הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

[https://www.sefaria.org.il/Gittin.19b.13?lang=he&with=all&lang2=he בגיטין דף יט ע"ב] כתוב ששמואל אומר שאדם שנתן פיסת נייר לאשתו ואמר לה שזה גט, היא מגורשת, מפני שאנו חוששים שמא בשעת הנתינה זה באמת היה גט עם כתב שאיננו בלוע. הגמרא מקשה על כך מברייתא שאומרת שאם אדם נתן לאשה שטר ואמר לה שזה גט, ואז מיד אח"כ זרק אותה לאש או לים היא מגורשת. ניתן לדייק משם שזה רק כשיש כתב ניכר אבל איפה שזה בכלל לא ניכר, לא. הבנה זו סותרת לכאורה את סברת שמואל שלא פסק כך.  הגמרא מתרצת ששמואל רק התכוון לאחר שפולטים את הדיו. אך הגמרא מקשה על כך שאם כן, רק עכשיו הדיו נפלט ולא בשעת הנתינה. הגמרא בסוף מבהירה ששמואל רק התכוון שחוששים לגירושין, ולא שהיא ודאי מגורשת.   

לפי הסבר [https://www.sefaria.org.il/Gittin.19b.16?lang=he&p2=Rashi_on_Gittin.19b.16.1&lang2=he רש"י] [https://www.sefaria.org.il/Gittin.19b.15?lang=he&with=Tosafot&lang2=he ותוספות] שם אותיות בלועות אינם נחשבות לכתב. כל החשש היא האם בשעת הנתינה הכתב לא היה בלוע.  כלומר, לפי שיטתם כתב מהווה כלי תקשורתי, העברת מסר או אינפורמציה. אין משמעות לאותיות שאינם נראות.   

לעומתם, חכמי ספרד [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40901&st=&pgnum=29&hilite= הריטב"א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%91%22%D7%90_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%91#%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%98_%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%91 הרשב"א] [https://www.sefaria.org.il/Gittin.19b.16?lang=he&with=Ramban&lang2=he והרמב"ן] סוברים שהשאלה היא האם כתב בלוע הוא פסול או לא. כלומר, ברור שבשעת הנתינה הכתב כבר היה בלוע, והשאלה היא האם זה עדיין נחשב כתב. הריטב"א מסביר את השאלה "וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט" שהכוונה היא שאולי כתב בלוע לא נחשב כתב, ואם כן הכתב שיצא רק נוצר עכשיו ולא היה נחשב לכתב בשעת נתינה, שאז הוא היה בלוע. אמנם, קיימת מחלוקת פנימית בין הרשב"א לריטב"א אם לא בדקו אותה האם עדיין יש את החשש הנ"ל. לפי הרשב"א זה נחשב לספק ספקא ולכן לא חוששים לכך, ואילו לפי הריטב"א זה כן נחשב עדיין ספק כי הבעל נאמן שהיה בפנים כתב שנבלע.   

השולחן ערוך ([https://www.sefaria.org.il/Shulchan_Arukh,_Even_HaEzer.135.4?lang=he&with=B%27Mareh%20HaBazak%20Volume%20IX&lang2=he אבה"ע סימן קל"ה סע' ד]) כותב שאם נתן לה נייר חלק אם בודקים אז חוששים. משמע שאינו הולך כשיטת התוספות כי הוא נתן נייר חלק. הבית שמואל שם דייק כך גם כן, ומחדש שאולי התוספות בעצמם רק דיברו על פי ההוא אמינא של הסוגיה אך למסקנה מסכימים גם כן, אך הוא מתקשה שם שקשה לא לקבל את הסברא שכתב שאיננו נראה יכול להיחשב לכתב. בנוסף, משמע מדבריו כשיטת הריטב"א כשיטת הרשב"א, וסובר שגם אם לא בדקו עדיין יש ספק.  

[https://www.mechon-mamre.org/b/r/r2112.htm בירושלמי בשבת פי"ב ה"ד] הגמרא שואלת האם במקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה השני חייב משום כותב בשבת. הגמרא מוכיחה שכן מהמימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב ויש אומרים שגם משום מוחק.

הפרי מגדים ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41250&st=&pgnum=222 או"ח משבצות זהב סימן ש"מ ס"ק ג]) כותב שאם נכתב משהו בחלב ושאפשר לגלות את זה עם אש, אסור לגלות את זה בשבת מדרבנן. ניתן להבין את עמדתו באחת משלושה דרכים. ההבנה הראשונה היא שמפני שהוא לא מוסיף שום חומר אלא רק משתמש באש לגלות את זה, זה לא נקרא כותב.הבנה זו היא קשה שהרי בחק ירכות לא מוסיפים חומר וזה בכל זאת נחשב ככותב. הבנה נוספת יכולה להיות שהפרי מגדים הבין שהדימוי שהירושלמי הביא בין דיו על גבי סיקרא לבין הכתב הבלוע הוא לא דימוי מלא אלא רק שזה גזירה, אך לא ברמה של דאורייתא כמו דיו על גבי סיקרא. ההבנה השלישית שיכולה להיות היא שהפרי מגדים באמת סובר שגם סיקרא על גבי דיו זה רק דרבנן. הסבר זה ראינו כבר בתירוץ הסתירה ברמב"ם מקודם לגבי כתב על גבי כתב. הסבר זה דחוק כי גם זה לא נראה בלשון הגמרא כשהיא כותב ש"חייב משום כותב".  

הרב צבי פסח פרנק [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22460&st=&pgnum=227 בשו"ת הר צבי יו"ד סימן רל] מוכיח מהירושלמי הנ"ל שכתב נסתר נחשב כתב, מפני שהפני משה כותב שהכתב הראשון נחשב לכתב, אז מי ששופך דיו על גבי מי מילין מובלע עובר בשבת על שניים משום כותב ומשום מוחק בדומה לדיו על גבי סיקרא שעובר שם משום כותב ומשום מוחק. מזה שעובר משום מוחק מוכח שזה היה כתב, אחרת אי אפשר היה למחוק את זה. הרב צבי פסח פרנק כתב שגם רש"י מסכים עם זה ושרש"י דיבר רק על מקרה שבו התיקון יכול להעשות רק על ידי הוספת חומר.  

הרב ישראל רוזן בתחומין כותב שההוכחה של הרצפ"פ מהירושלמי איננה הוכחה מפני שהפני משה שם לא התכוון לדמות את זה לגמרי אלא רק בצד של הכתיבה ולא של המחיקה. והסבר זה נראה גם מסברה שהרי זה תלוי בכתב התחתון וזה בא לגלות אותו וזה תלוי בכתב הבלוע התחתון, אז קשה לומר שזה בה למחוק אותו. סברא זו כתב הפני יהושע גם כן לעניין כתב על גבי כתב לעדים אנאלפביתיים שאינם מתכוונים למחוק את הכתב התחתון. יוצא שהרב ישראל רוזן למסקנה פסק כשיטת רש"י ותוספות שהכתב הבלוע לא נחשב לכתב.