה. ולפי הפירוש הזה נראה. שצריך להזכיר בה מלכות". לשיטה זו, נוסח 'אלהי נשמה' אינו אלא הקדמה לברכה עצמה, שהיא 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המחזיר נשמות לפגרים מתים'. | ||
==='ישתבח' ו'יהללוך'=== | ==='ישתבח' ו'יהללוך'=== | ||
תוספות הרא"ש (ברכות מו ב ד"ה), הרשב"א (ברכות יא א ד"ה אלא) הר"ן (פסחים קד ב ד"ה וברכה), ו'אורחות חיים' (חלק א, הל' ברכות אות ע) כתבו שברכות 'ישתבח' ו'יהללוך' אינן פותחות ב'ברוך' מאחר והן סמוכות לברכות 'ברוך שאמר' וברכת ההלל הראשונה; ואע"פ שביניהן נאמרים פסוקים - אין הפסוקים מהווים הפסק, והרשב"א והר"ן כתבו בטעם הדבר שהברכה והמצוה שייכים לעניין אחד, שכן גם הפסוקים הם שבח והילול. | '''תוספות הרא"ש''' (ברכות מו ב ד"ה), '''הרשב"א''' (ברכות יא א ד"ה אלא) '''הר"ן''' (פסחים קד ב ד"ה וברכה), '''ו'אורחות חיים'''' (חלק א, הל' ברכות אות ע) כתבו שברכות 'ישתבח' ו'יהללוך' אינן פותחות ב'ברוך' מאחר והן סמוכות לברכות 'ברוך שאמר' וברכת ההלל הראשונה; ואע"פ שביניהן נאמרים פסוקים - אין הפסוקים מהווים הפסק, '''והרשב"א והר"ן''' כתבו בטעם הדבר שהברכה והמצוה שייכים לעניין אחד, שכן גם הפסוקים הם שבח והילול. | ||
===ברכת התורה לאחריה=== | ===ברכת התורה לאחריה=== | ||
עוד דנו הראשונים בטעם הדבר שברכת התורה לאחריה, 'אשר נתן לנו תורת אמת', פותחת ב'ברוך' אע"פ שלכאורה היא סמוכה לברכת התורה שלפניה. תוספות הרא"ש (ברכות מו ב ד"ה ויש) כתב לכך שלושה הסברים: <BR/> | עוד דנו הראשונים בטעם הדבר שברכת התורה לאחריה, 'אשר נתן לנו תורת אמת', פותחת ב'ברוך' אע"פ שלכאורה היא סמוכה לברכת התורה שלפניה. '''תוספות הרא"ש''' (ברכות מו ב ד"ה ויש) כתב לכך שלושה הסברים: <BR/> | ||
א. פסוקי קריאת התורה מהווים הפסק בין הברכות. נראה שלפי תירוץ זה פסוקי קריאת התורה שונים מפסוקי ההלל ופסוקי דזמרא שכאמור אינם מהווים הפסק לדעתו, מאחר והללו הם קבועים ולפיכך נחשבים חלק ממסגרת הברכות, אך פסוקי קראת התורה הם משתנים מיום ליום ומשכך אינם נכללים כחלק מהמסגרת וממילא מהווים הפסק.<BR/> | א. פסוקי קריאת התורה מהווים הפסק בין הברכות. נראה שלפי תירוץ זה פסוקי קריאת התורה שונים מפסוקי ההלל ופסוקי דזמרא שכאמור אינם מהווים הפסק לדעתו, מאחר והללו הם קבועים ולפיכך נחשבים חלק ממסגרת הברכות, אך פסוקי קראת התורה הם משתנים מיום ליום ומשכך אינם נכללים כחלק מהמסגרת וממילא מהווים הפסק.<BR/> | ||
ב. כך נקבע הנוסח מכיון שבזמן עיקר התקנה נהגו שרק העולה הראשון מברך לפניה והעולה האחרון מברך לאחריה, ומאחר והברכות נאמרות על ידי אנשים שונים אינן יכולות להחשב סמוכות. כך כתב גם הרא"ה (ברכות מו ב ד"ה והטוב), שהוסיף "ואף לאחר כן שתקנו בכל הקוראין לברך לפניה ולאחריה - לא שינו נוסח הברכה".<BR/> | ב. כך נקבע הנוסח מכיון שבזמן עיקר התקנה נהגו שרק העולה הראשון מברך לפניה והעולה האחרון מברך לאחריה, ומאחר והברכות נאמרות על ידי אנשים שונים אינן יכולות להחשב סמוכות. כך כתב גם '''הרא"ה''' (ברכות מו ב ד"ה והטוב), שהוסיף "ואף לאחר כן שתקנו בכל הקוראין לברך לפניה ולאחריה - לא שינו נוסח הברכה".<BR/> | ||
ג. "כיון שהיא אחר קריאה בספר נראה שהיא כתחילת מעשה", דהיינו הקריאה בספר היא מעשה, ולכן היא מהווה הפסק בין הברכות – מה שאין כן בפסוקי ההלל ופסוקי דזמרא שאינם נקראים מתוך ספר.<BR/> | ג. "כיון שהיא אחר קריאה בספר נראה שהיא כתחילת מעשה", דהיינו הקריאה בספר היא מעשה, ולכן היא מהווה הפסק בין הברכות – מה שאין כן בפסוקי ההלל ופסוקי דזמרא שאינם נקראים מתוך ספר.<BR/> | ||
תירוץ נוסף כתבו התוס' (ברכות מו א ד"ה כל), שכך נקבע הנוסח מכיון שבזמנם היו מברכים רק העולה הראשון את הברכה לפניה והאחרון את זו שלאחריה, כאמור, ויש הפסק גדול בין הראשון לאחרון. זאת בשונה מתירוצו השני של הרא"ש, שלפיו גם הקריאה כולה אינה נחשבת הפסק – ורק מפני שהמברכים הם שונים אין הברכות נחשבות סמוכות. נראה שיסוד מחלוקתם הוא בכך שלשיטת הרא"ש לא רק שהקריאה אינה הפסק אלא היא גם מהווה חיבור בין הברכות, מאחר ועליה הן נתקנו – ומשכך, גם הקריאה כולה מתחילתה לסופה אינה מהווה הפסק, על אף אורכה הרב. אך לשיטת התוס' הקריאה אמנם אינה מהווה הפסק אך גם אינה נחשבת חיבור, ומחמת שעבר זמן רב בין הברכה הראשונה לאחרונה – אין הברכות נחשבות סמוכות.<BR/> | |||
כתירוצו השני של הרא"ש כתב גם הרמב"ן (פסחים קיח א ד"ה קיבלתי), שהוסיף להדגיש שהקריאה עצמה אינה הפסק (בניגוד לעולה מדברי התוס' הנ"ל): "כיון דקריאת כל השבעה חובה ליום - מצוה אחת היא, ואין הפסקות שלהם כלום, שעיקר מצוה זו בהפסקות הללו הוא".<BR/> | תירוץ נוסף כתבו '''התוס'''' (ברכות מו א ד"ה כל), שכך נקבע הנוסח מכיון שבזמנם היו מברכים רק העולה הראשון את הברכה לפניה והאחרון את זו שלאחריה, כאמור, ויש הפסק גדול בין הראשון לאחרון. זאת בשונה מתירוצו השני של הרא"ש, שלפיו גם הקריאה כולה אינה נחשבת הפסק – ורק מפני שהמברכים הם שונים אין הברכות נחשבות סמוכות. נראה שיסוד מחלוקתם הוא בכך שלשיטת הרא"ש לא רק שהקריאה אינה הפסק אלא היא גם מהווה חיבור בין הברכות, מאחר ועליה הן נתקנו – ומשכך, גם הקריאה כולה מתחילתה לסופה אינה מהווה הפסק, על אף אורכה הרב. אך לשיטת התוס' הקריאה אמנם אינה מהווה הפסק אך גם אינה נחשבת חיבור, ומחמת שעבר זמן רב בין הברכה הראשונה לאחרונה – אין הברכות נחשבות סמוכות.<BR/> | ||
הסבר נוסף עולה מתוך דברי הדרישה (או"ח סי' פד אות ג): "דחשיב [קריאת התורה] הפסק, כיון דמרובין הנכנסים והיוצאין בין ברכה ראשונה לברכה האחרונה". נראה שאין כוונתו להפסק במובן של מעשה מפסיק, אלא שמרובים הנכנסים והיוצאים ובסיום הקריאה הקהל הוא קהל שונה עם פנים חדשות, והרי זה מעמד אחר שאינו מהווה רצף ניכר למעמד שבו נאמרה הברכה הראשונה – ומשכך, אין הברכה האחרונה יכולה להחשב סמוכה לה. | |||
כתירוצו השני של הרא"ש כתב גם '''הרמב"ן''' (פסחים קיח א ד"ה קיבלתי), שהוסיף להדגיש שהקריאה עצמה אינה הפסק (בניגוד לעולה מדברי התוס' הנ"ל): "כיון דקריאת כל השבעה חובה ליום - מצוה אחת היא, ואין הפסקות שלהם כלום, שעיקר מצוה זו בהפסקות הללו הוא".<BR/> | |||
הסבר נוסף עולה מתוך דברי '''הדרישה''' (או"ח סי' פד אות ג): "דחשיב [קריאת התורה] הפסק, כיון דמרובין הנכנסים והיוצאין בין ברכה ראשונה לברכה האחרונה". נראה שאין כוונתו להפסק במובן של מעשה מפסיק, אלא שמרובים הנכנסים והיוצאים ובסיום הקריאה הקהל הוא קהל שונה עם פנים חדשות, והרי זה מעמד אחר שאינו מהווה רצף ניכר למעמד שבו נאמרה הברכה הראשונה – ומשכך, אין הברכה האחרונה יכולה להחשב סמוכה לה. | |||