הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1344&st=%D7%97%D7%A7+&pgnum=192&hilite= האבני נזר או"ח בסימן רד] מתרץ את הקושיא על רב אחא בר יעקב בצורה שונה. הוא מסביר שכל הבעיה בכתב על גבי כתב היא שאלת הקיום. אם היא מחדשת דבר, ממילא היא ממשיכה להתקיים, ואם כבר לא אז היא מפסיקה להתקיים. לכן, אם אדם כותב גט, יוצא שהחידוש בכתב העליון, לאחר שמתגרשת בו האשה, נפסק וממילא הוא מתבטל. ממילא יוצא שהכתב הזה הוא כתב שאינו מתקיים. לפי זה ברור מדוע בשבת פטור, כי בשבת חייב רק על כתב מתקיים. לעומת זאת בגיטין זה כשר לפי רב אחא בר יעקב מפני שלגיטין זה כן כתב מתקיים כי זה הרי מתקיים עד לאחר גירושין שזה כל מה שצריך. אך עדיין יוצא שבשבת אם יכתוב ספר תורה באמת כן יהיה חייב כי ספר תורה לא מתבטל לאחר כמה זמן.

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37274&st=&pgnum=57 רבי עקיבא איגר] בחידושיו על גיטין תירץ שמדובר פה על פי שיטת רבי אלעזר שסובר שעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה, כלומר, מי שעושה את הפעולה של הגירושין הם עדי המסירה ולא עדי החתימה כרבי מאיר. אם כן, החתימות בכלל לא דאורייתא, אז מן התורה זה לא נחשב שהם חידשו שום דבר בכתב העליון, ואם כן זה לא בחזקת גט כשר כי העדים לא חתמו על זה. יוצא, שגם רבי יהודה ורב אחא בר יעקב מסתדרים עם זה כי זה לא נחשב תיקון כלל.  

בגמרא ב[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=20&format=pdf גיטין כ עמוד א] כתוב שאסור לחקוק תוכות בכתיבת גט, כלומר, לחרוט מסביב לצורת האותיות כך שתישאר צורת האות בצורה בולטת, שהיא נעשית מאליה. לעומת זאת, אם חק ירכות, שחורט את גוף האותיות עצמן ולא את הסביבה, זה נחשב לכתיבה וזה כשר. רש"י מסביר שהבעיה היא משום שהאותיות נוצרו מאליהם.

בגמרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=104b&format=pdf בשבת דף קד ע"ב] כתוב שאם כתב את האות ח' ומחק את הגג שלה כך שנוצרו שני ז'ים חייב מפני שנעשו שתי אותיות ז'ים למרות שהוא לא כתב אותם בצורה ישירה ועל שתי אותיות חייבים בשבת.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40907&st=&pgnum=86 הרשב"א בד"ה מהא דאמרינן] כתב שיש לחלק בין המקרים בכך שבמקרה שכתוב בשבת זה כמו שנשפך קצת דיו בצד של האות והוא מתקן אותה, אך הוא לא יוצר אותה מכלום. לעומת זאת, בגיטין שכתוב שאסור לעשות חק תוכות, מדובר במקרה שהוא יוצר את האות מכלום. בפשטות, הרשב"א הבין שבאמת אין הבדל בין גיטין לשבת ושבשניהם אם מתקן את האות זה נחשב לכתיבה ואם חק תוכות באופן מלא זה לא נחשב.  

הסבר נוסף, מובא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49625&st=&pgnum=377 בביאור הלכה סימן ש"מ ד"ה שעל הקלף בסופו שכותב בשם הב"ח], האליה רבה והעונג שבת שבשבת כשמוחק את הגג של החי"ת הוא בכלל לא חייב משום כותב באמת אלא משום מוחק. ע"פ הבנה זאת, אין כלל סתירה בכין המקורות בגיטין ושבת, כי בשבת לא מדובר על כתיבה בכלל אלא על מחיקה. עם זאת, הסבר זה קצת קשה כי הגמרא דיברה בעניין כתיבה שמה, אז לא מסתבר לומר שהיא התייחסה פה על איסור מחיקה.  

מדברי [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=20&format=pdf רש"י] לעיל משמע שבכיפה ואנדוכתרי אין הבעיה משום חק תוכות אלא רק משום שהיא איננה קבועה ועלולה ליפול. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44346&st=&pgnum=373 המגן אברהם על או"ח סימן ש"מ ס"ק י] הסיק מפה שאותיות כסף שתוחבים מהצדדים על בגד כמו פרוכת זה נחשב לכתב ושיש אולי מקום לאסור את זה בשבת. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37482&st=&pgnum=194 מחצית השקל על או"ח בס"ק י] בשם התוספת שבת שהמגן אברהם רק דיבר במקרה שזה מחובר גם מהאמצע ולכן זה אסור אך אם מחובר רק מהצדדים אז זה לא נחשב כתב. כלומר, התוספת שבת מבין שיש מקום לדמות את גיטין לשבת, ושעצם קירוב האותיות נחשב כותב. מחצית השקל לעומתו מחלק בין שבת לגיטין. בשבת לשיטתו אפילו אם זה מחובר רק מהצדדים זה עדיין מספיק כי נוצר משהו "ומלאכת מחשבת אסרה התורה". לעומת זאת, בגיטין צריך שיהיה ספר כריתות, ועל מנת שזה ייחשב ספר צריך שזה יהיה לא יהיה אותיות פורחות באוויר, כלומר צריך שזה יהיה קבוע. לפי מחצית בשקל הסתפקות המגן אברהם היא האם יש בעיה הרבה יותר מהותית שלא יצר את האותיות ואם כן אולי זה נחשב חק תוכות, או שמא זה שקירב אותם יחד והרכיב את המילים זה נחשב כתב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49550&st=&pgnum=225 השולחן ערוך אבה"ע סימן קכה סע' כג] כותב בשם הטור שאפילו אם רקם או ארג בתוך בגד זה לא נחשב כתב. כמו כן, הוא כתב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14266&st=&pgnum=378 בבית יוסף אבה"ע בסוף סימן קכה בד"ה אם רקם] שכן הסכימו רבינו ירוחם, בעל העיטור, הערוך ורבינו חננאל סוברים כך גם כן. לעומת זאת, בשיטת רש"י הוא ראה מקום להסתפק בכך.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20315&st=&pgnum=301 הראי"ה קוק כותב בדעת כהן סימן קס"א] שלפי שיטת רש"י יוצא שהגדרת כתב היא לא בקיבוץ האותיות יחד אלא יצירת האותיות ממש. הוא מוכיח זאת ממה שכתב רש"י בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי חייב ורש"י מפרש שהסיבה היא בגלל שזה כתיבה ורק מחוסר קריבה. משמע, שהקריבה היא בעיה נפרדת מהכתיבה. לפי זה יוצא שקריבת אותיות כסף לא נחשב לכתיבה לשיטתו, וכן פירש הרמב"ם בהלכות שבת פי"א הי"ב. הראי"ה הסביר שרש"י באמת סובר שכתבו על ריקמה או אנדוכתרי איננו כתב כמו חק תוכות אלא שהוא בא לחדש שיש גם בעיה בכך שזה לא קבוע.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40454&st=&pgnum=98 הנשמת אדם בהלכות שבת כלל לז ד"ה כתב המגן אברהם] לא הסתפק במה שהסתפק המגן אברהם אלא הכריע שבאמת אותיות כסף נחשבים כמו חק תוכות ולא נקראים כתב כי זה רק קירוב אותיות. הוא מסביר את הרמב"ם כמו שהרב שכטר בשם הגרי"ד כתב לעיל בסוגית כתב על גבי כתב שבשבת מה שחשוב זה דווקא המעשה, שיהיה מעשה של כתיבה, וזה כן נעשה בקירוב אותיות, אך לא נוצר כתב כי כדי שיווצר כתב צריך ליצור את האותיות עצמן.  

[http://etzion.org.il/he/%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%A7-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90 הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק] גם כן מסביר לפי רש"י והרמב"ם, שזה אפילו לא נחשב כתב.  הוכחה לדבריו מביא מזה שרש"י מסביר שאת הציץ דוחפים מצד אחד כדי שיהיה בולט בצד השני. רבינו תם מקשה על זה שזה לא נחשב מעשה כתיבה, ולכן מסיק שהם משכו את זה החוצה עם מלקחיים. לפי ההסבר הנ"ל שלרש"י הבעיה היא רק שיהיה כתב, וחק תוכות זה לא כתב כי כתב זה שינוי בגוף האות, ולא שיישאר סטטי ורק שסביבתה תשתנה. לכן רש"י מסביר שיש צורך רק לדחוף מאחורה למרות שזה לא נחשב מעשה כתיבה. כלומר, רש"י והרמב"ם סוברים שרק צריך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה כלל. אותו הדבר נכון לגבי גט – יש צורך רק צורך שהגט יהיה כתוב בכתב, ואין צורך במעשה כתיבה. אך [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40774&st=&pgnum=81 המאירי בבית הבחירה] חולק על זה ומגדיר את זה גם כמעשה כתיבה גמור ומשווה זאת לחק ירכות. על פי זה מובן מדוע הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר את הרמב"ם בסוגית כתב על גבי כתב בסתירה בין שבת לבין גיטין עם הפסוק "מלאכת מחשבת אסרה התורה" ולא מהפסוק "וכתב" כי הוא סובר שגם "וכתב" זה רק צורך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה וזה כן מתקיים.

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14001&st=&pgnum=59 החתם סופר על שבת ק"ד ע"ב בד"ה והנה לפ"ז] לעומת זאת דייק שרש"י סובר שזה לא נחשב חק תוכות, מזה שהברייתא חילקה את זה לשתי קטגוריות נפרדות, ומשמע מכך שאלו שתי בעיות נפרדות.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20315&st=&pgnum=303 הראי"ה קוק בדעת כהן סימן קס"א] כותב שרבינו חננאל מסביר את הגמרא בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי שחייב שם שהבעיה בכך שהם נחשבים קטנים ביחס למרחק אך הם נחשבים לקרובים ואסופים כי הם על אותו משטח. לעומת זאת על שתי דפי פנקס מפני שהם על שתי משטחים שונים זה לא נחשב למקובץ יחד. כלומר, רבינו חננאל סובר שמה שמגדיר את המעשה ככתיבה היא האיסוף של האותיות יחד. אך קשה על כך שהרי אמרנו שבגיטין רבינו חננאל סובר שזה לא נחשב לכתב בבית יוסף. על מנת ליישב את רבינו חננאל יש לומר שהוא סובר שיש לחלק בין גיטין לבין שבת. בגיטין יש צורך בשבת של "מלאכת מחשבת" – של התוצאה. כלומר, יש צורך מהעברת מסר, ואם קרב את האותיות ממילא העביר את המסר. לעומת זאת, בגיטין יש דרישה שזה ייעשה כמעשה כתיבה כי כתוב "וכתב", וממילא זה לא נחשב מעשה כתיבה, אלא רק העברת מידע.

 

# הרמב"ן כותב שבכל כלי הקודש והבבגדי הכהונה עשייה לשמה, ואם כן צריך לעשות כתיבה בציץ על מנת להחיל את ה"לשמה" בתוכה, כך שצריך לעשות מעשה כתיבה.  

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49324&st=&pgnum=173 הבית שמואל אבה"ע בסימן קכה ס"ק ג] כותב גם כן שבשבת זה נחשב כתב בשונה משאר מקומות. ההסבר הוא שבשבת לומדים את המלאכה ממה שעשו במשכן, ובמשכן הם סימנו את הקרשים גם בצורה של חק תוכות לכן לעניין שבת זה נחשב לכתב בשונה משאר מקומות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1344&st=%D7%97%D7%A7+&pgnum=194&hilite= האבני נזר או"ח בסימן רז] כותב עוד טעם להסביר מדוע על חק תוכות חייב בשבת. הסיבה היא שאמנם היא לא נחשבת לכתב ממש, וגם אם נניח שלא עשו את הפעולה הזאת ממש בבניית המשכן, עדיין יש לומר שהיא נחשבת לתולדה של כותב כי היא מאוד דומה למלאכת כותב.

בגמרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=20&format=pdf בגיטין דף כ עמוד א] כתוב שעשאו על כיפה ואנדוכתרי, זה פסול. רש"י מסביר שהבעיה היא שזה לא מחובר טוב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44346&st=&pgnum=373 המגן אברהם] מסיק מכך שאין בעיה בזה מצד עצמו ושזה נחשב לכתיבה אלא כל הבעיה היא שזה לא מחובר טוב. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44266&st=&pgnum=462 הט"ז] ביורה דעה סימן רעא ס"ק ח ואו"ח סימן מה ס"ק ב לעומת זאת חולק וסובר שאין זה כתב ובכל זאת אסור [[מחיקת השם|למחוק]] את זה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8572&st=&pgnum=186 התורת גיטין בדף כ עמוד א בד"ה גמ' הא דחק תוכות] מסיק מדברי הט"ז שבאמת חלה הקדושה בלי קשר לשאלה האם זה כתב או לא.  

כמו כן, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40454&st=&pgnum=98 הנשמת אדם] כותב שגם בלי שזה ייחשב לכתב באמת אסור להיכנס עם כתב של שם ה' מאותיות מכסף לבית הכסא (ונראה לומר שגם יהיה אסור [[מחיקת השם|למחוק]]) כי סוף סוף נראה שמבזה את שם ה'.

[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42557&st=&pgnum=27 הבית יוסף באו"ח בסימן לב ד"ה "ומה שכתב רבינו ובעודו"] כותב שהבשי"ן עם הארבע ראשים על התפילין הדגש היא על החריצים השקועים בין הראשים כך שיוצא שי"ן שקועה פנימה בצד אחד ובצד השני יש שי"ן בולטת. השי"ן השקועה היא כנגד לוחות הברית שהיו שקועים פנימה. הצד הבולט זה כנגד ספר התורה שהוא בולט החוצה. אך הסבר זה הוא לכאורה קשה, הרי לפי זה זה חק תוכות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40382&st=&pgnum=29  

  הב"ח] מסביר שלא באמת צריך שהכתב יהיה כתב אשורי שהרי גם החריצים אינם מחוברים זה לזה, אז לא נוצר באמת שי"ן. הב"ח מסביר שכמו שלא צריך שהדל"ת שנעשה בקשר יהיה באמת כמו דל"ת בכתיבה אשורית כך גם בשי"ן החרוט פנימה.

[http://www.etzion.org.il/he/%D7%9B-%D7%97%D7%A7-%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A3-%D7%92%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C הרב קאהן בשם הגרי"ד סולוביצ'יק] כותב שכן צריך שתהיה כאות ממש, שלא כמו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36279&st=&pgnum=175 הבית מאיר על אבה"ע בסימן קכה ס"ח] שאמר שזה לא נחשב אות בכלל בחק תוכות. הוא מסביר שבחק תוכות חסר במעשה הכתיבה, לכן בגט שצריך מעשה כתיבה דווקא זה פסול, לעומת תפילין שלא נדרש זאת. אך הוא מעיר שדווקא רש"י דורש גם מעשה כתיבה בתפילין שכותב רש"י שם שקומט ג' קמטים כמין שי"ן, כלומר נדרש לעשות פעולה על הירכות של האות.  

בנוסף ניתן בכלל לדחות את ההנחה שזה צריך להיות תחת גדר כתב. הנחה זו איננה בהכרח מובנת מאליה כפי שכתוב בב"ח המובא לעיל לעיל וכן [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1161&st=&pgnum=19&hilite= רעק"א בתשובותיו ח"א סי"א] משווה זאת לדברים אחרים כמו שופר. הדמיה זו מורה שהוא לא רואה כתב רגיל.  

שאלה זו תלויה, בחלקה במחלוקת רש"י ותוספות ביחס למעמד האותיות שבקשרים. לדעת רש"י מצטרפת השי"ן עם קשר הדל"ת שבתפילין של ראש ועם קשר היו"ד שבשל יד לשם ש-די, ואם כן ודאי יש לה דין כתב, ואילו לדעת תוספות, שקשרי הדל"ת והיו"ד אינם הלכה למשה מסיני, יש מקום להסתפק אם השי"ן שבתפילין של ראש נחשבת באמת לכתב. ומדברי הגמרא [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=28b&format=pdf בשבת כח ע"ב] שדין "למען תהיה תורת ה' בפיך" מתייחס לשי"ן משמע שפיר שיש לשי"ן דין כתב ודין תורת ה'.