הבדלים בין גרסאות בדף "הקניית דבר שלא בא לעולם"

ב'''תחומין''' (ז עמוד 45), במאמר של '''הרב יעקב אריאל''' כתב שאכן המנהג הנהוג בין החקלאים למכור פרי בתחילת גידולו '''ואף לפני כן''', אך דין זה תלוי במחלוקת הקצות והחת"ס הנ"ל. עוד הביא הרב אריאל שם, ש'''הרב דב כץ''', מנהל בתי הדין הרבניים, במאמרו על קניין סיטומתא ב'''מורשה''' (א עמוד 81), הביא '''פסקי דין רבניים''' רבים בארץ שבהם נהגו לפסוק כשיטת רוב הפוסקים שקניין סיטומתא מועיל גם בדבר שלא בא לעולם, אך למעשה הורה שם הרב אריאל שימכרו את הפירות כשהם בתחילת גידולם. וכוונתו למה שצוין במורשה הנ"ל ל'''פד"ר''' (ג עמוד 368-369) בפסק דין של בית הדין הגדול שחתומים עליו '''הרב עובדיה הדאיה הרב יוסף שלום אלישיב''' ו'''הרב בצלאל זולטי''', וכן ל'''פד"ר''' (ד עמוד 198-199) שחתומים עליו הדיינים האחרונים הנ"ל ו'''הרב יעקב הדס'''. בפד"רים אלו הסתמכו על הדברי חיים ומהרשד"ם הנ"ל, אמנם הנושא בו הוכרע למעשה היה התחייבות, ולא הקנאה של דבר שלא בא לעולם. מאידך, ב'''פד"ר''' (ה עמוד 167) מובא  פסקו של הרב בצלאל זולטי שכיון שנחלקו הפוסקים אם מועיל סיטומתא בדבר שלא בא לעולם לא ניתן להוציא ממון מהמוחזק, וכן מובא שם (עמוד 170) פסקו של '''הרב עובדיה הדאיה''',  שהסכים בזאת לרב זולטי.